מנחה חריבה שמד

חובה אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה עכ"ל הילקוט **(הג"ה ובזה יש להתבונן בהכתובים (שמואל א' י"ח) ויאמר שאול אתננה לו ותהי לו למוקש ותהי בו יד פלשתים וגו' ועתה התחתן במלך וגו' ויאמר שאול וכו' ושאול חשב להפיל את דוד ביד פלשתים גו' ויצאו שרי פלשתים ויהי מדי צאתם שכל דוד מכל עבדי שאול ויקר שמו מאד ע"כ, דהיינו דשאול חשב כמו שאמרו הפלשתים הרי שעה שנקפוץ על דוד ונאבדנו מן העולם וה"נ חשב שאול ותאב מאד כי יקח דוד את בתו וע"י זה לא יוכל לצאת למלחמה על הפלשתים והם יקפיצו על דוד לאבדנו, אבל דוד שכל מכל עבדי שאול אשר חשבו כמו כן כשאול ולא ידעו ההלכה או שידעו וחשבו שזו מלחמת הרשות ואין לדוד לצאת במלחמה, אבל דוד ס"ל שזה הוי מלחמת חובה (וכמש"כ הפ"י שהבאתי לקמן ואפי' חתן מחדרו וייקר שמו מאד בהלכה וכמו דאמרינו דוד דגלי מסכת והלכה כמותו בכ"מ, וכמו שאמרו בסנהדרין כ"ב שנחלקו שאול ודוד במקדש במלוה ופרוטה אי דעתי' אפרוטה עיי"ש, ועיין ביבמות ע"ו ע"ב שרצו לפוסלו למלכות עד שאמר לו אבנר תנינא עמוני ולא עמונית וכו' יע"ש וזה כפתור ופרח בהבנת הכתובים, תודה לאל:

)** ושמחתי מאד שזכיתי לכוון בתירוצי הנ"ל לדעת חכז"ל שהיא אמיתה של תורה, ומזה ראיה לסתור תירוציו של הפנים יפות שאין להם פנים בהלכה, ומעכשיו נבוא למה שהקשה המ"ק לסברת הפ"י הנ"ל דא"כ במארס את האלמנה יצא למלחמה דהא לא שייך פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה דקטלנות אסירה להנשא ע"כ, והנה שאף זה הוא רק דרבנן ולרמב"ם גם איסורא דרבנן לית ליה, מ"מ מדרבנן אסורה ויש מקום קצת לדבריו, והביא המ"ק מזה סעייתא דבנהרג ל"ש דין דקטלנית, ולי נראה ליישב לפי מאי דאמרינן בקדושין י"ג ע"ב אלא מדאמר פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה מתקיף לה ר"ש בריה דר"א אימא מאן אחר יבם עיי"ש וא"כ כיון דקרא מיירי גם ליבם ובשביל זה חוזר ויהי' סעייתא מזה להפוסקים דביבום לא שייך דין קטלנית כמו שידוע דשומר מצוה לא ידע דבר רע עיין ח"צ ומהראנ"ח ועוד, ואף דשם אר"א דב' תשובות בדבר חדא דיבם לא מקרי אחר וכו' עיי"ש מ"מ לפמש"כ התוס' שם ד"ה חדא דבמקום שמדבר בכל אדם הוי יבם בכלל אחר, אבל הכא דבעי למימר דמותרת ליבם דוקא א"כ הוי יבם אחר דוקא עכ"ל וא"כ עכשיו דמותרת לכל אדם ומיירי קרא דאיש אחר גם ביבם וא"כ בגוונא דאירסה אלמנה חוזר משום דאיש אחר יקחנה אפילו היבם ודו"ק כי קצרתי, וא"ש בפשיטות ומה שמסיים שם המ"ק דמדברי הפנ"י נראה דפשיטא ליה דבאירס אשה ולא לקחה אסור לו לילך למלחמה אף אם רוצה לילך ודלא כהמנ"ח שנסתפק בזה עכ"ל, מעתה נוכל לילף מזה מהילקוט הנ"ל דהלא מבואר דדוד רצה להלוך למלחמה, וגם בוודאי אי איכא אסור לא היו מניחין לו ב"ד לילך, אכן במאירי משמע כהמנ"ח ז"ל אלא שהוא מחלק דבאלו שחוזרים משמע שרשאין לילך אלא שחוזרים במצותם ובד"ה ואמר כתב שדברים אלו כולם הן על אלו שרשאים לילך ושבידם לחזור הן על אלו שאין זזים ממקומם ואין רשאים לילך דוקא במלחמת הרשות וכו' עיי"ש, ובזה אדכרנא מילתא מה שראיתי זה רבות בשנים בקרבן נתנאל פ"ק דקדושין אות ח' על מה דכתב הרא"ש דמיתם יבם שמתרת לא כתוב בהדיא הביא ישוב בשם מרן מוהר"א ברודא זצ"ל דבספרי דריש ואיש אשר ארש אשה ולא לקחה משתעי בשומ"י דהיינו מי שמת אחיו ועדיין לא יבמה ילך וישוב לביתו שמא ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה ש"מ להדיא דיוצאת במיתת היבם, אלא איכא למפרך אימא מאן אחר יבם שאח אחר יקח, אבל לזרים אינה נתרת במיתת היבם אלא דר"א ס"ל לקמן די"ג דיבם לא מקרי אחר וכו' יע"ש, והנה לא היה צריך להביא אומר מן החדש מן הספרי בשעה שהיא משנה ערוכה לפנינו דדריש אפילו שומ"י ושמא ימות היבם במלחמה ואיש אחר יקחנה ומוכח כדבריו, והנה מזה מוכח נמי כמש"כ לעיל דאין כאן משום קטלנית אי משום הא דנפרש דאיש אחר יקחנה היינו היבם, א"כ ביבו' הרי ליכ' דין קטלנית, ואם דנפר' דאיש אחר יקחנה הייני זר, ע"כ כדבריו של המ"ק דבמיתת מלחמה ליכא משום קטלנית, ולא הו"ל להוכיח זה מהא דמארס את האלמנה אלא מזה גופא דאפילו שומ"י וז"פ, ומה שהקשו ממשנתינו על בעה"ט על התורה פ' מטות שאמר דכי היכי דכל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב ה"ה במלחמת משה ובכל המלחמות, א"כ מאי שייך אפי' שמע שמת לו אחיו שחוזר אדרבא אסירה עוד לו מחמת גרושת אחיו, עיין בספר שו"ת מנחת ש"י סי' כ"ב ח"ש בשם הגאון בעל אור חדש בספרו חקר הלכה חקירה ח' ובשו"ת תפארת יוסף חיור"ד סי' כ"א ובמש"כ הוא ז"ל ואכמ"ל ובזה י"ל האי דדוד וכמה הערות שיש בזה אלא שקצר המשא להשתרע, – אחר כותבי השגתי את הפנים יפות לעיין בו וראיתי שם בשופטים כ' פ' ז' שכ' צריך להבין הא דכתיב בשמואל וכו' כנ"ל וכתב בעצמו על תירוצו הנ"ל שזה דוחק ועיקר נראה דכל מלחמות פלשתים היתה מלחמת חובה אע"ג דאמרינן בסוטה דף למ"ד דלא לייתי עלייהו לא הוי מלחמת חובה מ"מ פלשתים שאני כיון שארץ פלשתים היה מא"י וכו' הוי כמו מלחמת יהושע עכ"ל הרי כיוון ג"כ לתירוץ האמת והפשוט, ונעלם ממנו הילקוט הנ"ל אף שתמיד שגור בפיו הילקוט שעל התו' ומה שמציין סוטה דף למ"ד הוא טעות דמוכח וצ"ל (דף מ"ד