מנחה חריבה שלח

למדנו שנאמר ביהושע וישלח המלך וכו' ויקרא באזניהם את כל דברי הברית הנמצא בית ד' עכ"ל ונעלם זה מהאחרונים שהבאתי, – ואגב ראיתי שם במ"ע דיפ"ת שמתרץ ההיא דתמר דהיתה מותרת לאמנון דשמא בא דוד על אם תמר בצנעה קודם המלחמה והוליד ממנה תמר כי קידם ב"ד של חשמונאי וכו' עיי"ש וצ"ע, וביותר היה י"ל דלפמש"כ הרמב"ם פי"ב מא"ב דין ה' דהבא על בת גר תושב אין הקנאים פוגעים בו, אבל מכין אותו מ"מ עכ"ל א"כ י"ל דאם תמר היתה בת ג"ת (וכמו שמתרצי התוס' יבמות כ"ג ע"א דחירם מלך צור ג"ת היה עיי"ש) ואפילו בפהרסיא לא הוי אלא מדרבנן ועדיין לא גזרו

לענין נטיעת אילן בהר הבית נראה להעיר דאם רק דרבנן הוא בלא"ה אין נוטעין אילנות בירושלים, עיין ב"ק פ"ב ועיין כו"פ פ"ו באורך, ואפשר דכאן הוי רק גזירה והתם הוי עם אסמכתא דקרא וחמיר טפי ויל"ע, – לענין שום תשים עליך מלך ובסברת הח"ס והנו"ב שהבאתי ולע"ק בהא דראיתי בילקוט שופטים ס' תתקי"ב בשם הסיפרי דדרשינן שום תשים עליך מלך מת מנה אחר תחתיו עיי"ש במלבו"ם וצ"ע דפשיטא, וחפצתי לומר דהכונה באם מת מנה אחר תחתיו ולא בעינן כאן דיני מלכות כבראשונה וכמש"כ הח"ס ודו"ק אך דוחק מפולש הוא ויש לפרש עוד דהכוונה הוא דאף שאמר לקמן בילקוט דאם מת בנו עומד תחתיו וסד"א דעומד בלא מינו כלל, קמ"ל דמנה אחר תחתיו דבעי מינוי דאף דהוי כירושה מ"מ בעי מינוי וכדהכריח לה הח"ס ז"ל שם סימן י"ב עיי"ש, ועל מה שמחדש שם דבמינו של כתר תורה אינה בירושה לבניהם כלל עיי"ש ובסי' י"ג ילע"ק מילקוט פ' הנ"ל סי' תתקט"ו על הפסיק ונחלה לא יהי' לו אמר משל לאב ב"ד שהיה לו בנים הרבה והיו כולן עמי ארץ ובנו הגדול בן תורה כתב לכל או"א חלקו חוץ מבנו הגדול אמר לכל או"א נתת חלק ולי אין אתה כותב א"ל דייך תפוש את מקומי וכו' עיי"ש ויל"ק והרבה יש ללמוד מדברי המשל הזה ועיין במנ"ח מ"ע תצ"ז ובמנחת פיתים על אור"ח סי' נ"ג סכ"ה וקצרתי

מנחה חריבה פרק שמיני ד' עזרי ומגיני, הוא יעזרני בפ' שמיני

דף מ"ב ע"א במשנה משוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם בלה"ק היה מדבר וכו' עיין בתוס' שדקדקו דלא תנא הכי מש"מ בשעה וכו' כיצד וכו' יע"ש, ואפשר עוד לעורר דלכך נקט עוד הפעם „בלה"ק היה מדבר“ להורות דאין כאן קפידא שיאמר כלשון הפרשה דוקא, אלא דוקא שידבר הענין בלה"ק באיזה מליצה וכדכתבתי לעיל פ"ז בשם התפארת גבי חליצה ובזה א"ל נמי דקדוק התוס' מדוע לא קתני פרשת משוח וכו', משום דאין כאן קפידא בלשון הפרשה ודו"ק, אכן לדידי יש לדייק דכל הלשון היה דבשעה שהיה מדבר וכו' מיותר ח"ו והכי הול"ל מש"מ בלה"ק היה מדבר, ושו"ר בתפארת שעמד ביה ותירץ משום דפעמים היה מדבר עמם וכו' ור"ל בהא דנקט „בשעה“ דהיה כמה שעות שמדבר עמם ע"כ, ולפ"ד היה מדבר בלשה"ק כל פעם, ולדידי צ"ע דהרי ילפינן זה מודבר אל העם וזה קאי על הפרשה השניה שמקודם מתנה עמהם כל התנאין הללו עיין לקמן בגמרא וברמב"ם הל' מלכם פ' י' ה' ג' כ' וז"ל ואומר להן בלשה"ק שמע ישראל וכו' ע"ש משמע שרק בפעם הזאת דיבר בלשה"ק ועיין בלח"מ שם ויל"ע, – גם בלא"ה יש להבין דהא עיקר דברי משוח מלחמה לא משום מצות קריאה אלא משום להתרות בהם כדכתבו התוס', או משום להלהיב לב העם עיין בספרי שופטים ובהתורה והמצוה שם ס' ק"א ק"ב יע"ש, וא"כ הלא צריכים שיבינו העם כדי שיכנסו הדברים בלבבם, ומה בצע אם אינם מבינים בלה"ק מאי תועלת יש בכל דבריו ואזהרותו ואף שיוכלו לידע ע"י שאלה איש לרעהו וכדאמרינן במגילה לענין פרסומי ניסא, אבל מ"מ אינו נכנס כל כך בלב כמו הדברים המקוריים ובכאן יותר עדיף מהא שכתבו התוס' דל"ג ע"ח ד"ה ברכת וכו' עי"ש וכן סברת הירושלמי והספרי גבי סוטה וצ"ע, ואפשר דמי שאינו מבין בלה"ק היה באמת פטור מליצא בצבא וכמו שכ' הט"א לענין מצות הקהל שהבאתי לעיל בפ"ז וזה חידוש גדול הוא, ואפשר דהכהן המשמיע היה מותר לתרגם ולהבינם בכל לשון שמבינים אנשי הצבא ויל"ע בזה, שוב עיינתי במנ"ח מ"ע תקכ"ו ומצאתי בעז"ה שהרגיש בכל מה שהרהרתי אי דוקא שמע ישראל שהכהן מדבר ומשמיע צ"ל בלה"ק אבל ודברו השוטרים לא וכו' והרגיש מדברי הרמב"ם הנ"ל ופשיטא ליה מה שהשוטר משמיע א"צ להיות בלה"ק עיי"ש ולפ"ז ניחא מה שהקשיתי, עוד כתב שם דהכהן והשוטרים אסורים להוסיף על הפסוקים שבתורה רק צריכים לומר מה שצותה התורה כמו ב"כ וכו' והוא בכלל בל תוסיף וצ"ע על החינוך דכתב ויוסיף עוד דברים משלו לעורר בנ"א למלחמה וכו' מנ"ל דודאי אסורים להוסיף דמ"ש מכל המצות וב"כ וצ"ע, עכ"ל והנה אף אם נניח לו כשיטתו ג"כ י"ל דברי החינוך, דאם נימא דהג' פסוקים צריך לדבר בלה"ק, דוקא א"כ הדברים שמוסיף משלו ידבר בלשון אחרת ידבר אל העם וכה"ג א"ש וכמו לענין בר"כ עיין לעיל בחידושי פ"ז בענין בר"כ, אכן דעת החינוך י"ל דכיון דגילתה התו' ויספו השוטרי' וכו' הוא לרמז דיכול להוסי' גם משלו לעורר אותם למלחמה וכמו שמבואר במשנה דאמר להם לא על אחיכם וכו' שאם תפלו בידם וכו'