מנחה חריבה שסא

בעינן ב"ד של כ"ג“ וזה פשוט ואמת, ומש"כ עוד ומשכחת לה בעיר שאין בה ב"ד של כ"ג בעיר שאין בה ק"כ אנשים או שאין בה ב' חכמים גדולים וכו' ובזה מיושב קושית הכרו"פ סי' ס"ג דת"ל דעיר שאין בה ב"ד היינו ע"כ שאין שם ק"כ אנשים ועיר שיש בה ב"ד ע"כ שיש שם ק"כ א"כ בלא"ה רוב וקרוב הולכין אה"ר וכו' את"ד קדמו בכל זה בבאר שבע כאן דכתב בזה"ל פירוש ב"ד של כ"ג וכו' משום דהוי בד"נ (וכהמבי"ט הנ"ל) ועוד דאין ב"ד בעיר שבא"י פחות מכ"ג ואע"ג דמ"ע למנות ב"ד של כ"ג בכל עיר ועיר וכו' וא"כ איך משכחת לה וכו' כגון שאין בהם ק"כ וכו' עכ"ל, וא"כ דעתו שב"ד של כ"ג מחויב להיות בכל עיר וכן משמע דעת הרמב"ן על התורה עיי"ש, וכן מבואר ברמב"ם ובחינוך מ' תצ"א עייש"ה, ויתר דב' המ"ק מבו' בתפארת ישראל כאן על אתר בשם הגאב"ד דקנגיסבערג ז"ל ות"י מתרץ שם דמיירי שהיתה בה פסולי עדות דאז אין מושיבין בה סנהדרין דהרי הק"כ שצריכין להושיב בה ב"ד היינו כדי ב"ד ועדים וז"ז עיי"ש, ול"נ עוד דמשכחת לה בעבר הירדן דתנינן בספרי ובילקוט אשר ד' אלקיך נותן לך לרבות עבה"י ע"כ, וכן פסקה הרמב"ם שם בהל' רוצח, וא"כ בעבר הירדן בוודאי דליכא מ"ע למנות ב"ד אלא כמו בחו"ל בכל פלך ופלך ולא בכל עיר ועיר כיון דליכא ריבוי מיוחד לזה ולא לכל אמרו דעבה"י כארץ ישראל כידוע, – עוד כתב המ"ק בשם המנ"ח מ"ע תק"ל דאם בשעה שנמצא ההורג לא היה שם ב"ד אף שאח"כ נתמנה שם ב"ד אין חייבין עוד בע"ע כיון דבשעת המציאה היו פטורין ע"כ והעיר המ"ק מהירושלמי פ"ח ה"א דלר"י דמושב לאחר ירושה וכו' אפ"ה כל איתן י"ד שנים מציינים המקום ואחר י"ד שנים הביאו ע"ע הרי דאעפ"י שבשעת מעשה היו פטורין לאחר י"ד שנים נתחייבו וכו' את"ד ונראה לי פשוט לחלק דחקירת המנ"ח יש לתלות זה באי יש דיחוי אצל המצות, וא"כ שם באין בה ב"ד שלא נעשה בה פטור שהרי באמת חייבין למדוד לעיר שיש בה ב"ד וא"כ הוי דיחו דנראה ונדחה משא"כ באר"י באותן י"ד שנים שעדין לא נולד כלל החיוב וא"כ הוי כמו דיחוי מעיקרא ואין דיחו אצל מצות ובלא זה יש לומר הסברא הנ"ל, ולפי דברי המנ"ח הנ"ל דבתוך העיר דהוי קורבא דמוכח אף אם הרחוקים מרובים חייבת בע"ע כנ"ל בדיבור דלעיל, א"ש קושי' הכרו"פ הנ"ל דנפ"מ במצא בתוך העיר שאין ב"ד בה, שאין בה ק"כ ואז אף אם העיר שיש בה ב"ד רובא מ"מ היתה העי' הקרובה מביאה לולי הדין שאין בה ב"ד וז"פ, ובכרו"פ עצמו תירץ דצ"ל דהך מנין ק"כ צ"ל אנשים בני עשרים לצבוא צבא (צ"ע זו מניין לו וד"ח הוא) אבל פה לחשש דהיה רצחניה הכל בכלל נערים וכדומה עכ"ל

שם ואין ב"ד שקול וכו' ופרש"י ז"ל אין עושין ב"ד וכו' לקיים אחרי רבים להטות עד כאן ואף שלכאורה אין כאן דין אלא מעשה המדידה, מ"מ מצינו מחלוקת בזה, ויהי' נפ"מ מזה גם לזקן ממרא כדאיתא בסנהדרין (פ"ח ע"א) ע"ע בפלוגתא ר"א ור"ע וכו' עיי"ש ובפרש"י, וצע"ק מדוע לא קאמר שם האי פליגתא דידן דר"י וחכמים אי ג' בעי' או ה', וא"ל דגם לר"י אינו מעכב דוקא ה' ובדיעבד שפיר דמי בשלשה וצ"ע בדין זה וקצרתי

דף מ"ה ע"א ויצאו הן ולא שלוחיהם, ע"כ, עיין בכל ד' התוס' שמציין הגרעק"א ז"ל, ובבא"ש והגהות הגרצ"ח ז"ל, ולי צריך קצת עיון דהרי אמרינן אח"ז ומדדו שאפי' נמצא בעליל וכו' מצוה לעסוק במדידה ע"כ וא"כ אי מצוה הוא לעסוק בזה וא"כ הוי כמו מצות תפילין שבגופו צריך לעשות ואיך ס"ד דלהני שליחות וידוע דברי התוס' הרי"ד בזה והסבר של הקצה"ח באיז"מ ובעונג יו"ט ובח"ס מזה ואכמ"ל, ואפשר דזה גופא אחרי דידעינן דהן ולא שלוחיהן ע"כ מזה ידעינן דמצוה שעל גופם היא ולכך דרשינן ומדדו וכו' שמצוה לעסוק במדידה, ודוחק הוא, ועיין לשון הרמב"ם פ"ט דין א' אפילו נמצא וכו' מצוה למדוד, וברמב"ם אינו מבואר כלל באר היטב דדוקא הן ולא שלוחיהן וכבר עמד על זה בק"א כאן עיי"ש מש"כ, וכן ראיתי אח"כ במנ"ח שעמד על זה אבל מחדש לנו ד"ח דדוקא היציאה שצריכים לבוא בעצמם אבל המדידה יכול להיות ע"י אחרים יע"ש ומסיים בעצמו ומ"מ צ"ע והוא באמת זר מאד לומר דעיקר מצית המדידה יכול להיות ע"י אחרים אלא שהם צריכים לצאת ממקומם ובפרט למה שביארתי בוודאי צ"ע דבריו ז"ל, וכן מצאתי בעז"ה שכוונתי לדעת המאירי ז"ל שכתב בזה"ל הא לענין מדידה הלכה בה' ואין צריכים לכל סנהדרין ולא למלך וכ"ג אלא ה' מן הסנהדרין ואין אותם שנתמנו לבוא שם יכולים לעשות שליח במקומם למדידה אלא הם עצמם מודדים על הדרך שביארנו עכ"ל מאור ענינו ז"ל, מפורש יוצא מפיו שלא כדברי המנ"ח, ומסיים עוד במאירי נמצא ההרוג במקו' שידוע ומפורסם לכל שסמוכה לה וכו' ואין צורך בזה למדידה מצד בירור הענין שדבר מבורר ומפורסם הוא אעפ"כ מצוה למדוד וכו' עכ"ל הרי דדין מדידה לא משים ענין בירור וידיעה היא אלא מצוה מגזה"כ הוא, וכבר תמה בבאר שבע כאן על המזרחי שכתב בפ' שופטים היפך מזה דאישתמיט מיניה הלכה זו עיי"ש, וראיתי בפנים יפות שם שמביא ג"כ מה שתמה הצדה לדרך על המזרחי, ומיישב הפ"י דהכונה של נמצא בעליל היינו שיש רק אומד הדעת, אבל אם ידוע לכל א"צ למדוד עיי"ש שג"כ ד' תמוהין מאד ולא ראה מאורות מימיו שכ' איפכא מזה וכן מבואר בחדושי הרמ"ה לסנהדרין עיי"ש – שם מלך וכ"ג ע"כ יל"ע לראב"י אי מעכב מלך וכ"ג וגם זה פשיטא דמהני מלכי ישראל ג"כ ולא רק מלכי