מנחה חריבה שמה

ע"ב – ואגב ראיתי שם בפ"ח מה שהערותי ג"כ לעיל ריש פירקין בהא דאמר אפילו לא קיימתם אלא ק"ש שחו"ע וכו' ע"ש וז"ל נראה לפי פירוש ריה"ג שירא מעבירות שבידו וכו' אין לך אדם מישראל שעבר על עשה וכיון שאחכז"ל אפילו על עבירה דרבנן חוזר א"כ מי הוא אשר יצא ופירש רש"י אפילו אין בידו אלא חצות ק"ש? אלא הענין הוא שבכל עבירות מועיל תשובה וכו' ולא במינות בלבד וכו' והיינו דאמר אפילו אין בכם אלא שמע ישראל והיינו היחוד האמתי ולא מינות על הכל מועיל תשובה וכו' אבל אם אינו מחזיק לשוב בתשובה שלימה וכו' וז"ש וירא ורך הלבב שהוא ירא ורך בשני לבבות ביצ"ט וביצ"ר שירא מעבירות ואינו שב בתשובה וכו' את"ד היפות וכמעט כיוון לדברי המאירי ז"ל שכ"כ בד"ה כהן משוח וכו' וכדי לזרזם בתשובה מעבירות שבידם ושלא יתיאשו מן התשובה וכו' שאין הפרגוד ננעל בפני התשובה ושהמצות שבהם יעזרום ע"כ ויגינו עליהם וכו' והוא שאמרו שמע ישראל וכו' את"ד יע"ש, ובזה מדוקד' מה שאמרו עבירות „שבידו" דהיינו עבירו' שבידו אבל לא עבירות שבראש דהיינו מינות רח"ל דפרשי ממינות מיית ר"ל בזה לא מהני תשובה כלל ועיין ברמב"ם פ"ז ממלכים דין ט"ו וכו' וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וכו' יפנה מכל דבר למלחמה וכו' ואם לא נצח ולא עשה מלחמה בכל לבו ובכל נפשו ה"ז כמו ששפך דם הכל וכו' וכל הנלחם בכל לבו בלא פחד וכו' מובטח לו שלא ימצא נזק ולא תגיעהו רעה וכו' עכ"ל, וקצת מזה מבואר מקורו בילקוט משלי ס' תתקל"ה אמר ר' תנחום כל מי שהוא יוצא למלחמה אם אינו מכוון את לבו אף שהוא נופל בחרב אבל שבטו של זבולון בין מכוונים ובין אינם מכ' הם יוצאים למלחמה ונוצחים וכו' ולעזוב בלא לב ולב מהו בלא לב ולב אלא בין שהם מכוונים בין שאינם מכוונים עי"ש ודין זה דתשובה מהני מבואר הוא בגמרא לקמן ע"ב – שם ושמח את אשתו זו אשתו אשר לקח להביא את יבמתו פ"כ, יש מכאן קצת ראיה דשומר"י לא נקראת בשם אשתו עיין מש"כ בחידושי על דף כ"ו, דמה יבמתו שכנסה צריך ריבוי ואינה נגדרת בשם „אשתו" כש"כ שומר"י דהרי אמרינן כיון שכנסה הרי זו כאשתו לכל דבר, וא"ל דמדייק דהו"ל ושמחה (ועיין פרש"י בחומש שם) ומדכתיב את אשתו, היא דוקא „אשתו" אבל יבמה הקנו לו מן השמים ואינה „אשתו" ע"י מעשיו לכך צריך ריבוי דאשר לקח דג"כ מיותר הוא דכבר כתיב כי יקח, וכדמבואר בכתובות פ"ב ע"ב ואימא הכי נמי א"ק ולקתה לו לאשה כיון שלקחה נעשית כאשתו וכו' בלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון מ"ט אשה הקנו לו מן השמים ופרש"י שם אין עליו לכתוב לה שטר נשואין עכ"ל לכך אשמעינן מאשר לקח דגם על יבמתו אינו זז מביתו וז"פ. – שם אף הבונה בית על מכונו לא היה חוזר פרש"י סתרו ובנאו במדה ראשונה וכו', משמע דבמדה יותר גדולה חזר דמקרי חדש אצלו, ועיין במשנל"מ פ"ז ממלכים דהביא בשם הירושלמי דשקלי וטרי אם סדו בסיד או שפתח בו חלונות וכן אם היה גדול ועשאו קטן אחד ועשאו שנים וע"ש ולדוגמא עיין במשנה דב"מ (ק"ג ע"א) המשכיר בית לחבירו ונפל וכו' היה קטן וכו' גדול לא יעשנו קטן אחד לא יעשנו שנים שנים לא יעשנו אחד, לא יפחות מן החלונות וכו' יעש"ה – ועיין מל"מ הל' גירושין פ"ח דין י"א ד"ה ודע לענין אם אמר בית זה ונפל יע"ש שיטת הרשב"א עייש"ה וכבר מציין בהגה"ה שם לפרשת דרכים דרוש שמיני יעי"ש וחידוש שלא העירו מכאן כלל, ומצאתי בספר עין אליהו על עין יעקב במס' זבחים שכתב וז"ל נסתפקתי באם אמר בית זה ונפל ואח"כ בנה באותן עצים הבית הזה אסור אם לאו, והביא שם ראיה מהא דסוכה דף כ"ז ע"ב גבי הפלוגתא דר"א וחכמים דר"א סובר דאין יוצאין מסוכה לסו' ואין עושין סוכה בחוה"מ וכו' ושוין שאם נפלה שחוזר ובונה אותה בחולו של מועד, פשיטא מד"ת האי אחריתא הוא ואינה לשבעה קמ"ל, ועיין תוס' שם שכתבו יש ספרים שכתוב בהן קמ"ל כיון דבדידיה קעביד איהי היא משמע לפי שבונה אותה באותן עצים עכ"ל וא"כ משמע מכאן דאם בנה באותן עצים ונפל חשבינן שהיא כמו סוכה ראשונה, ויש לחלק דבסוכה שאני שבוודאי יבנה דהא מחויב לישב בסו' ולכך חשבינן שהיא כמו סוכ' הראשו' משא"כ הכא שאין מחויב לבנות הבית ולכן כיון דנפל אזדה ליה ואף שאח"כ בנה אותן הרי היא כמו בית אחר עכ"ל ואף כו שחילוקו נראה דחוק ודחוק ח"מ י"ל התם כמו שמפרש רש"י ז"ל שם הואיל וישב בה ביו"ט וזו להשלים היא סוכת שבעה קרינן ביה וכו' עכ"ל וא"כ לפמש"כ התוס' דדוקא באותן עצים, מ"מ דוקא בסוכה דלהשלים היא, ומה שנפל לא מקרי מציאה, ואם בנה אותה על מקום אחר אפשר דמק' יציאה וצ"ת, עיין עין אליה' שם ומל"מ שם ועכ"פ מסוכה שם אין ראיה אבל ממשנה זו שאנו עסוקין בה שפיר יש להביא ראיה דבנפל ובנאו במדה ראשונה אינו חוזר ולאו חדש היא, ואינו מבואר אי באותן עצים ומשמע דאף בעצים אחרים נמי אינו חיזר ולאו חדש היא וכה"ג פשיטא דאסור לכנוס ובפרט לפי המבואר בירושלמי כאן דילפינן מאשר בנה פרט לשנפל וחזר ובנאו א"ר יוסי זאת אומרת המחזיר את גרושתו לא היה חוור עיי"ש, וא"כ לכאורה דמיא למחזיר גרושתו דהוי בלא שום שינוי וה"נ כבנין היא באותן עצים ויל"ע, אחז"ר מצאתי בשו"ת ח"ס חאור"ח סי' קנ"ו שמתמה על המו"ק שכ' מדקדוק לשון המשנה פ' הרואה בית חדש משמע דוקא חדש אבל הבונה בית על מכונו איננו בית ח' ואינו מברך ותמה מתורה דכתיב אשר בנה בית חדש ולא קי"ל כר"י את"ד (ולענ"ד לחלק בין לשון חכז"ל ובין ל' תורה