מנחה חריבה שלג

לון מאן לימא לן דהוא בר אינש אומר אני כבוד הקב"ה היה אלמא דאין מלה"ש נכנסין לפנים בשטת עבודת כה"ג עכ"ל, וילע"ק מהא דמשני כאן בדף ל"ג ואב"א גבריאל הוה וכו', ואי דשמע רק מרחיק אבל לא בא לשם, א"כ גם שם בברכות י"ל כן וא"ל בזה, ואגב ראיתי להגבורת ארי ביומא דף נ"ג דהקשה היכי התפלל הכה"ג דלא יהי' שנה שחונה דהוא לשון ארמית וכן לא יעדי דעביד שולטן הא אין מלאכי השרת נזקק' לו וכו', ותי' אחד הוא שכה"ג עבור הציבור הוי כציבור ועוד שבמקדש שהשכינה שורה אפי' יחיד יכול להתפלל בלשון ארמית כמו גבי חולה שהשכינה אצלו את"ד ושניהם כאחד טובים, אלא דלפי תירוץ הגמ' דילן דגבריאל הוי, אפשר דביוכ"פ גבריאל הוא הממונה על תפלת כה"ג והוא מבין בארמית וקצרתי, שו"ר בתוספי הרא"ש בהגהה שם שהביא מה שהק' הרב בתי כהונה בשם המש"ל ז"ל דהא בי עשרה שכינתא שריא והוי כמו אצל חולה עיי"ש מה שתי', ולענ"ד חד טעמא דאל כביר לא ימאס משום דשכינתא שריא ועי' פר"ד

בהא דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד, דפרש"י שחלק להם המקום כבוד להראות שמלכותו שלמה עכ"ל ומלכות ב"ד היא נצחית שמזרעו יהי' המלך המשיח המקוה בב"א ויפה הסביר במהרש"א דהענין הוא כי המשכן והמקדש הוא כסא ד' כדכתיב אוה למושב לו ולמלכות ב"ד קרי הכתוב כסא ד' כמ"ש בד"ה וישב שלמה על כסא ה' את"ד, ויבורר הדבר ביות' כשנדע גדולת מלכותו ויקר תפאר' למעלה כמבואר באור זרוע הגדול הל' תפלה סי' ק"ו דדוד המלך יוצאין כנגדו שבעה ברקים ורוגשים כל אופנים ושרפים ואוצרות ברד וענני כבוד ומזלות וכוכבים ומלאכי השרת ולוהטי זבול אומרים למנצח מזמור לדוד וקול רעש גדול בא מג"ע ואומר ימלוך ד' וכו' ואז דוד בא וכל מלכי ב"ד אחריו וכל אחד כתרו בראשו וכתרו של דוד מובהק ומשונה מכל כתרים וזיוו הולך מסוף העולם ועד סופו וכשעולה לבה"מ הגדול שברקיע הוכן לו כסא של אש שהוא ד' מאות פרסה גובהו וכו' וכיון שבא דוד יושב על כסא שמוכן לו כנגד אותו הכסא של אש לקונו וכל מלכי ב"ד יושבין לפניו וכו' וזכה לכל הכבוד באותו עולם ש"מ שהיה צדיק וקדוש ומופלא וכו' עכ"ל הא"ז ומעתה לא יפלא בעינינו שהותר הישיבה לדוד ולמלכותו

במה שרמזתי בשם איזה גאונים לפרש המשנה דמגילה והוא נושא כפיו דמאי רבותא הוא א אלא לומר לנו שהוא מוציא הרבים י"ח, עיין בט"א מגילה שם שכתב דנפ"מ היכי דאשתייר בי עשרה דמקצתן עולין ומקצתן עונים אמן דהמפטיר בנביא הוא אחד מן העו' דוקא ולא מן העו' אמן עכ"ל, ואגב ראיתי להעיר עוד ראיה מזה דאי ס"ד דמהני בנש"כ שומע כעונה, מדוע אמרינן דחיפני ובישני לא ישאו את כפיהם מפני שקורין לאלפין עיינין הא שפיר יוכלו לעלות ולישא כפיהם, אלא שישתקו וי"ח בשומע כעונה מפי אחר, ואם הכוונה הוא דוקא שלא ישאו כפיה' להוציא שאר הכהנים י"ח א"ש אך א"כ ישאר שם קושית הט"א על פרש"י דפירש משום שהיו אומרים יאר יער וכו' לשון קללה, ת"ל משום שפוגמין ברכתן וכו' עיי"ש ותירץ דגבי בר"כ אי לאו טעמא דמהפכין הברכה וכו' היו נ"כ דל"ד למוציא הרבים אלא למוציא את עצמו אבל כיון דאיכא היפך ברכה לקללה לא ישא את כפיו יע"ש וא"א דהמשנה מיירי ג"כ דוקא לצאת הרבים י"ח א"כ יקשה כנ"ל ויל"ע בראיה זו אי"ה

בקרית ספר הל' תפלה מבואר שבגבולין כל אלו הפוסלין בנש"כ הוא רק דרבנן ואמירת וקריאת הכהנים הוא דאורייתא וכן מה שהחזן מקרא להם מלה במלה של יברכך היא ג"כ דאורייתא יע"ש, ועיין בשו"ת המבי"ט שלו סי' ס"ד שג"כ מצדד בזה ומסיק דמפרש"י משמע דהוי דאורי' ולא קאי אלא על הגדולים אבל לא על קטן שעמו ולדין זה רמז המג"א סי' קכ"ח ס"ק י"ג ומ"מ אני לך, – במה שהבאתי לעיל לימוד הירוש' דק"ש מדברת בם ראיתי בהגהות הרד"ל דהעיר מפסוק זה שיהי' בלה"ק עיי"ש ונעלם ממנו הירושלמי הזה

למש"כ בדף קמ"ב ע"א בעובד מיראה דהוי במדת הגבורה יע"ש מצאתי דאתי לידי משמע על שעתא חדא ספר יד דוד זינצהיים על סדר מועד ושם במס' ברכות דף כ' מצאתי כה"ג שכתבתי שמביא בשם חתנו ז"ל ומתבאר מדבריו דצדיקים העובדים מיראה הם במדת גבורה וכו' וכשעובד מאהבה הוא במדת החסד לפי שע"י אהבתו הוא מושך מידת האהבה מלמעלה אליו כידוע לי"ח שמן תתאין מעוררין החסד וכו' יע"ש – עוד מצאתי שם במס' שבת דף י"ד ברש"י ד"ה האוכל וכו' שכתב המהרש"א דלא גזרינן באוכל שלישי דילמא ישתה משקה קודש ופסל ליה וע"ז תירץ דליכא שום שתיה של קודש וע"ז העיר הי"ד דבאמת יש משקה קידש דמפורש במשנה פ"י דזבחים דמתנדבין שמן ושיריו נאכלין וכמש"פ הרמב"ם וכו' ובע"כ צ"ל דלהא לא חיישינן שיאכל מ"ט דיתן משקה קודש לתוך פיו כיון שאין שירי המנחות נאכלין אלא בעזרה לא שכיח כלל שיביא לשם אוכלין טמאים יע"ש והמנחת קנאות שהעיר כל זה לעיל דף ל', לא ראה ביד דוד הנ"ל, עוד מצאתי שם בי"ד במגילה ד"ט בתוס' ד"ה בשלמא וכו' שהביא מש"כ המאירי דספר שאינו שלם מטמא את הידים והביא ראיה מן הירושל' דמגילת סוטה היה מטמא את הידים אם לא היתה עומדת להמחק ומה שתמה עליו החק"ל דהלא משנה מפורשת היא ועיי"ש איזה חילוקים, עוד ראיתי שם בסוכה דף ו' בגמרא ד"ה מר סבר וכו' מזכיר קושית הלמודי ד' על המל"מ מגמרא דסוטה ט"ז הלכה עוקבת מקרא שהזכרתי בחדושי בפנים,