מנחה חריבה שנ

אינו חוזר דומיא דבית בעינן דוקא לישיבתו ולהנאתי, אבל כל דלמצוה דלאו להנות ניתנו אינו חיזר על זה וצ"ע ובירור ועיין בשו"ע סי' רצ"ה סכ"ד הנוטע לצורך מצוה כגון לצורך לולב או אתרוג חייב ועיין בחדושי רעק"א שם בשם המעד"מ על הרא"ש הל' ערלה דאם נוטע לצורך לולב דנוטע לעציו גם הפרי אין בו משום ערלה עיי"ש ולענין בונה בית שחזר ממלחמה, נלע"ד בבונה בירושלם עיר ד' אינו יוצא בצבא כיון שירושלם לא נתחלקה לשבטים ואינו נקרא שלו וכמי דממעטינן לכמה וכמה דברים מטעם זה וככל עשרה דברים שנאמרו בירושלם, עיין ב"ק עירובין יומא מגילה ושם במגילה אמרו דאין משכירין בתים בירוש' מפני שאינו שלהן וראבר"צ אומר אף לא מטות יעש"ה וה"נ אינו שלו להשכירן אך אפשר דכיון דמ"מ הוי שלו לדור בו ועצם חומר הבנין שלו שייך לומר פן וכו' ואיש אחר וכו' וגם שייך בזה עג"נ ודו"ק וע"כ צ"ע לדינא והלכתא למשיחא בב"א – עוד מסתפקנא בחלוף בית בבית אי הוי כמכר לענין זה ולענין אונאה עיין בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ק"ה ובקצה"ח ובשו"ת שתי הלחם למהר"מ חגיז ועוד צ"ע לנד"ד

שם גמ' חורגתא וכו' אסורה להנשא לאחין דמתחזיא כי אחתייהו וכו', עיין תוס' שאנץ כאן וכ"ז מבואר בתוס' יבמות ג"כ שציינו בגהש"ס, וכן במאירי כאן ובשם הלכות גדולות שאסרו יע"ש, וצ"ל נמי דלא תקשי מהא דתמר דאמרה כי לא ימנעני המלך ממך, ולכל הפירושים שבתוס' קדושין כ"א וסנהדרין כ"ב, דנתגדלה בין בנותיו וא"כ אסורה לו מ"מ מפני מראות העין וצ"ל דעדיין לא גזרו וכמו שכתבו שם ביבמות בשם הירושלמי דא"א איסור תורה הא נשא דוד רצפה בת איה עיי"ש משמע דאי מפני מראית העין ניחא וכנ"ל ועי' בשו"ת רעק"א (סצ"ה ד"ה אבל) כה"ג ולענ' האיך נשא דוד את מעכה דמעוברת חבירו היתה – שם מת תופס ד"א לק"ש, עיין בתוס' ב"ק ט"ז ע"ב ד"ה שהושיבו וכו' ולא על קברו ממש אלא ברחוק ד"א דליכא לועג לרש ע"כ ובחדושי שם הארכתי בזה, ועיין במאירי כאן וכן הדין בקבר שהמת בתוכו וכו' עיי"ש, – שם לקט שכחה פאה שעושין גורן הוקבעו למעשר, ופרש"י שעשאן העני, ועיין ב"ק דף צ"ד ובפרש"י שם ובגליון הש"ס שם במס' ברכות דף מ' חידוש שלא העיר מב"ק שפרש"י שם על בעה"ב וברש"ש שם בב"ק ועיין שו"ת בנין ציון חלק שני ס' קל"ה ועוד יש לדבר מזה וקצרתי, ושם הובא גם דברי הכס"מ בשם ירושל' דוקא עשאה גורן אבל אם עשאה כרי פטור בין בעיר ובין בשדה עיי"ש, ועיין לשון רש"י כאן ועשה מהן כרי ודו"ק

שם ילדה פחותה מטפח חייבת בערלה כל שנותיה וכו' עיין פרש"י ויש לעיין דהיכי יעשה עם רבעי שבה דהלא המצו' שיעלה ויאכלם או יפדם, ולדעת הרמב"ן אפשר דהוי מ"ע כמו מע"ש לאוכלו בירושלם עיין מנ"ח מ"ע רמ"ז והא אסורים באכילה משום ערלה עכ"פ מדרבנן, וכן פסקינן ברמב"ן וטוש"ע, ולומר דכיון שאסור בהנאה דרבנן באמת מבטלינן למ"ע דכ"ר ואינו נוהג בה כלל, דוחק גדול הוא כמובן ועיין ביצה ה' וביקש להפקירו לעניים ואפשר לומר בזה קצת עצה עפ"י מאי דאמרינן לקמן לראב"י ילדה פחותה מטפח אינה מקודשת את הזרעים וכו' וכו' ורש"י פירש דכל שאר זרעים הוי רק דרבנן ולכך לא גזרו בה רבנן בפחותה מטפח עיי"ש, וכתב על זה הבאר שבע דאין נראה מדברי הפוסקים והמפרשים ז"ל שלא חלקו בדין זה בין קנבוס לשאר זרעים וא"ל שדין זה בכלל שיעורים שהם הלמ"מ עכ"ל, ולפ"ז א"ל דכמו בדין זה דפחות מטפח כמו שאין חיבת בכלאים הכרם, ה"נ אין בה דין ערלה מדאורייתא בפחות מטפח, אלא כל עיקר החיוב הוא רק מדרבנן ורבנן גזרו בזה שחייבת בערלה לעולם, וכיון שמדאוריי' אין בה דין ערלה ה"ה שאין בה דין רבעי דזה בזה תליא כמבואר בש"ע סי' רצ"ד סי' כ"ג שאין דין רבעי בלא ערלה יע"ש, אכן בת"ה הניח דבריו בצע"ק דא"כ מדוע לא חשב זה בנדה אצל אלה ששיערון טפח עיין שם (דכ"ו) אבל יש כמה קושיות שם דשייר הברייתא וא"כ י"ל תנא ושייר, ועיין דרכי הוראה בקנה המדה פרק ט"ז וי"ז, ועיין ברש"י ותוס' ב"ק כ"ט ע"ב לענין קנין הגבהה, ובר"ן קדושין כ"ו מסיק דבעינן טפח כמו לענין עירובין עי"ש, אך בזה י"ל דבקנינין לא קמיירי אף דהגבהה הוי קנין דאורייתא, והא דמסיק דכולי כרם מקפיד היינו מדרבנן בעלמא וכן לענין ערלה בכולי כרם מדרבנן הוא רק ג' שנים, אבל ראיתי בקרית ספר למרן המבי"ט ז"ל שכתב בפ"י מהל' כלאים על דעת הרמב"ם ז"ל ג"כ כרש"י לחלק בין שאר זרעים, אבל קנבוס ולוף דאסירי מדאורייתא נ' דאפי' ילדה יחידית פחות מטפח מקדש להו ו' טפ' יע"ש

השמטה לדף מ"ג ע"ב

שם כגון דעביד תשובה ויהיב דמי אי הכי הוי ליה ליקח וליהדר וכו' ע"ש ויש להקשות דנוקמיה דלא עשה בה קנין אחר חוץ מהכסף שנתן ומיירי במקים שכותבין את השטר דאז לא קנה בכסף לחוד עיין בחו"מ סי' ק"צ ס"ו ולכן לא הוי לקוח וגזל תו לא הוי, והכא הרי מיירי שלא חנכו עדיין ולא נשתמש בו ואף אי נשתמש בו מסתפקנא אי זה הוי קנין מה"ת או רק מדרבנן, וא"כ יהי' מזה ראיה לספיקת המנ"ח הנ"ל אם קנין דרבנן מהני להיות חיזר מהמלחמה, אלא דזה גופא עדיין איני מבורר לי אי הא דבמקום שכותבין את השטר אין כסף קונה הוא מדאורייתא או מדרבנן ולכאורה מסתבר דזה מדאורייתא דכל שלא סמכה