מנחה חריבה שלה

לאברהם ליצחק וליעקב ומה ת"ל לאברהם ליצחק וליעקב כדי אברהם בעצמו כדי יצחק בעצמו כדי יעקב בעצמו וכו' עיי"ש וברש"י שם

על הגמרא סוטה י"א ותיראן המילדות וכו' פרש"י שם וקושית המהרש"א בח"א שם עיין תירוץ הגאון בדורו רבינו אברהם ברודא ז"ל שנדפס בס' קול יהודא, (לקוטי חדושי גאונים), – ועל דף כ"ו על קושית התוס' דלימא ר"י לנפשיה יסתרו כל יולדות וכו' עיין תירוץ שם והוא כתי' הצל"ח בברכות ויד המלך שהזכרתי בפנים, – ועל דף ל"ד באגדה וישובו מתור הארץ וכו' הביא מה שהק' הרא"ם על פרש"י בחומש דאמר והם הלכו ורחבה אלא שקיצר להם הקב"ה והקשה הרא"ם דא"נ הלכו רק ארכו לחוד נמי הוי קשה דהא כתיב וישובו וצריכין פ' ימים עיי"ש תירוץ גאון אחד ז"ל ולפי שנשאלתי בזה וישבתי באופן פשוט אחר ע"כ הראתי מקום לזה, – ושם במס' ידים פ"ד על המשנה דיהודא גר העמוני במה שהקשה התוס' יו"ט שם בהויכוח שעבר בבי ר"ג ור"י, שגם אני אמרתי בזה בדף יע"ש באורך העיר שם המחבר לתרץ עפ"י גמרא דיבמות ע"ח, וכי יהודא הגר היה ולד מגר עמוני שאביו בא על מצרית שניה דאמו היתה מצרית שניה ואע"ג דקיי"ל בכ"ד דשדינן בתר אביו, אמנם גבי מצרית גזה"כ שילכו אחר אם וכו' יעוש"ה – לדף ל"א, דאמר ר"מ ור"י ור"י ור"א כולהו ס"ל דאין שני עושה שלישי בחולין, איין ביד מלאכי כללי השין אות תרכ"א שהקשה האיך קיי"ל בכולי תלמודא דאין שני עושה שלישי בחולין וכן פסק הרמב"ם הא הוי שיטה ואין הלכה כשיטה יע"ש מה שמסיק בזה, – לענין עוברת ע"ד וביאור בשמעתתא בדף כ"ה בביאור עמק ומקיף עיין בשו"ת הר"י הלוי אחי הט"ז חאהע"ז סי' ל"ט עייש"ה

למש"כ בדף קנ"א ע"ב שו"ר בעין יעקב ישן ושמה כתוב בזה"ל ויתום כפשוטו שהממזר חולק עם יתמי האב ואלמנה כה"ג ועוד דמיונות רבים כנ"ל עכ"ל וא"י מבטן מי יצא הגהה זו שם, וע"כ על משפט גר ל"ל כמש"כ דהלא זהו משפט יתום, וא"כ קשה באמת כנ"ל ואפשר דדעתו דאם אין לגר שום בנים והוא מוחזק בנכסים א"צ להחזיר, אבל צ"ע ואפשר עוד דכוונתו בהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה דהמחזיר רוח חכמים נוחה הימנו עיין קדושין י"ז שם ובתוס' שם ד"ה כאן וכו' ואין להאריך עוד, ועיין ברכ"י אהע"ז וחו"מ לענין דיין גר שלידתו בקדושה ואי"ל, – הא דכתבו התוס' בדף ל"ד ע"ב ד"ה כתנייתן וכו' חמשים אמה כרוחב הירדן וכו', המקור הוא בספרי ואתחנן דמשה רבינו אמר לפני המקום רבש"ע כל עצמי אינו משוך מאר"י אלא הירדן הזה מלא חבל של נ' אמה וכו' עיי"ש שו"ר בהגהת הרד"ל בשם המדרש

בדין של בר"כ דצריך שיהא בעמידה וכתב המג"א דהציבור רשאין לישב רק שיהי' פנים כנ"פ ועפ"ז ראיתי קצת דעבדי הכי ואף שמסופקני אם ידעין דברי המג"א, מ"מ אני לא מחיתי בהן, אבל כעת ראיתי במ"ב שהביא שהמנהג שהכל עומדין וכן משמע במאירי סוטה ומגילה, וכן משמע באשכול וכו' יע"ש, ולי השפל נראה ג"כ הכי מכח דברי הטור שם שהביא הירושלמי בזה"ל בקול רם בקולו של רם מלמד שהקב"ה משתף קולו עמהם עיי"ש בב"י וב"ח, וא"כ בוודאי צריכין לעמוד מפני כבוד השכינה דאתיא, אכן עפ"י מאי דאיתא במדרש רבה פ' וירא פ' מ"ח פסוק ו' יש לדחות זה עיי"ש, ומאירי סוטה שרמז המ"ב בוודאי כוונתו להא דכתב המאירי בד"ה כל וכו' ומכאן נהגו ברוב מקומות להיות הכל עומדים בשעה זו שהרי במקום נ"כ היא עיי"ש, – בהא דאמרינן בפ"ק דסוטה שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום ובשבת פ' במה בהמה תניא אף משה ואהרן בחטאם מתו וכו' משמע בהדיא שלא מלאו שנותיהם, עיין על זה בשו"ת הרדב"ז ז"ל ח"ב סי' תשפ"ב בארוכה, ועיין בספרי פ' שופטים מי האיש הירא וכו' וברש"י ורא"ם וש"ח שם אי אין מיתה בלא חטא, ועוד בשו"ת הרדב"ז ז"ל הנ"ל סי' תתכ"ד

ברש"י בד"ה שנא' וכו' בפרשת המלך את משנה התו' הזאת אין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה ע"כ דברי רש"י צריכין לביאו' (אח"כ מצאתי בתויו"ט שהרגי' על דברי רש"י ז"ל בזה ומסיים בדרך אחר דלמד מענינו הוא שמשה אמ' ליהוש' תקרא וגו' ויהוש' מלך היה עכ"ל והוא ע"ד שכתבתי בשם הקרית ספר,) והוא דבספרי שם מבואר בשם אחרים אומרים אין קורין ביום וכו' ובפסיקתא זוטרתי המכונה לקח טוב מבואר ביותר וז"ל רבותינו אומרים שני ספרים היה כותב אחרים אומרים משנה התורה כותב שכן אין קורין ביום הקהל אלא משנה התורה עד כאן והוא משום דהמלך קרא זה ביום הקהל וקרא זה מספרו זה השני שהיה כותב בו רק משנה התורה, ומובן ביותר דברי רש"י ז"ל שהמל' קורא בו ביום הקהל, – והנה במשנה אינו מפורש כיצד ומנלן שבלה"ק, עיין בתוס' יו"ט שהרגיש בכאן ולעיל גבי ברכת כה"ג עיי"ש וכאן העתיק דברי הכ"מ שכתב בחיבורו פ"ג מהלכות חגיגה וז"ל הקריאה והברכות בלה"ק שנאמר תקרא את התורה הזאת כלשונה אע"פ שיש שם לועזות ע"כ (ומה שמסיים שם התוס' יו"ט דלכך קרי לה כאן פרשת המלך ולא כן בשל כה"ג לפי שפרשת המלך מצוה מה"ת שנאמר תקרא וגו' אבל קריאת כ"ג ביוה"כ אינה אלא תקנה ומנהג אנכה"ג עכ"ל, הוא תמוה מאד דכבר הבאתי דזה הוי מדאורייתא וכמו שהוכיח הגב"א מהירושלמי ורש"י דיומא שם וצ"ע) וכדומה שמזה יהי' סתירה למש"כ