מנחה חריבה שלא

מה שהקשו מיפ"ת, והוא דנפ"מ לביאה ב' ולקיימה וזה כוונת רש"י שפירש לקיום יפ"ת מהם, ועוד הביא שם לענין כנעני שבא על א' משאר אומות דקאי נמי בלא תחיה עיין רמב"ם וראב"ד פ"ט מעבדים

את זה שאמרתי להעיר על הפמ"ג שכתב דכופין לכהן לעלות לדוכן, דהא הוי מ"ע שמתן שכרה בצדה מאני אברכם או מאברכה מברכך, הצעתי בדרך שיחה נאה לכבוד הג' הגדול וכו' מוהרי"י דיסקין שליט"א אמר ליכי כבר העיר הוא בזה על הפמ"ג ואמר בזה פרפרת נאה בהא דחולין דף מ"ט ע"א דאמר וסימניך ישמעאל כהנא מסעיי כהני ומאי מסעיי כהנא דמוקי לה לבר"כ במקום ברכה דישראל, ופרש"י אצל ברכת ישראל דהכי עדיפא דמשמע שמתברכין וכו' עי"ש ועדיין צריך להבין מאי עדיפותא יש בזה ומאי שייך אי הכי עדיף טפי או לא ומאי נפ"מ בזה להלכה ומאי מסייע להם בזה ? ואמר הגאון הנ"ל שליט"א דדין של פמג"ד הנ"ל תליא במחלוקת ר"י ור"ע, והוא עפ"י הקדמת וכללא דכייל מרן המשל"מ פ"ג מעבדים דין י"ד בענין הענקה נ"ל דאליבה דכ"ע כייפינן ליה דע"כ ל"א דכל מ"ע שמש"ב אין ב"ד וכו' אלא דוקא שהמ"ש כתוב ממש אצל אזהרה העשה ככ"א וצדקה וכו' אבל גבי הענקה שאצל הציווי ליכא שום מ"ש וכו' ואע"פ דהדר קרא ובאר המ"ש מ"מ מדלא כתביה אצל הציווי אמרינן אין זה עונשו של עשה וכייפינן ליה עכ"ל, ולחילוק מסתבר זה הסכים היד מלאכי וכייל לה בכללי הדינים אות של"ה עיי"ש, ומעתה הלא באמת מ"ע דבר"כ הוי מ"ש דברכה בצדה ואין ב"ד מוזהרין על זה, אלא דכל זה לר"י דברכה דכהנים כתיב בהפסוק של ואני אברכם, א"כ הוי מ"ש בצדה ממש ואין ב"ד כופין על זה, אמנם לר"ע דברכה לכהנים הוא מהפסוק של מבראשית מואברכה מברכך דאינו כתיב בצדה כלל, וא"כ בוודאי לא הוי מ"ש בצדה, ומכש"כ מדב' המל"מ הנ"ל ובוודאי לר"ע צדקו פסק הפמ"ג דכופין על והוא לפי ההלכה דפסק הרמב"ם בהל' תפלה כר"ע דברכה לכהנים הוא מדכתיב ואברכה מברכיך ולדידיה שפיר כייפינן ליה לכהן שאינו רוצה לעלות לדוכן, ופסק של הפמג"ד נכון הוא להלכה דכיון דלא נכתב בצדה ממש וכסברת המל"מ הנ"ל, אבל לר"י דואני אברכם קאי על כהנים וברכה דכהנים במקום ברכה דישראל א"כ לדידיה אין כופין לכהן לעלות ואין מכין אותו בשאינו רוצה, וזה הוא שבא להקל עליהם וכהנא מסעיי כהני והכי עדיפא טפי ומובן פרש"י ז"ל עכ"ת דברי הגאון הנ"ל שליט"א, ועפ"י דבריו אפשר נמי לפרש הא דאמר כאן בגמרא כי מהדר אפי' וכו' אדברי' ר"ח למר עוקבא ודרש רבש"ע וכו' מה שגזרת וכו' עיי"ש, דהלשון אדבריה הוא אינו מובן וכמו לשון בפ"כ הוא עיין הגהת רל"ח מש"כ וי"ל והוא דמר עוקבא שהיה אב"ד והוי דעתו שלא לכף להכהנים שאינם רוצים לעלות ולקי' המ"ע של בר"כ וכדקי"ל בכ"מ שב"ד כופין על מ"ע ומכין אותו עד שתצא נפשו ומטעמא משום דהוי מ"ע שמתן שכרה בצדה ממש וכר"י דאני אברכם קאי אכהנים ואין ב"ד שלמטה מוזהרין עליה, ואדבריה ר"ח למ"ע ודרש דהלכה כר"ע דואני אברכם קאי ברכה לישראל מפי הקב"ה, וברכה לכהנים הוא ממקום רחוק דכתיב ואברכה מברכיך (דקאי א לעכו"ם עיין תוס' שם) וא"כ לא הוי מ"ע שמ"ש בצדה, אלא במק"א וכה"ג לא הוי נכלל בכלל זה וכהמל"מ והיד מלאכי הנ"ל וא"כ הלכה דכופין אותן וכהפמג"ד הנ"ל, ולכך דרש בלשון הזה עשינו מה שגזרת עלינו וכו' וכמו שביארתי בפנים בשם ח"א מהרש"א דזה הוא לר"ע וברכת כהנים אינו אלא גזירת מלך עליהם שיברכו אפ ישראל ושהוא מתאווה לברכתם עיי"ש, לכ"ע כופין אותו לעלות ולכך רמזי לדרוש שהוא מצוה הכרחית לכהנים, שראה שהיו חלושים במצוה חביבה זאת ע"כ אדבריה ודרש, ואתי שפיר ביותר אם נימא דצריכין ב"ד לכוף גם למ"ע ולאו כל אדם הרשות בידו להכות ולכוף את חבירו לעשות סוכה וכדומה, ועיין נתיבות חו"מ סי' ג' ומשובב נתיבות שם דדעתו דצריך ב"ד דוקא עיי"ש ועיין גם בענין זה בקונטרס מקל נועם להגאון הנ"ל שליט"א שנדפס בקובץ כנסת חכמי ישראל שנת תרנ"ו סימן קנ"ה (חכמה) באריכות ובפלפולא חריפתא עיי"ש, ולכך הוצרך בדבר הזה למר עוקבא שהיה אב"ד ובידו דוקא הרשות לכוף להכהנים לקיים המ"ע דבר"כ, ועיין היטב בשו"ת ח"ס חחו"מ סי' קע"ז בד"ה ומש"כ מעכ"ת וכו' ובד"ה מ"ש פר"מ אי כפיית ב"ד בעי דוקא מומחים וכו' יעו"ש שלא הביא כל הנ"ל השו"ת חות יאיר ונתיבות קא הנ"ל ואכמ"ל בפרט הזה שרק מדין גרירה נגענו בזה ולפ"ז ר"ח ס"ל כר"ע ולא כר"י, ודלא כמש"כ לעיל בפנים דקנ"ב די"ל דר"ח ס"ל כר"י ובלא"ה אין דברי מוכרחין שם, ובענין זה הרהרתי דעל לפנים משורת הדין דילפינן מועשית הישר והטוב, אין ב"ד כופין דהוה מ"ע שמש"ב דכתיב למען יטב לך וכו' וצ"ע במרדכי ובש"ע הל' אבידה ואכמ"ל

לענין מה שכתבתי להעיר בדף קנ"א ע"א בדבר ערבות לגרים ולנשים עיי"ש מה שהבאתי נזדמן לידי כעת ספר היכלי שן תליתאי ושם בסי' ס"ב מדבר לענין ערבות על הקטנים דמשמע מן המדרש שקיבלו ערבות על הקטנים כיון שיש להם חלק בארץ משא"כ בנשים שלא קיבלו חלק בארץ, והעיר מש"ס דילן דמשמע דהחשבון היה לבד מהטף רק הגברים לבד וא"כ מוכח דקטנים לא נכנסו בכלל ערבותם די"ל דמספר שאנו יודעין בוודאי כמה הוי קחשיב ומספר קטנים שא"ו כמה לא קחשיב וכו' עיי"ש מש"כ עוד דזה נכלל בכלל ערבות דאבותיהם, ורואה אני שנעלם ממנו לרגע דברי התוס' קדושין שהבאתי בפניו ודברי רש"י ז"ל ותוס'