מנחה חריבה שמא

מקצת שה ה"ה מקצת אב ככל אב וכתב עוד לפ"ז משכחת לה חצי כהן וחצי ישראל בבאו כהן וישראל לאשה אחת פנוי' ונתעברה וכן חצי ממזר וחצי כשר אך לפמש"כ לעיל דאי אפשר לידע בבירור אם נתעברה משניהם לעולם הוי ספק אם הוא כהן או ישראל והא דאמר בסוטה בר מאה פאפי וכו' על צד הספק נאמר שיכול להיות שנתעברה משניהם ומ"ה היה גבור גלית הפלשתי אבל לידע בבירור א"א לדעת יע"ש מה שהעיר מיבמות במי שלא שהתה אחר בעלה ג"ח ונתיבמה וכו' הא משכחת לה בנתיבמה תוך ג' ימים למיתת הבעל ויש ספק שמא נתעברה משניהם ונמצא שהראשון היה לו מקצת בן ולאו בת יבום היא וכו' יע"ש והביא שהראו לו בס' ישרש יעקב יבמות ל"ז דמפלפל בדברי הירושלמי הנ"ל יע"ש ואכמ"ל בזה, וילע"ק מלעיל כ"ז ע"א בהא דרוב בעילות אחר הבעל יע"ש דמ"מ יש לחוש שמשניהם נתעברה ובפסחים פ"ח שהבאתי שם לעיל בחידושי גבי יהושע יע"ש וקצרתי, ובדרך צחות היתי מפרש מה שאמרו רוב בעילות אחר הבעל, היינו שרוב בעילות של הנואף הוא אחר הבעל וכבר נסרחה הזרע של הבעל ששוב א"א להתעבר משני בנ"א וא"כ בוודאי מהבעל הוא הזרע וכשר) ועיין במדרש רבה פ' נשא ובמדרש תנחומא שם סי' ד' שאמר לאחר ארבעים יום הנואף בא עליה והקב"ה עומד ותוהא ואומר של מי אצייר של צורת הבעל או של צורת הנואף וכו' יע"ש וצ"ע, שו"ר בפי' עץ יוסף על התנחומא שכ' דס"ל להמדרש דהאשה מתעברת משנים כאחד כמש"כ התוס' בסוטה ע"כ בשם הז"ר, וזו יותר קשה דהלא לאחר מ' יום כבר נסרח הזרע ולא פליגי כ"ע, אבל באמת לק"מ מכאן די"ל רק לענין ציור הצורה הוא וק"ל, ומש"כ התוס' ופי' הערוך נאנאי כלב וכו' וכלב אחד וכו' אף כלב אחד וכו' פירוש אבל מכלב לא נתעברה כלל כמבו' בסנה' דף נ"ח ע"א (כעת ראיתי בת"ה הנ"ל שהביא בשם הכ"נ שעמד ע"ז ומתרץ בדוחק דבצירו' עם אדם נעשין בשר אחד יע"ש וא"י למה צריכי לכ"ז ועיין כאן הגהות מ"כ

שם מכאן שאסור לספר בשבחן של רשעים וכו', הגאון מהר"י פיק ברלין זצ"ל כתב בספרו אומר השכחה סי' נ"ו שדבר זה לא מצאתי באחד הפוסקים עד הנה עכ"ל ואני תימה וכי דבר זה דין מחודש הוא, והלא הוא באמת בכלל דלא תחנם וכדאיתא בע"ז כ' ע"א ד"א לא תחנם לא תתן להם חן מסייע ליה לרב דאמר רב אסיר לאדם שיאמר כמה נאה נכרית זו וכו' יע"ש ודבר זה הלכה פסוקה היא ברמב"ם הל' ע"ז פ"י דין ד' וכן אסור לספר בשבחן ואפי' לומר כמה נאה עכו"ם זו בצורתו ק"ו שיספר בשבח מעשיו וכו' יע"ש, וז"פ, ומה שאמר ר' איעזר כאן וכו' מכאן שאסור וכו', או דלא שמיע ליה הא דרב, או דקמ"ל דהוי איסור דאורייתא דאי מהתם הו"א דהוא רק דרבנן וקרא אסמכתא בעלמא קמ"ל דהוי דאורייתא, או עכ"פ מדברי קבלה דכאורייתא דמי וז"פ ושו"ר בקרן אורה שהרגיש כבר בזה בזה"ל לכאורה מקמ"ל הא כתיב לא תחנם וכו' י"ל דקמ"ל אפילו בכה"ג כדי להודיע שבחו של דוד אסור להרבות הרבה בשבח רשע עכ"ל, ועיין עירוכין י"ג ע"ב הנאה שבישראל כדר"י אמר רב וכו' עיי"ש – שם דאגה וכו' שייכת פלוגתה זו לכאן מלבד שפליגי בה ר"א ור"א ולא מסיימי, עוד י"ל להורות תכלית דברי המשוח מלחמה שיסיחו מדעתם דאגת המלחמה, וקצרתי – שם „מונחין“ בארון גירסת רש"י עומדין' בארון וכו', עיין בב"ת דף י"ד ע"ד וע"ב – ועיין בתוס' עירובין ס"ג ע"ב ד"ה כ"ז וכו' – וכל כינוי עיין במהרש"א, ושו"ר בקרן אורה שרמז על זה דף מ"ג ע"א וכלי הקודש זה ארון ולוחות שבו – עיין תוס' עירובין הנ"ל בשם הספרי עיי"ש – ועיין במהרש"א בשם פירוש רש"י בחומש דכלי הקודש זה הארון והציץ וכו' והוא עפ"י הספרי עיי"ש ולא הזכיר דברי התוספות לעיל בשם התוספתא די"א אלו בגדי כהונה וכו' יע"ש, ועיין בהגהות מצפה איתן דיש לפרש טעמא דת"ק דלא ס"ל כהי"א משום דבגדי כהונה תכשיט הם ולא כלי ובגדים לא איקרי כלי ע"כ, ולפ"ז יהי' נפ"מ בדיני ממונות באחד שכתב ליתן כלים או שמכר לו כלים אין בגדים בכלל, וכן להיפך בכתב לו בגדים אין כלים כאלו בכלל, ועיין בא"ע הי' ק"ט סי' ד' דבמתנה אף צמידים שבבגדיה בכלל אבל אם כתב לה כך בשעה שנשאת אין צמידים בכלל יע"ש ועיין שם בב"ש וח"מ וט"ז ז"ל שם ועיין שם בט"ז ס"ק ג' בשם הדרישה וכו' עיי"ש ודו"ק, שו"ר בת"ה שהביא דברי המצפה איתן והעיר עליו דמציץ אין ראיה ומכמה ראיות דבגדי כהונה נקראים כליו עי"ש ולא הביא מהנ"ל אכן בחיבורי כת"י בחלק השו"ת כתבתי בדין זה שנראה לי ללמוד דברי זה מדברי התוס' נזיר נ"ד ע"ב ד"ה ת"ש ומזה בג' וז' וכו' דרבינו יצחק הביא ראיה מספרי דתניא כל אשר יגע בו הטמא יטמא למה נאמר לפי שנאמר בחלל חרב בא הכתוב ולימד על החרב שהוא מטמא טומאת שבעה למדנו לכלים ואדם וכו' ת"ל וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם פי' שהבגדים שנוגעים באדם שנוגע במת טמאים ז' וסתם בגדים משמע אף בשאינן כלי מתכות ואור"ת דתכשיטי כלי מתכות שפיר מקרי בגדים כדכתיב בבגדי כהונה אלה הבגדים אשר יעשו וחשיב ציץ עכ"ל ונלמוד לנ"ד דבין לרבינו יצחק ובין לר"י איש תם תכשיטי כלי מתכות שפיר מקרי בגדים דאף הר"י לא כתב אלא דסתם בגדים משמע אף בשאינו כלי מתכות אבל כלי מתכות בוודאי שהם בכלל בש' בגדי' והרי ראיו' ר"ת ז"ל יוכיח דבר זה, והתם הרי חשיב חשן ואפוד דהוי ממולא באבנים טובות ומקרי הכל בשם בגד דהיינו גם הכלי אבנים וכלי