מנחה חריבה שלט

ומשמע דהכהן היה אומר להם הכל ודלא כהמנ"ח שם, וזה"ל המאירי ואחר שאמר כל הדרשות שהוזכרו וחזר הרוצה לחזור וכו' עיי"ש ובזה מדויק לשון המשנה בשעה שהיה מדבר אל העם' וכו', שעמדנו לעיל בזה, דהכי קאמר דגם הדברים שהוסיף הוא ודיבר אל העם כמו שכ' החינוך גם זה היה צריך לדבר בלה"ק כיון שגם זה ברשות התורה, שוב אין אנו צריכין לומר שהיה מדבר בלשון אחרת, ולחלק זה ממצות בר"כ שהעיר המנ"ח נראה פשוט, דהתם מצות ה' היא וניתנה למצוה, אבל כאן לא ניתנה משום מצות קריאה אלא משום התראה כמו שהקדימו והטיעמו לנו התוס' א"כ לא שייך כאן בל תוסיף על המצוה ודו"ק וד"ז קילורין לעיניה, וקצרתי, שוב מצאתי תנא דמסייע לי ה"ה בעל תנא תוספאה בפירוש לתוספתא פ"ז הל' ט' שכתב בזה"ל בד"ה ודרשות נדרשות בה וכו' ומציין כאן בתוס' דדרשות נדרשין בה עד סוף הפרשה ולמימרא דלא לישנא דקרא לחוד אומר לפניהם אלא דורש לפניהם כל הפרשה עכ"ל, שו"ר בת"ה שהביא בשם הב"ש כדעת המנ"ח שהמשוח היה מדבר הפסוקים לבד וכו' עיי"ש שהביא דברי החינוך ולא הזכיר מש"כ המנ"ח ע"ז ושוב למדתי בירושלמי ומצאתי שם מבואר בזה"ל בספר את אומר שוטר שומע מפי כהן פרשה ואומרה בכל לשון אבל בערכי המלחמה וכו' יעש"כ במפרשים אף שהפירוש דחוק מ"מ זה נראה בעליל דהשוטר משמיע בכל לשון כדי שיבינו כל העם, ולפי מה שמביא המאירי לפרש (המובא לקמן בע"ה) דיש גורסין אחת בספר דשמא היה קורא להם כל הפרשה וענין אותה דרשה היתה כל ענין הפרשה עכ"ל לפ"ז אתי דברי הירושלמי כמין חומר דבספר את אמר שוטר שומע מפי כהן הפרשה מתוך הספר דדברים שבכתב א"א רשאי לאומרם בע"פ עיי"ש ודו"ק לפרש כל לשון הירושלמי שם ומוכח דשוטר משמיע בלשון אחרת ודו"ק וקצרתי

שם ברש"י ד"ה משוח מלחמה, כהן „שנתרבה“ לכך שנא' וכו' ובגירסא אחרת שבגליון הוא כהן „שנתברר“ לכך ונראה לומר שחקירה גדולה תליא בהנך ב' גרסאות שמבלי משים נזדקרו ברש"י ז"ל, שלכאורה היא מלה „שנתרבה“ לכך אין לו הבנה עד שהרגישו המגיהים הראשונים ז"ל בס"א להגיהו „שנתברר“ ככתוב בגליון, אמנם גם זה מילתא דפשי' ולא חידש לן רש"י ז"ל מאומה שכידוע צריכין לישב ז' נקיים על כל טפת דיו שלו, והוא דיש לחקור אם „משוח“ מלחמה הוא דוקא שנמשח בשמן המשחה אז יש עליו דין תורת כהן המשוח, וא"כ לאחר שנגנז שמן המשחה אז כבר נתבטל דין משוח מלחמה, או דלאו דוקא הוא ומשיחה שלו אינו מעכב כלל אלא העיקר הוא ההתמנות בעת המלחמה לדבר אל העם וע"ש מושאל הוא נקרא משוח מלחמה, או שנמשח בשמן אפרסמון לחוד או ע"י ריבוי בגדים ואז גם בימי בית שני היה נוהג דין זה בכהן משוח מלחמה ל וכבר חקר בזה הגאון האדיר במנ"ח מ"ע ק"ז דין שמן המשחה ונ"ל פשוט דמשמ"ל אינו נתקדש רק במשיחה דל"ש ריבוי בגדים אצלו כי הוא אינו משמש בח' בגדים א"כ אינו נתקדש רק במשיחה דוקא וכו' וא"כ בב"ש לאחר שנגנז הצלוחית של שמן לא היה כלל משמ"ל וגם נראה לענין מה שכהן משמ"ל מדבר אל העם ג"כ אינו נוהג כלל בלא שמן המשחה ולא היה ד"ז נוהג בב"ש וכו', עיי"ש, וכשנשלח לי ספר שו"ת דבר אברהם חלק שני מצאתי שם סי' כ"ב שהביא בשם הגאון הג' מהר"י ז"ל אבד"ק פאניוועז שגם הוא כיוון מדעתו דבבית שני לא היה כהן משמ"ל כלל והמחבר שליט"א כתב דזה רק לדידן דמשמ"ל עובד בד' בגדים אבל למ"ד דמשמש בח' בגדים אדרבה נראה דשייך בי' ריבוי בגדים יע"ש ומסיק דגם במש"מ מהני ריבוי בגדים ע"ש ומעתה י"ל הנך שני גירסאות דנפ"מ מהן להלכה בכל זה דלהגירסא ש„נתרבה“ לכך, בעינן שיחול עליו קדושת דבר מה ע"י „ריבוי“, אם ע"י שמן המשחה, או ריבו בגדים למ"ד דמשמש בח' בגדים, אבל אם גרסינן „שנתברר“ לא בעינן רק שיתברר ויתמנה לכך אף שלא ע"י שמן המשחה כלל, ואפילו בדליכא ריבו בגדים למ"ד דמשמש בד' ודלא כהמנ"ח ז"ל, ויש להבין כן, – דאינו מעכב משיחה גביה – מלשון המאירי ז"ל כאן שכ' בזה"ל אבל שלא במינוי לא אפי' כה"ג או סגן ולא עוד אלא כשנתמנה לכך היו מושחין אותו בשמן המשחה ועל זה היו קורין אותו משוח מלחמה ע"כ משמע דאין זה רק למצוה ולא עוד וכו' אבל אינו מעכב רק המינוי לכך ולא כשנתמנה מקודם, וכן משמע מלשון הברייתא דתנו רבנן ונגש הכהן ודבר אל העם יכול כל כהן שירצה וכו' אף כהן ב„ממונה“ וכו' ואימא סגן סגן לאו ממונה יע"ש וא"א דבעינן משיחה, א"כ ע"כ נתמנה לכך דהלא לא בעינן שיהי' ממונה מקודם שאותו האיש נמשח, אלא שיהא ממונה עכשו לדבר אל העם בהתמנות מיוחדה וע"כ קאמר דאינו מדבר כל כהן שירצה אלא הממונה לכך וכה"ג אין ממונה על גבי' בעבודה, ופריך ואימא סגן שהוא ידבר אל העם בלא שום התמנות מעכשו אלא על סמך התמנותו מקודם אף שסגן לא נמשח – ומשני סגן לאו ממונה הוא, אבל משמע דמשוח השמן אינו מעכב וי"ל וצ"ע בפירוש הסוגיא ומצאתי קצת ראיה לדברי המנ"ח מדברי התוס' ישנים יומא דף ל"ט ד"ה למה סגן מימינו דהקשה הר' אלחנן כי משוח מלחמה היה משמש בח' כלים ומוזהר על האלמנה ככ"ג והרבה דברים יש בו ככ"ג לקמן פרק ב"ל וכו' וא"כ למה היו ממנים סגן הכהן ואשכחן שממנים סגן אף בבית הראשון שהיה שם משוח מלחמה כדאמר בנזיר פ' כ"ג דף מ"ז דבעי התם סגן ומשוח מלחמה הי מינייהו עדיף וכו' עכ"ל הצ"ל מדבריהם נראה בפשיטות דבימי ב"ש לא הי' משוח מלחמה