מנחה חריבה שלז

שם והגהות הרנ"ח שם במה שהיה טעות דוד שנשא הארון על העגלה עיי"ש, ובספר משאת יעקב הנ"ל בסוף הספר בהשמטות כתב ג"כ טעם נכון שטעה דוד דסבר כיון דהעגלה הזאת שנעשה בה הנס הגדול בעת ששלחוה הפלשתים, ע"כ מותר לישא בה מחמת תוקף קדושתה כיון שנתקדש ע"י שם ד' עוד הקש' בספר הנ"ל מדוע לא חשיב במשנה בדברי' שבין איש לאשה בזה שאין נעשית עה"נ אם הדיחוה נשים ע"כ, וחשבתי לומר דהא דאין נעשית עה"נ ע"י נשים הוא לא משום החסרון דסוגי האישות גורם אלא משום דקיי"ל דאם הדיחוה יחיד לא מהני דאנשים כתיב ולא יחיד, וא"כ גבי נשים דקיי"ל אפילו מאה נשים כחד דמיין, א"כ תמיד אין כאן שנים ואנן בעינן דוקא שנים, אך מלבד די"ל זה מסברא, עוד אינו אמת דמשמע מלשון הברייתא סנהדרין קי"א ע"ב אין אנשים פחותין מב' ד"א אנשים ולא נשים אנשים ולא קטנים, וכו' עיי"ש מבואר הוא מצד ד"א ולא תלי זב"ז כלל, ועיין ספרי פ' שופטים כי ימצא בך איש או אשה וכו' עיי"ש – בתוס' ל"ט ע"ב ד"ה במנחתא דתעניתא וכו' יעיי"ש יעיון בשו"ת הרדב"ז ז"ל ח"ב סי' רל"ח ללשונות הרמב"ם שנשאל כיון דתפלה מה"ת וכו' ובר"כ ג"כ מה"ת וכו' מ"ש תפלת מנחה שחייבין להתפלל ולא חיישינן לשכרות ובר"כ אמרינן דאין נש"כ במנחה והשיב ולא שאני לך בין מצוה שהיא חובה למצוה שהיא רשות הלכך תפלה חובה על כל אדם לא היו יכולין לעקור אותה משום חששא דשכרות דהא קיי"ל דאם עבר והתפלל תפלתו תפלה אבל בר"כ אינה חובה שכ"ז שלא קראו להם כהנים אינם עוברים בעשה שנאמר אמור להם הלכך רשות הוא ולפיכך חששו משום דשכיח שכרות ונש"כ הוקשה לעבודה ותקנו שלא יקרא להם החזן ואין כאן מ"ע וברור הוא דאלת"ה היו עוקרים תפלת המנחה לגמרי וגבי נש"כ לא חיישינן להכי שהרי במקדש לא היו נש"כ אלא פעם אחת ביום אחר תמיד של שחר אבל במדינה היו מברכין אותה בכל תפלה חוץ ממנה מטעם שכרות ואסי' שתעקר נש"כ מן המנחה לית לן בה עכ"ל ולענ"ד היה מקום לדון ליישב, דגבי תפלה דזה דשכור אסור להתפלל הוא רק דרבנן, אבל בנש"כ דהוי דומיא דעבודה הוי מדאו' וצ"ל דס"ל דגה זה דשכור אינו עולה לדוכן בגבולין לא הוי רק דרבנן וכ"כ הפמג"ד, גם י"ל דאף לרמב"ם דתפלה דאורייתא הוא רק פעם אחת ביום אבל מנחה לכ"ע דרבנן עיין ברמב"ן ושאג"א, וגם אפילו לרמב"ם הנוסח לכ"ע דרבנן ודי אפילו בדברים אחדים וא"כ לא גזרו מחמת שכרות אבל בר"כ הנוסח שלה קבוע מדאורייתא אי בגבולין מה"ת הוא, עוד יש להעיר עליו, דלא נעקר תפלת המנחה לגמרי, דהרי יקיים מנחה בכל יומא דתעניתא ויל"ע

למש"כ לעיל בענין יפ"ת שלא הותרה במלחמת מדין יפול נמי מה שראיתי בפנים יפות על התורה פ' תצא דהביא ראיה לפרש"י מסוגיא דיבמות דף ס"א דקאמר גיורת פחותה מג' כשרה לכהונה שנאמר החיו לכם והרי פנחס עמהם, ואמאי הרי יכול ליקח אותה ליפ"ת למ"ד דאפילו ביאה שניה מותרת לכהן ע"ש ולפמש"כ י"ל עדיין לפקפק בזה אי במלחמת מדין הותר יפ"ת ובפרט למ"ד בירושלמי דע"ז דלא הותרו ביפ"ת כל י"ד שנה ז' שכיבשו וז' שחילקו ועיין סמ"ג הל' מלכים מ' קכ"ב עיי"ש, – בדף כ' ע"ב ויקח משה את עצמות יוסף עמו, מה שהביאו מכאן ראיה לענין אי קברי צדיקים מטמאים ועיין בספר ש"ח, ראיתי כעת שהאריך הדיבור בזה בפנים יפית פ' חוקת ומביא מכאן עיי"ש, – במש"כ לעיל בענין ברכה שא"צ עיין יד דוד יומא דף ע' ד"ה משום ברכה וכו', ובאר שבע כאן באריכות שלא ראיתיו מקודם – לדברי הח"ס שכתבתי שכיון לדברי הרי"ף על העין יעקב ראיתי ביד דוד למגילה דף כ"ז שהביא כן בשם המאירי בשם יש מפרשים ומדחה זה דלא נראה דוודאי חייב לברך כל פעם אלא שהיה מוסיף ברכה יתירה ועיי"ש מש"כ הוא ז"ל לענין ברכה שלפניה גבי מלך עיין ביד דוד ביומא שם שכתב דרש"י אינו חולק על הרמב"ם והרא"ש עיי"ש, וכן מבואר בקרית ספר פ"ג מהל' חגיגה דמברך מקודם וכו' ושבע ברכות אלו מדרבנן והקריאה והברכות אלו של תורה בלשון הקדש וכו' עיי"ש

לענין התמנות של אשה, יל"ע דבספרי פ' תצא אמרינן כי ינצו אנשים וכו' את אשה פרט לאשת שליח ב"ד עיי"ש ובילקוט ופירש בזית רענן כשהיא שליח ב"ד מותרת לבייש אותו, ועיין בפסיקתא זוטרתי ובביאור הרא"ם שם שלא ראה בזית רענן ועכ"פ יש להעיר האיך מותרת להיות שליח ב"ד הא מהירושלמי שהביאו התוס' דף מ"א ע"ב מרבינן גם שוטרי הרבים וסופרי הדיינין ומכין ברצועות ת"ל מקרב אחיך וכו' מן הברורין וכי', עי"ש וא"כ ממעטינן נמי אשה בכל משימות אלה וילע"ק, וצ"ל דבמקרה הוי ומקרה שאני כמו שהארכנו בקונטרס, במשנה דהקהל מפורש דהוה במוצאי יו"ט הראשון, והנה בפסיקתא זוטרתי הועתק יו"ט האחרון של חג בשמינית וכו' והוא בוודאי ט"ס דמוכח ופלא על המבאר שם שלא הרגיש לתקן מעוות זה, וכדאיתא שם גופא בפסיק' בפסוק בבוא כל ישראל עיי"ש ושם מסיים בדבר חדש דכתב רחמנא בבוא כל ישראל מאתחלתא דמועד מלמד שמוסיפין מחול על הקודש והשמטה נוהגת עד חג הסוכות של שנה שמינית ע"כ, ועיין ר"ה דף ט' ע"א ובתוס' ד"ה ור' ישמעאל וכו' עיי"ש, – ובסמ"ג הל' קרבן חגיגה מ"ע ר"ל כתב תוקעין בחצוצרות בכל ירושלם כדי להקהיל את העם ביום ראשון מחוה"מ וכו' ומנין שזה שאמרה תורה תקרא את התורה שבמלך דבר הכתוב דבר זה מדברי נביאים