מנחה חריבה שלו

הט"א בחגיגה דף ב, בד"ה לענין ראיה וכו' מי שהוא לועז ואינו מבין בלה"ק הא וודאי דפטיר מהקהל דהקהל אינו נאמר לא בלה"ק כדתנן וכו' יע"ש והרמב"ם מסיים ואע"פ שיש שם לועזות, ונשים למה באו לשמע אף דאיכא כמה נשי דלאו לישנא גמירי ובפרט בימי בית שני בימי אגריפיס ועיין בקי"א שם בשם הרש"ש דפליג ע"ז ועיין רש"ש מגילה שם ודבריו יש לדחות אך לדינ' צ"ע וקצר', – במה שהבאתי כ"פ דברי הס' חרדים ודברי הח"ס דהמצוה על ישראל להתברך מיד הכהנים, מוסבר ביותר מש"כ הט"א במגילה דף כ"ג בד"ה ואין נושאין את כפיהן וכי' ואע"ג דכל הני מילי וכו' ל"ד לנש"כ דבהני כל העשר' שייכין לה' מצוה וחיי' בהן וכשנעשה ב"י יד"ח משא"כ נש"כ בי' דלאו אכהנים העושין מצוה קאי שיהי' י' דהא כהן אחד נמי נש"כ כדאמר ולאחד אינו קורא אלא כהן (בוודאי כתב זה על פה ועלה על זכרוני הגאוני לשון הירושלמי שהביאו התוס' בשם רב נחמן דס"ל כך דלא' קורא כהן ולשנים כהנים אבל בגמ' דידן ליתא הכי אלא לא' אינו קורא כהן כלל עיי"ש) אלמא כהן אחד נמי נש"כ והאי דבעי י' היינו שיהי' הציבור של עשרה ומ"מ כה"ג נמי דבר שבקדושה בעשרה חשיבי כיון דהמתברכין שם מצות נש"כ נתקיים ע"י עשרה הוי, והוא דהישראלים נמי ישנו בחיוב זה לקבל הברכות וכולם בחיוב אחד הם זה לברך וזה לקבל הברכות ודו"ק

במש"כ בדף קנ"ד בשם המבי"ט ז"ל שוב השגתי להביט בפנים המבי"ט שכן משמע שם שכ' ובטעם זה מתיישב בר"כ שמברכין כולם ביחד שאם היה א' מהם מברך והשאר עונים אמן היה קרוב לטעות בהתחלות יברכך אבל עתה שכולם מברכים מיד אומרים יברכך בלי טעות וכו' משמע שיברכך צריכים כולם לענות, דאי אמרת שדי בשמיעה א"כ אין טעם זה מספיק, דהלא הא' שמברך יאמר ג"כ יבר' להוציאם יד"ח ובשתיקה לא שייך טעו', גם משמ' שם שבספי' העומר היו יכולי' לצאת י"ח בשמי' ולענות אמן אלא משום שהיה קרוב לטעות ולכך נהגו לברך כל אחד ולספור מיד ובזה לא יטעה כיון שאינו ניתן דעתו למה שאומר חבירו אלא למה שאומר הוא וכו' את"ד וחידוש הוא שאינו מביאו המג"א בסי' תפ"ט ס"ב, באשר שמעתתיה דמבי"ט בפומ' כולהו זימני, – ושם במבי"ט סי' קי"ז אמר ובר"כ היה מן הראוי שיברך כהן אחד ויענו שאר הכהנים עם ישראלים אמן ויברכו יברכך, אלא שנראה שכיון שמצוה אינו תלו' בעצמם אלא באחרים והם המתברכים תקנו שכל א' יברך לברך את עמו ישראל וכו' ויברכו את ישראל כדי שתחול ברכתם בברכה שברכו עכ"ל ודבריו אלה צריכין פירושו אך ש"מ שיברכך צריך כ"א לברך, אחרי שכתבתי כ"ז קניתי ספר אחד בשמו משאת יעקב מהרב הגאון רא"ל פרילוקער זצ"ל (נדפס בשנת תרנ"א) ושם בחידושי ברכות דף נ"ג בגמ' דגדול העונה אמן וכו' מסתפק שם מעצמו אי בנ"כ ומקרא ביכורים מהני שומע כעונה ובסו"ד כתב רק מסברא דלא מהני משום דגבי ביכורים כתוב בקול רם וכן בנ"כ ולכך מסתברא שאין יוצאין בשמיעה את"ד, וכבר שמענו וענינו בדבר זה עיין היטב בכל הערות שהבאתי

ושם בלקוטי סוטה כתב על דברי התוס' דף י' ע"ב ד"ה נוח, דאין צריך למסור נפשו על הלבנת פ"ח ברבים עיי"ש, וכבר נתבררו הדברים

מה שכתבתי גבי מלך כיון שאינו מחיוב בדבר אסור לו ליבם, אח"ז ראיתי בקרן אורה ונהניתי לאורו כי כוונתי בעזר השם ב"ה לדעתו שכתב להעיר כזה וכתב בעצמו שאין זה מוכ' עיי"ש היטב וכן לענין אלמנותו של מלך כתב דאינה חולצת מפני שא"ר ליבום דאין נושאין אלמנותו משמע דאחיו הדיוט עבר עליה משום אשת אח ואכ"מ בזה וכהמנ"ח שם, וסברתי לחלק בין הכא לחליצה מבוארת בחידושי הר"ן ז"ל שם בסנהדרין וכן כתב שם בספר בנין שלמה להראב"ד דפ"פ ז"ל לענין אי צריך דוקא מלך לפרשת הקהל שכתבתי בזה מצאתי גם במנ"ח מ' תרי"ב בזה ועיין בסמ"ג מ' ר"ל

לדף ל"ז ע"א על התו"ס ד"ה מאי על בסמוך וכו' נשמט מלציין לשו"ת החכם צבי סי' קס"ח לענין על בסמוך כמדומה אישתמיט ליה דברי התוס' דנן – לדף ל"ה ע"ב ששניהם לד"ע נתכוונו וכו' לעשות צרכיו נכנס וכו' נשמט גם זה דהוא דלא כהאמוראי דאמרי בזבחים קי"ח ע"ב ר"א אמר אמר קרא בן פרת וכו' עיין שלא רצתה לזון ולהנות וכו' ריב"ח וכו' יע"ש וי"ל, ועיין לעיל מזה ואמר ר' אבוהו אל תהי קורא עלי עין אלא עולי עין ריב"ח אמר מהכא וכו' ודו"ק וקצרתי, – לענין דין נט"י לנש"כ עיין בשו"ת שבו"י ח"ג סי' ב' שפסק דסגי בכל מילי דמנקי ושוה לק"ש דא"צ מים דוקא והביא ראיה מדברי התוס' דל"ט ע"א ד"ה כל כהן וכו' עיי"ש שהזכיר הב"ש ומהר"י הלוי סי' ל"ט עיי"ש, ועל התוס' ד"ה כל כהן, עיין הגהות וחידושי הש"ס למהר"י ברלין ז"ל, – על דף מ"א ברש"י אין עו"ה ליוכ"פ נשמט מלציין למש"כ בזה הגאון הנ"ל בספרו חידושי הש"ס למס' סו' עיי"ש – לענ' בנין של עץ בעזרה, יש לפר' כוונת הספרי פ' שופטים דראב"י אומר מנין שאין עושין אכסדרה וכו' ת"ל כל עץ וכו' אשר תעשה לך לרבות במה ע"כ והיינו לא מבעי אכסדרה שהיא קבועה לדורות אלא בימה שהיא לשעתה ג"כ אסור ודו"ק

לדף ל"ה ע"א מפני מה נענש דוד וכו' ואיהו אתיו בעגלתא ע"כ וכו', עיין במו"ק דף כ"ה ע"א חכם כבודו במטה ראשונה וכו' ופרש"י שם יע"ש ובח"א מהרש"א