מנחה חריבה שלב

נדה שם הנסמן שם בגליון תוס' קדו' דתירוצו לגבי קטן תלי' בהוכחתם לגבי גר יעו"ש וקצרתי ועי' בפמג"ד בפתי' כוללת

לענין מש"כ בד' קכ"ו ע"א ע"ד שטת מהר"ם מלוב' ז"ל באם נבעלה לשד, והבאתי מהירושלמי שבת שם מצאתי כעת בברכ"י אהע"ז סי' ו' ס"ק י' דהביא ממהר"ם הנ"ל וא"כ אף ברצונה מותרת והביא סמך ההיא דירושלמי שבת פ"ק הל"ג הנ"ל, וכן מצאתי בעז"ה לאותו צדיק באור זרוע הגדול הלכות בע"ק סי' קכ"ד בזה"ל אבל עם הרוחות אין בהם משום לא תנאף וכו' מכאן אמרו הבא על הרוחות אין עליו כלום וכו' אבל הרוחות אין הוא זנות ועוד ממעשה שאירע לאותו חסיד שנזדמן לו שידה וכו' אא"כ נצטער אותו חסיד עד מאד עד שנזדמן לו אליהו ז"ל ואמר לו מה אתה מציר הגיד לו כל הענין שאירע לו אמר לו פטור אתה שידה היתה ונתקררה דעתו ואילו היה חייב לא היה אליהו ז"ל נראה לו וכו' אלא אתה למד שאינו זנות ופטור את"ד

השמטה מלעיל במה שכתבתי על דיבור התוס' ד"ה כמאן כר"ש וכו' והמתבאר מדבריהם כי בז' עממין לא הותרה יפ"ת כיון שנאמר בהם לא תחיה כל נשמה יע"ש, ועם זה איני מבין במה שהקשו התוס' בשבת דף כ"ד ע"א ד"ה מידי הרהור מי יצאנו וא"ת והא אפילו יפ"ת הותרה להם וי"ל דמ"מ שייך בה איסור כדאמרינן וחשקת בה ולא בחברתה עכ"ל, וכן הקשו ותירצו בתוס' על התורה פ' מטות והיינו דוקא בב"ר ואשה אחת אבל שתים ואפילו אחת מב"ר ואילך אסורה ואפילו בהרהור עכ"ל, דלמה צריכין לזה הא י"ל כיון שמלחמת מדין דאמר השם צרור את המדינים והכיתם אותם דוגמת מלחמת ז' עממים, וא"כ אף שהם סברו דלא הוי מלחמת מצוה והחיו כל נקבה, מ"מ לבסוף איגלאי מילתא דויקצוף משה על פקודי החיל הן החי' כל נקבה, וא"כ בוודאי לא הותר בהם יפ"ת כל שראוי לביאה וס"ה שא"ר היו ט"ו אלף וא"כ שפיר שייך לומר דמידי הרהור לא יצאו ואין כאן היתר יפ"ת כלל ויל"ע בזה, וכשהצעתי ד"ז לפני ת"ח אחד, הראה לי אח"כ שבש"ח על פרש"י שבתורה עמד על כל זה וז"ל על רש"י ד"ה ורומז וכו' וא"ת והלא הותר להם יפ"ת וי"ל דלא הותר להם אלא לאחר ז' שנים שכבשו וז' שנים שחלקו וכן משמע בירושלמי דסוף מסכת ע"א מצאתי ול"נ הא דהותר להם יפ"ת דוקא במלחמת הרשות אבל מלחמה זו היתה דומה למלחמת חובה של לא תחיה כל נשמה וישראל לא ידעו זה מתחלה וכו' וא"כ באיסור היה להם הרהור הלב של בנות מדין עכ"ל בשם קצור מזרחי' והתימה שנעלם ממנו דיבורי התוס' שבסוטה דידן ושבמס' שבת הנ"ל בעיקר הקושיאן יע"ש ועוד יש להעיר בענין זה אלא שכדאי לקצר בזה

גם מה שהקשו התוס' ל"ה ע"ב דתימה האיך קבלוה לרחב שהרי היא היתה מכנענים שבתוכה וכו' יע"ש מצאתי כעת בילקוט פ' מסעי רמז תשפ"ז בפסוק לא תורישו את יושבי הארץ דאיתא בזה"ל, אמר הב"ה לישראל אני אמרתי כי החרם תחרימו ואתם לא עשיתם כן אלא ואת רחב הזונה החיה וגומ' הרי ירמיה בא מבניה ועושה לכם דברים של שכים בעיניכם ושל צנינים בצדיכם לפיכך צ"ל דברי ירמיהו בן חלקיהו עכ"ל הילקוט בשם פסיקתא, ואף שאיני מבין פשט הפשוט בדבריהם הטהורים, ואין לי שום מפורש על הילקוט, מ"מ שמעינן מינה דזה שהחי' לרחב הזונה היה כנגד רצון השם ב"ה וגם צ"ל דלא ס"ל להפסיקתא זו דאינסוב ליהושע וצ"ע ובירור בזה לעת הפנאי אי"ה ודרך אגב ראיתי בס' פתח האוהל שהביא בשם הכלי יקר על יהושע שהקשה קושית התוס' מעצמו ותירץ כן עיי"ש ועיין גם בילקוט שמואל

כן במה ששייך לדף ל"ב בהא דאמרו ניכסיף וניזול, מצאתי כעת בשו"ת מחנה חיים ח"ג חאור"ח סי' א' במה שמפלפל בזה עם חכ"א המתארו בתאר גאון וצדיק שהקשה בהא דקאמר שאין לפרסם החוטאים שהרי לא חילק הכתוב וכו', דהא כ"ז הוא דוקא בבהמה אבל בעולת העוף חילק הכתוב דזה למעלה וזה למטה גם בבהמה עצמה יש חילוק דבשחיטה לא חילק הכתוב מקום אבל בזריקה חילק הכתוב מקום דחטאת בהמה למעלה וכו' עכ"ל והמחבר השיב לו שם בדברים דחוקים וא"א לי כלל להבין האיך העלימו עין כרגע דהגמרא בעצמה הקשה כן והא איכא דמים וכו' ומשני התם כהן הוא דידע ליה יע"ש והמחבר מפלפל בדברי התי' ד"ה איהו קא מכסיף יע"ש, עוד הקשה שם במגילה דאמר דניחא להו דליהוי כפרה יע"ש כ"כ בפנים בזה ועיין שם עוד על התיו"ט מגילה גבי דוד עם ב"ש עיי"ש, – ומש"כ שם בפנים להסביר דברי הגמ' עיין תיו"ט פ"ג דמדות דכתב דמטעם א"א לצמצם הרחיבו את רוחב חוט הסקירא יע"ש, וכמדומה שזה לא לפי המסקנא דגמ' ברכות

למש"כ בפ' מי שקינא על דברי הירושלמי דחמותה שאמרה שנטמאת ואח"כ בא ע"א יע"ש עיין היטב בשו"ת נחלת יהושע סי' י"ד בביאור ארוך על הירושלמי הלז, וכן יעיין שם בסי' כ"ו במה שנוגע לדף כ"ה, ולפסק הרמב"ם שמקנא לה משני בנ"א כאחת יעש"ה, ומ"מ אני לך, גם עיי"ש דרוש י"ג שהרגיש בדברי הגמ' שם דחלק פשיטותא מי זבני שהמהרש"א נדחק בזה, ומשום שבאמת לא היה יכול למכור חלק בכורה רק מדין סילוק הוא וכיון שנסתלק מחלק בכורה ע"כ החלקים שווים א"ש

ראיתי באור זרוע הגדול הל' ק"ש סי' ח' די"א מלאך הוא אכתריאל (שראה אותו ר' ישמעאל כ"ג בקה"ק כברכות ז' ע"א) וליתא להאי פירושא דאמר ביומא מעשה בשמעון הצדיק וכו' ופריך עלה בירושלמי וכו' אמר