מנחה חריבה שמז

וכמש"כ בש"ק שם וצ"ע ובזה י"ל קושית הילקוט הנ"ל גבי דוד, די"ל דמיכל קטנה היתה וקיבל בה אביה הקדושין וכן משמע מהקרא – וכן מצאתי במנ"ח שם בסו"ד הביא דברי רש"י שאין יוצא לצבא פחות מבן עשרים עיי"ש, ויש להסתפק אם זה תליא ברצונו שאין עליו חיוב לצאת אבל אם רצה שפיר דמי, או לא דיש איסור וכמו באם לקח אשה, וכן וודאי דבמלחמת מצוה דאפי' חתן מחדרו ה"ה אפי' פחות מבן כ' ויל"ע, וכמו כן לענין מחוסר אבר שא"י למלחמה מ"מ למלחמת מצוה יוצא כמש"כ המלבי"ם בהתוה"מ פ' שופטים והמנ"ח סוף ס' תקכ"ז – ומש"כ עוד המנ"ח וד"ז בקדושין דרבנן ה"ה בקנה בית או כרם בקנין דרבנן יש לספק כנ"ל, עכ"ל יל"ע בזה בהא דהאריכו הרו"א אי קד"ר מהני לדאורי' וכמו לענין אכילת תרומה בקנה עבד בקנין דרבנן ועיין שם במנ"ח מ' ר"פ ובקומץ למנחה שם והדברים ארוכים ואין כאן המקום לפורטם ומה שהביא המנ"ח ראי' מהב"ש סי' ס"ב ס"ק י"ז, וכוונתו שכ' שם דאם מחזיר גרושתו דא"א שהש"ב וראיה לדבר דמותר להחזיר גרושתו במועד עכ"ל ושם באו"ח מבואר דמותר להחזיר גרושתו מן הנשואין מבואר דוקא מן הנשואים ה"נ כן את"ד א"ל דל"ד דאף דמן האירוסין הוי שמחה לו משום של"ב עדיין, מ"מ הרי הכא ממעטינן מאשר בנה כיון שכבר התעסק בבנינה אינו חוזר בשבילה כיון שכבר גירשה אין התורה חוששת שמא ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה ודו"ק ועיין בפ"ת שם אהע"ז סי' ס"ב ס"ק כ"א בשם הרדב"ז זצ"ל דמברכין לו ז"ב כמו באשה חדשה וכן מעשים בכל יום במצרים וכו' עיי"ש והבה"ט כתב שם בשם הכנה"ג דמחזיר גרושתו מן האירוסין צריך לברך השמחה במעונו עיי"ש וזה ראיה כהמנ"ח אבל י"ל כנ"ל, וראיתי בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' ס"ד שאמר שהוא השיב לשאלה זו מתוך משנתינו דמחזיר גרושתו אינו חיזר ממלחמה משמע דאינו בכלל ושמח, ואח"כ דחה משום דהתם אשה חדשה כתיב יצא מח"ג שאינה חדשה אצלו ושוב הקשה מהא דאמרינן פ"ק דסוטה גבי עמרם שגרש את יוכבד ואח"כ החזירה פריך וקח ויחזור מבע"ל וכו' וה"נ אמאי לא דייק מדכתיב כי יקח דלא משמע חזרה ולא כתיב יהי' וי"ל דכי יקח אצטריך לחלק דינן של נשואין מדינן של אירוסין שהמארס חוזר ומספק והנושא אינו זו ממקומו ואינו מספק ולהכי איצטריך למדרש מחדשה אבל משמע דמח"ג לא מקרי לקוחין סתם וכו' עכ"ל והשתא מאי פריך דהתם גבי עמרם דמן הנשואין הי', שפיר פריך ויקח ויחזור, אבל הכא דמיירי גם מאירוסין ע"כ אינו ראיה מכי יקח דמאירוסין פשיטא דזה מקרי לקיחה א"ו דהא דממעט נמי מחדשה הוא דוקא מן הנשואין, וא"כ שפיר פריך המהרי"ט דהו"ל למעט מכי יקח וצ"ל כתירוצו, וא"כ ראיה מזה להמנ"ח דמח"ג ממעט דוקא מן הנשואין, ועי"ש עוד הראיה ממו"ק דמבואר בב"ש ואכמ"ל עוד, וכן יש לדייק קצת מרש"י ז"ל דלקמן מ"ד ע"א דקאמר הגמ' אלמנה וגרו' מניין וכו' פרש"י אלמנה וגרושה מאחר ונשאה זה, ומעתה הרי יכול לפרש בגרושה דאירוסין ואפילו דידיה וכי קא ממעט גרושה דנשואין שלו קממעט, א"ו דל"ש וי"ל ועיין מש"כ לעיל

שם ולא חנכו פרט לגזלן וכו' דיהיב דמי וכו', ע"כ בקרן אורה הק' דלכ"ע מי ניחא דמאי איצטריך קרא למעוטי גזלן כיון דהבית אינה שלו וחייב להחזירו לבעלים הכי ס"ד דיחזור בשבילו והרמב"ם ז"ל כתב סתם פרט לגזלן ולא כ' הא דעבד תשובה וכו' ול"נ דהש"ס לרוחא דמילתא דפריך מריה"ג אבל ה"ה דלר"ע נמי ע"כ בדיהיב דמי דבגזלה לחודא פשי' דאינו חוזר כיון דהבית ברשות בעלים הראשונים הוא וכן צ"ל בגזל כרם שכ' הרמב"ם ז"ל למעיטי היינו נמי דיהיב דמי דאל"ה קרקע אינה נגזלת את"ד ולי נראה ליישב דכוונת הברייתא הוא פרט לגזלן היינו שגזל אבנים וקורות וקבעם בבנין כולו וכמו דאמרינן בב"ק כ' ע"ב נטל אבן או קורה של הקדש וכו' בנאה לתוך ביתו וכו' והוא שהניחה עפ"י ארובה, ופירש"י שם ובתוס' שם ד"ה והוא דאף דהוי שינו החזר ולא קני, מ"מ קניא לענין אונסין ועכ"פ שם גזילה עלה ולא הוי כקרקע ועיין שם צ"ג ע"ב גזל אבנים וסתתן וכו' עיי"ש וכן יש למצוא בכרם כה"ג, ובזה מדוקדק נמי דאמר לקמן דעביד תשובה ויהיב דמי אף שלא פסיקא לן אם הבעלים נתרצו לכך. ואם הבעלים באמת נתרצו, מדוע אמר כיון דמעיקרא בתורת גזילה וכו', הא מ"מ עכשיו מכירה גמורה היא, ולפמש"כ ניחא ביותר דהכא משום תקנת מריש נגעו בה דבתקנת רבנן בע"כ, צריך לשקול דמי ולא מחייבינן ליה למסתר ביתיה, ועיין ב"ק ס"ו ע"ב וצ"ה ע"א דשוויה רבנן כליתא (ודברי התוס' כ' ע"ב הנ"ל צ"ע דלא הביאו הא דב"ק ס"ו ע"ב הנ"ל ויל"ע בספר נחלת דוד) ולכך כיון דיהיב דמי בע"כ שלא ברצון הבעלים וע"כ לא הוי כלוקח ודו"ק ואיננו מבין מדוע לא נתן הק"א עצה פשוטה זו, ועיין עוד בסוכה דף ל"א ע"א ההיא סבתא וכו' ובפרש"י ותוס' שם ובדף כ"ט ע"ב תוס' ד"ה שינוי, אחז"ר ראיתי בס' דבר אברהם ח"ר ס' ח' שהאריך הרבה בקושיא זו על הגמ' דכאן שהבאתי לעיל בשם הקרן אורה, והוא מתרץ עפ"י ד' העמודי אור סו"ס ק"ב עפ"י רמיזתו להמג"א סי' תקל"ז ס"ק ז', דאיצטריך קרא כגון שבנה אחד בית בקרקע של אחרים ובא בעל הקרקע וגזלו דבכה"ג קרקע נגזלת והו"א דחוזר וממעטינן לה מחנכו פרט לגזלן ועיי"ש עוד למה שנוגע לשמעתין ופלא שלא הביא ד' הלח"מ שם על הרמב"ם דאינו מביא אוקמתת הש"ס דיהיב דמי, וכמש"כ הק"א וגם המנ"ח מביאו וכתב כן במ"ע תקכ"ו וגם בשאר דבריו יש לפקפק וקצרתי, שוב אתי לידי בשאלה ספר כרם נטע וראיתי