מנחה חריבה שנג

והוא כה"ג ואח"כ מת ראובן ונעשית אלמנה כדקאמרינן בקדושין ובגיטין מבואר המגרש לאשתו ואמר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני יע"ש בע"ב באבעי דר"א בקדושין מהו ובד' פ"ג וכו' עכ"ל א ולענ"ד נראה ליישב דאין דין זה עדיין ברור לומר דאסור הכה"ג שיב לקחתה, דלכאו' יש לדון כמו דאמרינן ביבמות (ס"א ע"א) מנין שאם אירס את האלמנה ונתמנה להיות כ"ג שיכניס ת"ל יקח אשה וכו' יע"ש וא"כ ה"נ כיון שבעת הקדושין היתה בהיתר שלא היתה כלל אלמנה אם אף אח"כ נעשית אלמנה מותר לכונסה, דמה לי אם קדם האיסור של אלמנה, ואח"כ נעשה כה"ג שהוא האיסור, או אם נעשה כה"ג ובשעה שקידשה הוה בהיתר גמור ואח"כ נעשית אלמנה שהוא גוף האיסו' ואף אם עדיין יש לפקפק בזה והדבר שקול, מ"מ ספיקא מיהא הוה, והקושיא הזאת יכריח ד"ז והסכים לסברתי לדינא הגאון האדיר מוהרי"י דיסקין שליט"א ואמר קלוס מאד, – (בס' תורת הק' בד"ה לימא וכו' כתב שלא בדקדוק דאמר דלרע"ק וודאי לא אתי בריית' דאליביה ל"צ ולא לקחה למעט אצל כ"ג כיון דלאפוקי קיימא כקושית הק"א עכ"ל, ולא דק דלרע"ק בלא"ה אין קדושין תופסין בח"ל כלל ובלא"ה אינה אשתו כלל, אם לא בחלוצה דרבנן וכדומה וז"פ) כאן ראיתי בהגהת הרש"ש שעמד על זה דנקט התנא רבותא דמת במלחמה ולא למעלה גבי יורש ואולי דהכא אשמעינן אף דא"ר להתיבם עד אחר ג' חדשי' עכ"ל, א"כ לפ"ד גם בנשא מעוברת חבירו חזר משום דראוי לאחר זמן, וחפשתי במנ"ח בזה ומצאתי שגם הוא ז"ל דעתו לפסוק כן וז"ל ואם נשא תוך ג"ח של הבחנה או מו"מ חבירו עיין באהע"ז סי' י"ג ובר"מ הל' סוטה ותלמוד לכאן עכ"ל וא"כ דעתו שחוזר, ושוב בע"ב שם כתב דאף שאינה עתה ראוי' לנשואין מ"מ חוזר, דהתו' לא חילקה בזה רק באינו ראוי כלל כגון אלמנה לכה"ג וכדומה וז"פ וכבר רמזתי לך לעיל בדין מינקת חבירו עכ"ל ובאמת רמז לעיל להיפך ומש"כ עוד הרש"ש דאשמעינן אע"ג דאין האשה נאמנת לומר מת בעלי במלחמה ובע"א בעאי היא בר"פ האשה שלום אפ"ה חוזר על פיהם וכו' אבל אין האחין נכנסין לנחלה ע"פ את"ד, ג"כ א"ל דהלא ידוע מש"כ הרמב"ן דכולם צריכים עדים לברר שיוחזר על פיהם וא"כ בוודאי אינו חוזר על פיהם, ודבר זה דמי לנחלה וקצרתי ובלא"ה אין מקום לד' שם וחלוצה לכ"ה, הנה זה דאתיא כרי"ה פשוט הוא דס"ל אפילו על עבירות שמדרבנן חוזר כדלקמן ע"ב, ומה שכתב התוסיו"ט במשנה על זה דלכאורה יהי' חוזר שהרי מד"ס הוא וכו' צ"ל משים כדי דנימא דאתיא אפילו כרי"ה דס"ל לקמן במשנה דעל עבירה דרבנן חוזר וכאן שאני דממעט לה מקרא יע"ש ומש"כ התוס' יו"ט דנר' דס"ל דאינו חוזר מד"ס דהא במלחמת הרשות היא כדתנן בסוף פרקין עכ"ל, ל"ז להבין לכאורה כוונתו העמוקה, דאדרבה במלחמת הרשות בוודאי צריך לחזור ולא לצאת למלחמה, ועוד איך נוכל לומר שחכז"ל יחייבוהו שאינו חוזר ויצא למלחמה שהיא סכנת נפשות וגדולה מזה כתב המנ"ח דבכל ספק קדו' חיזר כי אין אנחנו יכולים לכוף אותו כי ס"נ לקולא ומי יכיל לכוף אותו ואף אם נאמר דהוא רשות לחזור יכיל ג"כ לחזור מס' כנ"ל עכ"ל, וא"כ איך מד"ס אינו חוזר וצ"ע ועי' ברש"ש מש"כ עוד וכ"כ המנ"ח שם הרבה פעמים

שם מש"ה אינו לוקה עד שיבעול ע"כ הנה לשין זה לכאורה מיותר ובמימרה דרבא בקדושין שם ליתא, ואולי להורות דאיני לוקה אבל איסור לאו יש, וא"כ אדרבה קשה דלרי"ה אפילו בעבירה דרבנן חיזר וכבר העיר בזה בתוס' רעק"א כאן במשניות, וקדם אותו בזה בשעה"מ הל' מעילה בזה עיי"ש באריכות, ועוד הקשה שם בשעה"מ דמאי פריך דילמא דלא כריה"ג דהא י"ל בשקידשה ע"י שליח ואשלד"ע וקדושין מיהא חלים ובפרט אם קידשה ע"י שליח כהן וכו' אלא שי"ל דאע"ג דאשלד"ע ולא מחייב שולחו הייני דווקא לענין מלקות אבל איסורא מיהא איכא וכמש"כ הט"ז יור"ד סי' ק"ס את"ד, ויש לצרף השני דברים בהדדי דבקדושין לחוד וע"י שליח ליכא אפילו איסורא אליבא דכ"ע כיון דאיהו לא עביד הקדושין, ב"ה לכ"ע לא עביד איסורא בקדושין לחוד ויל"ע, וכבר הלכו בענין זה נמושית ואכמ"ל ובקרן אורה ג"כ לא ראה כ"ז ועיין גם מש"כ בזה בח"ס חא"ע סי' ק"נ עייש"ה, ובשו"ת בי"צ חאור"ח סי' מ"ג ויש לפקפק ע"ד – פעמים בשבוע עיין פרש"י, ובמאירי כתב פעמים בשבוע כלומר שאין הלבנים מתחברים בסיד או בטיט וצריכים לחדשם תמיד ואין זה בית דירה ושבוע פירשו שבוע ממש, ויש מפרשים שמיטה וכו' והוא שאמרו בתלמיד המערב שכה"ג היה מתפלל וכו' שלא יעשו בתיהם קבריהם, (עיין בתוס' ראשין לציון למשניות שכמדומה נעלם ממנו זה) ולא נראה כן וכו' עכ"ל המאירי, שם יכול בצבא הוא דלא יצא וכו' לעבור עליו בשני לאוין, וצ"ע דמנ"ל הא דילמא אי הוי כתב לא יצא לחוד הו"א דא"צ לצאת וכדאמר בזבחים ס"ו ע"א גבי לא יבדיל וידוע קושית מהר"א ברודא גבי ק"פ כה"ג ועיין שעה"מ פ"י מהל' ק"פ כה"ג ובהגהות מלא הרועים שם ולכך צריך ולא יעבור עליו ללאו ויל"ע ועיין מש"כ לעיל בדף ס"ו בשם המנ"ח גבי לא יתן שמן ולבונה ומש"כ שם כה"ג ואכמ"ל – שם ואח"כ ישא אשה, עיין מהרש"א שכ' שמי שיש לו וכו' עיי"ש, ועיין מש"כ בהגהת הגריעב"ץ ז"ל ולא ראה במהרש"א ועיין קרן אורה מה שהעיר מהתוספתא דלכאורה לא כן משמע עיי"ש, ועיין מאמר גדול בזה באחת מחוברת הפלס שנת תרס"א להשיב חורפי ד' - הוא הננ"ס י"ש - דבר, ושם מבואר גם דברי הרמב"ם בהל' דעות, ולדעתי היה אפשר ג"כ לימר דקאי