מנחה חריבה שנד

על אשה שנ"ה ומשום מצות דלערב וכדומה, שם יצא מחזיר גרושתי, ע"כ בחדושי מה"ק שכתבתי בשנת תרס"ט כתבתי בזה"ל צ"ע אי גם כאן שייך לחלק בין מן האירוסין ובין מן הנשואין וכמו לענין נשואין בחוה"מ עיין מס' מו"ק י"ד ע"ב – וידעתי שיש לחלק דשם לענין נשואין הטעם משום שמחה מ"מ צ"ע, ע"כ והנה כבר הארכתי בזה לעיל מה שמצאתי במנ"ח שכבר עמד בחקירה זו, ומש"כ בזה עיי"ש ועיין בקרן אורה כאן ד"ה אין לי יע"ש ומשמע מדבריו דאפי' מח"ג מן האירוסין ממעטי יע"ש ובקרית ספר אשר לכדה מרן המבי"ט זצ"ל מצאתי שכ' בפ"ז מהל' מלכים בזה"ל ומחזיר גרושתו לא קרינא ביה ארס אשה דהא היתה אשתו „נשואה“ מעיקרא וילפינן נמי מאשה חדשה עכ"ל משמע דוקא „בנשואה“ ולא מן האירוסין וצ"ע בדין זה ועיין גם בספר יגל יעקב מה שהעיר על המהרי"ט סי' ס"ד ממק"א עיי"ש אבל יש לי להביא ראיה בע"ה דמח"ג מן האירוסין אינו בכלל מח"ג, דבפסיקתא זוטרתי פ' שופטים תניא ולא לקחה אשה הראויה לו פרט למחזיר גרושתו משנשאת ואלמנה לכה"ג וכו' עיי"ש והשתא א"א דאפילו מח"ג מן האירוסין נמי אינו חוזר א"כ למה צריך למעוטי מח"ג משנשאת משום איסור ואינה ר"ל, ת"ל דאפילו לא נשאת נמי אינו חוזר משום שהיא כבר גרושתו של עצמו, א"ו דמן האירוסין חוזר עליה א"כ מיירי בפסיקתא במח"ג מן האירוסין ולולי דנישאת הי' חוזר ככל ארש אשה דעלמא, אבל כיון שכבר נישאת אסורה עליו ואינו חוזר כמו אלמנה לכה"ג, והיא ראיה נצחית בעז"ה, ועיין יבמות י"א ע"ב ובשו"ת ברית יעקב חאהע"ז כמדומה שמדבר בדין מח"ג מן האירוסין שלו עיי"ש (אח"כ הטרחתי והשגתי הספר הנ"ל וראיתי שכן הוא שם סי' ה' שחכם אחד השואל טעה בזה והמחבר הביא ראיה מתלמוד ערוך בגיטין (דפ"ט) ומספרי פ' תצא דגם מן האירוסין לאירוסין וכך פסק להדיא הלבוש דאין חילוק בין קדושין לנשואין עיי"ש) ובזה יש לפלפל מאי דבש"ס דילן השמיט הא דמח"ג משנשאת משום דס"ל אף מן האירוסין נמי אינו חוזר, א"כ בלא"ה אינו חיזר, ולמ"ל למעוטי משום שנשאת לאחר, אבל הברייתא שבפסיקתא ס"ל דמן האירוסין חוזר, ורק משום איסור אינו חיזר, וז"פ, ובאמת הכי איתא בספרי ולא לקחה אשה הראוי' לו פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכ"ג, וכו' עיי"ש אלא משום שראיתי בשירי קרבן בירושלמי פרק זה שהביא ספרי זה וכתב דנראה דט"ס הוא וצ"ל חדשה פרט למחזיר גרושתו ולא לקחה באשה הראוי' לו פרט לאלמנה לכ"ג וכו' עכ"ל וע"כ לא הבאתי מספרי אבל עכשו התבוננתי שבמחכ"ת הקרבן העדה לא הבין יפה כוונת הספרי והוא כמו שמפורש בפסיקתא דהיינו מחזיר גרושתו משנשאת דהוי איסור וכמו אלמנה לכה"ג, וכן ראיתי שוב ב„הכתב והקבלה“ שם שהביא ספרי זה וביארו דממעט גרושתו מטעם שא"ר לי והיינו בשהיתה נשאת לאחר החזירה עכ"ל וכיוון יפה כמו שמבואר בפסיקתא – ועיין במאירי בד"ה דף מ"ג וכו' כתב ואין ס' שכל שאתה קורא בנין בית ונטיעת כרם ואירוס אשה למעלה באותם שחוזרים ומספקים אתה קורא אותן כאן בית וכרם ואשת וא"כ מחזיר גרושתו אינו בכלל זה עכ"ל, ותמוהין דב' ז"ל דהא בהדיא ממעטינן הכא גבי לא יצא בצבא מחדשה מחזי"ג והכי איתא בספרי ובילקוט ואדרבה התם מהכא ילפי' ואפשר דכונתו למעט גם מח"ג מן האירוסין דמחדשה ליכא למעוטי אלא שם מארס אשה ממעטינן וכמו גבי נפל ביתו דממעטינן מאשר בנה וה"נ מאשר ארס משמע פעם ראשונה ולא שניה וכמש"כ לע"ל ועדיין דבריו צריכין להארה – שם לא יצא לצבא וכו' נקי יהי' לביתו שנר אחת יש לעיין בשנה מעוברת מהו אי כמו בכה"ת וכן בשנת היובל יש לספק מאימתי מונין ואי בעינן כאן מעל"ע, או לא עי' מל"מ הל' אישות ולשון הרמב"ם פ"ז ממלכים דין י' דאין יוצאין עד „תם“ שנה עכ"ל הרמב"ם שם בדין י"ב העתיק מהירו' דאם בנה בית והשכירו לאחרים והקדים לו שכר הרי זה כמו שחנכו, נתן לו שכרו לאחר י"ב חודש הרי הוא כחו שלא חנכו עד עתה עכ"ל ועיין בלח"מ שביאר שאפי' עבר כבר שנה מ"מ כיוון שהשכר לא קיבל אלא לאחר י"ב חודש לא חשבינן החנוכה אלא מעת קבלת השכר ולא מעת השכירות עכ"ל, יש להעיר דמזה יש קצת דוגמא למש"כ התוס' כתוב' (ס"ט ע"א) ד"ה מעמלא דביתי וכו' וי"ל דמיירי שהשכירו הבית לשנה ועמד בו השוכר חצי שנה ואע"ג דכבר נתחייב על מה שעמד בבית גובה ולא חשיב מטלטלי דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף עכ"ל, – ולענין חתן אי מותר לצאת לסחורה, עיין רדב"ז ח"ר סי' רל"ח, ובמנ"ח מ' תקפ"ב תמה בזה על החינוך ולא ראה ברדב"ז שכבר קדמי ועיי"ש ובפ"ת אהע"ז סי' ס"ד ס"ק ב' בשם הבינת אדם והחתם סופר יע"ש ואכמ"ל

בק"א מפרש הא דאיתא בירושלמי לענין חנוך בית אם היו בתוכו חפצים את שדרכו ליבטל עליה כו' דהכוונה דהיינו שדרכן ליבטל אצל הבית הוי כמו שחנכו כיון שהעמיד בה חפצים הצריכין לבית ואם לאו דהוי חפצים עתיד ליטלן הוי כמו שלא חנכו ע"כ, וכה"ג אמרינן בעירובין פ"ה ע"ב לענין איסור דירה עליו עיי"ש, הנה מבואר עוד בספרי ובילקוט רי"ה אומר הירא ורב הלבב שהוא בן ארבעים שנה ע"כ ופי' בז"ר דממ' שנה כבר הוא קרוב להיות רך הלבב דאף רי"ה מודה דרך הלבב חוזר ע"ש ובמלבי"ם שם על הספרי דאיכא דגרסי בן סמך ופירש דר"ע לשיטתיה ורי"ה כחכמים וכן הוא בספרי הטבעיים דממ' שנה מתגבר, המרה לבנה וממנה נולד רכות הלב, והגיד לי