מנחה חריבה שמב

מתכות דהיינו הציץ של זהב ופלא על הגאון הבקי האדיר בעל משכיל ונחל איתן ואחריו הרב בעל ת"ה שנעלמו מהם התוס' הנ"ל, ואף שבפסוק זה דכתיב ואלה הבגדים (שמות כ"ח ד') לא כתיב ציץ, מ"מ הא שאמר שם פסיק ל"ו ועשית ציץ זהב טהור וכו' הוא בכלל הציווי ואלה הבגדים אשר יעשו, והרי ה"נ לא קחשיב שם מכנסיים ועיין יומא דף ה' ע"ב דמכנסיים אינם כתובים בפרשה יע"ש וצע"ק דברי התוס', אבל עכ"פ הכי הוא, והארכתי עוד בזה וכאן המקום גורם לקצר, מחוסר „הכלי זהב והכסף", רק אזכיר עוד מה שראיתי בפ"ת ליור"ד סי' רי"ח ס"ק ב' בשם השבות יעקב ח"א סי' כ"ד לענין אשה שקבלה על עצמה שלא להלביש בגדי יו"ט אי מותרת להשים הטבעות בידה ופסק דגם הם בכלל נדר זה ואין לה ללבוש שום תכשיט שהיתה רגילה ללבוש וכו' יע"ש ובפ"ת לאהע"ז סי' ק"ט הנ"ל בשם שו"ת שער אפרים לענין אי מנעלים הוא בכלל מלבושים יע"ש ואין לי הש"י לעיין שם בפנים אי הביא התוס' נזיר הנ"ל, (שוב שאלתי ספר שבו"י ח"א סי' כ"ד וראיתי שם שאינו מביא רק הגמ' דסוכה ובחולין ע"א ע"ב מי שנכנס לבית המנוגע וכו' וטבעותיו וכו' הרי דבכלל לבישת הבגדים גם הטבעות בכלל וכו' יע"ש מה שהשיג על השער אפרים סי' קכ"ד)

שם וחצוצרות התרועה אלו השופרות, עיין במהרש"א שהקשה ע"ז דהא ודאי חצוצרות ממש והן של כסף היו להם במלחמה כדכתיב וכי תביאו מלחמה וגו' והרעותם בחצוצרות עכ"ל, ועיין מש"כ בת"ה, ונראה לי ליישב ע"פ מה שהקשה המג"א ריש סי' תקע"ו דלמה אין אנו נוהגים לתקו' בע"צ ואע"פ שאין ת"צ בבבל מ"מ הלא מדאו' מצוה לתקו' בלא תענית ע"כ, ותירץ הגאון וכו' בעל קרבן נתנאל בהגהות נתיב החיים שלו דלק"מ דמקרא מלא הוא וכי תבואו בארצכם וגומר והרעותם בחצוצרות נמצא שמ"ע מה"ת בא"י הוא וכו' אבל מ"מ בארץ ישראל דוקא עכ"ל, א"כ בהא קרא גופא דכתיב וכי תבואו מלחמה בארצכם וכו' והרעתם בחצוצרות וכו' זה נמי דוקא בארצכם בשעה שהם באר"י, אבל כעת שהיו במלחמת מדין לא נהג עדיין מלוה זו וע"כ זה אשר דחקו לחכז"ל לפרש על השופרות להקהיל את הקהל למלחמה ואולי כוונתי להאמת אם אמת הוא בהנחתו אם נלך בנתיב חיים, וכן משמע מהחינוך מ"ע שפ"ד שכ' מצוה זו בזה"ב, בכהנים וכו' יע"ש ולא הוציא מהכלל עת מלחמה ועת צרה בכל זמן עיי"ש, וא"כ הנכון מש"כ, ועיין ב"מ קי"א ע"ב ת"ל בארצך כל שבארצך, ובתוס' שם ד"ה כל ולא מוקמינן ליה למעוטי חו"ל דחה"ג הוא ואינה תלוי' בארץ ע"כ אבל זה י"ל דתלוי' בארץ דוקא

שם במשנה ואחד הנותן לו במתנה, יש להסתפק מתנה ע"מ להחזיר מהו, דכיון דבכה"ת מעמ"ל שמה מתנה, ואפשר לומר כיון דמצינו לקמן ר' אליעזר אומר אף הבונה בית לבנים בשרון לא היה חוזר ע"כ ומשום שצריך לחדשה אחת לז' שנים וא"כ חזינן דכל דבר שהוא לזמן לא הוי ביה שמחה ואינו חוזר עליו, ה"נ במתנה ע"מ להחזיר דמ"מ אין בו שמחה ושמחה של חינוך ועיין רמב"ם פ"ז מהל' מלכים דין ז' דאם קידש אשה מעכשיו ולאחר י"ב חודש ושלם הזמן במלחמה חוזר לו עכ"ל והיא ירושלמי כאן כאשר רמז המשל"מ שם והנה דין זה דמתנה ילפינן לקמן מריבוי דקרא, ויל"ע למ"ד מתנה כמכר עיין מגילה כ"ז וב"מ ובכורות מ"ח למה צריך קרא ועיין ב"ק דף ע"ח גבי גנב ונתן במתנה ועיי"ש בהגהות חשק שלמה ועיין חידושי לב"ק שם בענין שנסתפקתי אי מתנה ע"מ להחזיר מקרי שינוי, ותליתי זה במחלוקת הרא"ש וה"ר אבגדור כמו שמבואר בקצה"ח אי בעי קנין בחזרה יע"ש בחדושי וא"כ ה"נ אפשר לומר כן, אך י"ל בסברא שכתבתי לעיל ואי זמן החזרה תגמור בתוך המלחמה צ"ע גם צ"ע לריבר"י דמעות הראשונות לקדושין ניתנו אם חיזר ועיין קדושין י"ט ע"ב דמדמי למעכשיו יע"ש וצ"ת, ומלקמן ע"ב דקאמר דעביד תשובה ויהיב דמי א"ה הו"ל לקוח וליהדר וכו', משמע דאפילו לקוח במלחמה נמי דאל"כ הו"ל לשנוי דעביד תשובה במלחמה דמהני א"ו כמש"כ ודו"ק ובוודאי דוחק לומר דזה הוא דמשני הגמ' כיון דבתורת גזילה וכו' מעיקרא עיי"ש ודו"ק

שם ואפי' שמע שמת אחיו במלחמה חוזר ובא לו, עיין פרש"י יש לדייק קצת דמדוע לא תני בבא זו בתוך דין בית וכרם דאם שמע שנפל לו בירושה או נתנו לו במתנה בית וכרם ג"כ חיזר ויל"ע, ועיין בכ"מ פ"ז ממלכים דין ז' בד"ה אחד וכו' ובוודאי דה"ה בבית וכרם וכן מבואר במנ"ח עיי"ש, ועיין שם בכ"מ שפירש בהא דאמר הר"מ דקדש אשה מעכשיו ולאחר י"ב חידש ושלם הזמן במלחמה חוזר ובא לו, כתב הכ"מ דכיון דאמר מעכשיו איגלאי מילתא דקודם בואו במלחמה אירס אשה ולא לקחה אבל אם לא אמר מעכשיו הו"ל כאילו עכשיו אירסה ולא כל הימינו שאחר שהוא במלחמה יארוס אשה לפטור עצמו ול"ד למת אחיו במלחמה דהתם לא עשה מעשה לפטור עצמו מהמלחמה עכ"ל הכסף, ולפ"ז א"ל קצת דגבי בית וכרם לא פסיקא ליה למיתני אם שמע שנתנו לו במתנה, דדילמא בכוונה נתנו לו במתנה לפטרו מהמלחמה, והיה צריך למתני תנאי זה רק בירש, וע"כ סמך עצמו למילף מינה דשמע שמת אחיו ולדמוי לה דדוקא בלא עשה פעולה ומעשה לפטור עצמו אז חיזר, וקצרתי ובדרך רחוקה ופלפולית יש מקום לומר, דהנה מצאתי כתוב על פנקסי הגדול משנת תרע"ה (הערה למס' סוטה) כתיב איש אשר יקח אשה חדשה וכו' ושמח את אשתי וגו', יש לעיין דהרי אסור בתה"מ בשארון אינו במקומו, עיין עירובין ס"ג