מנחה חריבה שמ

ומדוע ? וטעמא דמילתא לא כתבו, וע"כ משום דלא היה שמן המשחה ופשיטא ליה לר"א דבעינן דוקא בשמן המשחה ולא בבגדים וכהמנ"ח ז"ל וכל מקום שמצינו משמ"ל היה רק בימי בית ראשון ולכך הביא ראיה מנזיר דאמרינן סגן ומשמ"ל דשניהם ביחד, ע"כ בימי בית ראשון היו ויש לעיין בס' אורח מישור שם בסוגיא דנזיר אך בלשון הבאר שבע יל"ע דכתב לתרץ קושית התוס' מדוע הקדים פרק משוח לפרק ע"ע, משום דהכא דבא לפרשם מקדים משמ"ל משום שהוא מצוי יותר מע"ע ועוד שהרי תנן משרבו הרצחנים בטלה ע"ע ודרך התנא להקדים דבר ההוה וכו' עיי"ש משמע דזה הוי דבר ההוה גם בימי בית השני ואף לאחר שנתבטל דין ע"ע, אך י"ל דכוונתו לכל דיני המלחמה המבואר בפרק זה אבל לא על דיני המש"מ בעצמו, וכן משמע מדברי שו"ת יד אליהו מקאליש חלק הכתובים אות א' סי' כ"א בענין איבה דכה"ג, ששם הקשה על דברת התו"י יומא דף ע"ג דאיך אפקע קדושתו של המשוח מלחמה עיי"ש ולא תירץ על זה דאיירי במרובה בבגדים כמו שכתב בעצמו שה לענין כה"ג יע"ש ודו"ק (כך מצאתי כתוב על פנקסי לזכר דברי' ואין בידי כעת הספר לעיין בו ולבאר ד"ז באורך ע"כ אסמוך על הרוצה לעיין וד"ת חביבים עליו) ובגליון הס' ד"א הנ"ל כתבתי בזה"ל הנה יש עוד להביא קצת ראיה לזה ממש"כ התוס' בקדושין (ד' ע"ז ע"ב) ד"ה פרט לכ"ג וכו' וכשנתאלמנה איתוסף בה איסור אלמנה דהוי איסור מוסיף לגבי משוח מלחמה שאינו אחיו וכל הנשים האסורות לכ"ג אסורות אף למשוח מלחמה עכ"ל, והנה הא שלא כתבו דאסורה לכהן גדול, מצאתי בפני יהושע שכתב וז"ל והוצרכו לזה דאל"כ לא אשכחן איסור מוסיף דאין ממנין שני כהנים גדולים כאחד ולענין איסור מוסיף בעינן שיהא האיסור מוסיף בפועל בהאי שעתא כדאיתא במס' כריתות דף י"ד כגון דאיכא ברא לסבא עכ"ל פ"י כפני חמה, ולפ"ז אמינא דהוספות התוס' ישנים לחזק קושיתם ג"כ לק"מ די"ל דמיירי ר"ש בימי בית שני בזמן דאיכא כ"ג וליכא משוח מלחמה וא"כ ליכא כאן איסור מוסיף דליכא מוסיף בפועל דליכא דין משמ"ל כל ימי בית שני וגם בזמן בית ראשון מימות יאשיה ואילך שנגנז שמן המשחה וליכא ברא לסבא לא מהני ולא מקרי מוסיף, וא"ב מקושית התוס' נימא להוכיח דלא כדעת המנ"ח, אלא דלעולם יכול להיות משוח מלחמה א"ח של פסח תפא"ר עכ"ל, אכן בלא"ה יש לצדד דהלא בזמן דליכא מלחמה ליכא משוח וא"כ בלא"ה יש לדחות ויל"פ בזה, ובגליון המשניות כאן ריש פ"ח כתבתי הנה אם היה משוח מלחמה בזמן בית שני ומיום שנגנז שה"מ עיין סוף תענית ל"א ע"א אמר רשב"ג לא היו ימים טובים וכו' ת"ר בת מלך שואלת מבת כה"ג וכו' ובת סגן מבת משוח מלחמה ועיין פרש"י שה ומה שנכתב על הגליון) ומשמע שגם בימי בית השני היה נוהג זה ועיין בגבורת ארי לתענית שם דמשמע כן עיי"ש ודו"ק, שהקשה שם על האי מ"ד דאמר יום שניתנו הרוגי ביתר וכו' דהא ביתר אחר החורבן נ"ב שנים היה ואחר החורבן אין לישראל לא כה"ג וסגן ולא משוח מלחמה וצ"ל דלר' מתנה דהא דקתני בת מלך וכו' קאי איום הכפורים לחוד בעוד שהיה הבית קים וכו' ע"ש משמע דפשיט ליה לדעתו הגדולה דבעוד שהבה"ש קים הי' סגן ומשוח מלחמה והרי זה כמבואר

שם מ"ש שמע ישראל אמר ר' יוחנן משום רשב"י וכו' אפילו לא קיימתם אלא ק"ש שו"ע אי אתם נמסרים בידם ע"כ, היטב אשר אמר בזה הגרצ"ח בהגהותיו כאן עיי"ש והנה יש עוד לעיין אם ס"ל דלא כר"י דאמר הירא ורך הלבב זה הירא מעבירות שבידו, ואפילו מעבירה דרבנן עיין לקמן מ"ד ע"ב – וגם יל"ע אם ס"ל ק"ש דאורייתא או דרבנן ואפשר דכאן מדבר רק בזכות לימוד התורה, אבל לא בקיום מצות המעשיות וקצרתי, ולקמן בע"ב דקאמר נמי ר' יוחנן השכם והערב כרי לבטלן וכו' ומש"כ הגרצ"ח ע"ז קדמו בבא"ש אף שפטורין היו ממצות ק"ש דהעוסק במצוה פטור מן המצוה וכדלקמן מ"ד ע"ב, וגם היו טרודין עיין ברכות י"ג י"ד, מ"מ הרי אין להם זכות, ועיין מגילה ו' ע"א על של עתה באתי וברש"י ד"ה ועכשו וכו' ועיין ברוקח סי' ש"כ שכ' כה"ג דקורא ק"ש שו"ע וכו' ובלבד שיהא שמור מן העבירה ע"כ שם אחת בספר עיין בפרש"י וכן לומדים ומפרשים כולם, אבל במאירי ז"ל מצאתי בתוך דבריו בד"ה משוח וכו' דברים חדשים בפירוש המימרא וז"ל ועליה נאמר בגמ' אחת בשופר כלומר כשהיו תוקעים בשופר לצאת מארצם ומ"מ יש גורסין אחת בספר ושמא היה קירא להם כל הפרשה וענין אותה דרשה היתה כל ענין הפרשה כאחד וכו' ולי נראה לקרות בספר בשב"א תחת הסמך כלו' שלא היו דנין לאלו לחזור אלא משהלכו עמהם עד הספר שהרי מוטל היה עליהם להשתדל בספוק מים ומזין ולתקן את הדרכים וכו' עייש"ה

שם ע"ב מאה פפי וחדא נאנאי וכו' עיין פרש"י ואפשר לומר לפי מאי דתני רב יוסף שהכל הערו וכו' שהכל עורפין וכו' מאחריה יע"ש א"כ אינה מתעברת מזה ולכך פרש"י מאחד נמצא האחד אביו וכו', ובתוס' ד"ה מאה וכו' משמע שכולן מאה היו אבותיו שהרי מכולן נתעברה אמו ולא כפי' רש"י וכו' יע"ש ולפמש"כ א"ש, ועיין בתורת הק' שהביא בשה בעל כרם נטע דחקר לפי"ז בבעל שבא על אשתו וכו' ונוצר הולד משניהם אי שייך לומר חצי ממזר וחצי כשר וכן לכמה ענינים ועיי"ש מש"כ בזה, וראיתי אח"כ בספר הענקי שו"ת בית יצחק חיור"ד סי' קס"ח שעמד על חקירה זו ואי חייב על הכאת שניהם עיי"ש דכמו דאמרינן