מנחה חריבה שמט

אלא הפירות מותרין וכו' ואפשר דהרכבת אילן מותר לקיים ומ' את"ד עיי"ש וצ"ע דזה דלא כהלכה בש"ע סי' רצ"ה ס"ז דאסור לקיים המורכב כלאים והוא בשם הרא"ש הל' כלאים וצע"ג, ועיין פ"ת שם בשם הח"ס ועיין בשו"ת מהר"ם אלשיך ז"ל סי' ק"י ובשו"ת בית אפרים וביד דוד ר"ה שם וביכורי שלמה ועוד המדברים בענין אתרוג המורכב והדברים עתיקים וע"כ קצרתי, ועיין בביאור הגר"א ליו"ד ס' רצ"ד ס"ק מ"ח וכולם לא ראו במאירי ובתוס' הרא"ש כאן עייש"ה שם מ"ש וכו' עיין ט"א ר"ה דף ט' באריכות בסוגיא זו, ועיין מ"ק מה שהעיר בזה, ועיין יד מלאכי אות כ' כללי זוז"ג בשם החזון נחום ועי' ביכורי שלמה, ועי' הגהו' רצ"ח כאן – שם מידי דהוי אעלי מאליהן וכו', י"ל דיש לחלק קצת בין עלו מאליהן דלא קדמו להן מחשבה הפכית, אבל כאן קדם מקודם המחשבה הנגדית דוקא להורות ולסייג וכה"ג חילקו לענין מצ"כ כידוע, או לענין כוונת השחיטה אף דחולין לא בעי כוונה מ"מ כונה הפכית פוסל עיין ראש יוסף לחולין ל"א ובחדושי אאמו"ר זצ"ל לחולין ויש ליישב ולוקמה בכרם של שני שותפין אר"פ זאת אומרת כרם של שני שותפין אין חוזרין עליו וכו' כל חד וחד לא קרינן ביה כרמו ע"כ, עיין פרש"י שפירש דלוקמה כגון שהנטיעה של ראובן ובא שמעון והרכיב בה להיות פירות הרכבה שלו ע"כ וקשה דבכה"ג מאי משני הכא כל חד וחד לא קרינן ביה כרמו, ופרש"י כרמו המיוחד לו שאין לך בה גפן שאין לשנים חלק בה ע"כ, הלא לזה מיוחד הפירות הרכבה לגמרי ולזה האילן ועכצ"ל דבפירו' הרכבה גופא יש לשניהם חלק בה, ועיין כה"ג בב"ק דף צ' ע"א לענין עבד כספו אמר רחמנא כספו המיוחד לו ועיי"ש בפרש"י ותוס' שם, ועיין גיטין מ"ז לענין טבל וחולין מעורבין ולענין ברירה ועיין נדרים דף ע"ד ע"א בחמשה אחין לענין הפרת נדרים, ועיין ירושלמי יבמות ואכמ"ל, והנה משמע מהגמ' דאף בקנה אילן דלא קנה קרקע מ"מ חוזר ממערכי המלחמה, ואף אי ק"פ לאו כקה"ג דמי ודו"ק וצ"ע, ולענין בית של שני שותפין כתב הבאר שבע דדוקא כרם של שנים אין חוזרין, אבל בבית חוזרין דזיל בתר טעמא וכל חד וחד לא קרינא כרמו ופרש"י ז"ל, אבל גבי בית של שני שותפין לא שייך ביה האי טעמא דמסתמא יש לכל אחד מקום מיוחד להשתמש שם ושפיר קרינן ביה ביתו שוב מצאתי בירושלמי דעות חלוקות בזה עכת"ד ומעתה לפלא על מרן הכ"מ בפ"ז דין ו' ד"ה ומש"כ וכן כרם של שני שותפין דהכריע ג"כ רק בסברא ולא הביא הירושלמי שו"ר בלח"מ שם שהביא הירוש' שמסתמא לזה כיון הב"ש, ועיין במנ"ח הנ"ל ועיין בק"א שהביא הלח"מ ז"ל וכנראה לא היה בידו הב"ש, ומ"מ מזה נראה שאפילו בק"פ ג"כ חוזר עליו ודלא כהמנ"ח הנ"ל שהבאתי בד"ה יעיין ר"ן ריש פ' השותפין לענין ברירה ובבית שאין בו די חלוקה וצ"ע לפי סברת הירושלמי ואכמ"ל ולענין גזל כרם מבואר ברמב"ם דמדמה לדין בית דאם גזל כרם אינו חוזר עליו, ועיין בב"ש שכבר הקשה למה לא חש למעוטי מלא חללו למעט גזל כמו גבי ביה עיי"ש, ועיין בת"ה שהק' דמאי פריך תפ"ל דבעי מהדר משום ילדה ראשונה הא י"ל בגזל ילדה הראשונה וחוזר בשביל הרכבתו הענף וכו' יע"ש, וכן כתב בס' דבר אברהם הנ"ל וז"פ, והנה בדרך אוקמתא רחוקה יש להקשות עוד דהו"ל לאוקמה בהיה הילדה הראשונה עומדת בחו"ל דעל כרם שבחו"ל אינו חוזר עליו כמש"פ הרמב"ם יהי' מאיזה טעם שיהי' עיין מנ"ח תקכ"ו שלא הביא דברי הרמב"ם ועיין קרן אורה בריש שמעתין ד"ה מניין וכו' יעש"ה, עכ"פ זה ירושלמי ערוך דעל כרם שבחו"ל אינו חוזר, ועליהן עשה הרכבה באופן שהנוף נוטה לאר"י וחזר עליו, וכה"ג אשכחן בגיטין נ"ב ע"א מחלוקת אביי ורבא וכולי שמעתין התם, אלא שלטנין הלכה אי הולכין כה"ג אחר הנוף יל"ע הרבה והיטב אשר ביאר בזה בארוכה בספר לפלגות ראובן בהדרן למס' ב"מ ששלח אלי המחבר שם הרחיב הדיבור בזה והביא גם דברי ספר שו"ת בית דוד וכל השייך לזה יעוש"ה ויש ליישב גם קושיתינו מתוך דבריו ואגב נר' לי פשוט דגם על עציץ נקוב אם יש לו כרם מהם שחוזר שגם זה בכלל כרם הוא ובעציץ נקיב נשתנה הרבה דינים גם לענין הנוף עיין ספר הנ"ל ויל"ע

שם ברש"י ד"ה קלא אית ליה וכו' שאין ערלה נוהגת בנטיעה אחת אלא בכרם שלם ע"כ כבר עמדו על ד' במ"ש כאן דלית הלכתא להכי וכדתניא בספרא פ"ק נטע יחור מניין ת"ל כל עץ, ובקרן אורה הביא השאלתות ודברי המעוי"ט וד"ח בהל' ערלה, גם דברי בעל המאור ריש כיצד מברכין שכבר הרגיש על רש"י ז"ל יע"ש, ועיין שו"ת ח"ס חיור"ד ס' רפ"ה ושו"ת רעק"ע סי' קע"ו ובס' זכר ישעיהו מהרב השואל שם מה שהצטדק עצמו לפני הגאון ז"ל בזה, ועיין במ"ק כאן שלא ראה בב"ש ובק"א, גם המנ"ח כאן לא ראה כל זה והקשה מדנפשיה כ"ז – בחדו' מה"ק מסתפקנא אם בנה בית בחו"ל דאינו חוזר מהו אם בנה בהכנ"ס, וכן אם נטע כרם לאתרוג דהיא מצוה לגבוה סלקי מהו דהרי יש מצוה בחינוכם, והנה לענין ספק הראשון, דייקתו מהרמב"ם פ"ז ממלכים דין ה' שכתב הרמב"ם שם אחד הבונה בית לישיבתו משמע לישיבתו דוקא אבל לצרכי הקהל לא כשם שממעטין לענין מפקה ולענין מזוזה עי' יומא ובילקוט שופטי' הנ"ל פרט לבתי כנסיות – ולענין נטע לאתרוג ולמצוה הנה אם נימא דטעמא דחו"ל משום כאין רבעי נוהג בה וכמו שכ' המנ"ח והק"א שרמזתי לעיל, פשיטא דלא שנא, אלא אפי' אי הטעם משוה שאיני מצוה, וא"כ למצוה אפשר דהוי מצוה בחינוך, מ"מ נראה דכל דלמצוה בלא"ה ואפילו באר"י