מנחה חריבה לג

ע"כ ת"ד ואני אומר אין כאן קול ענות גבורה. דבעיקר דינו שחידש שיש לקנאות מכל באי עולם אף בלא הזכרת שם פרטי. כבר נתווכחתי עמו בזה לעיל דף ה' (מדפי הספר) והבאתי גם דעת הפוסק האחרון הדרישה ז"ל שכתב מפורש דאם איני מזכיר לה שום איש מיוחד אלא שמקנא לה שלא תסתרי עם שום איש לא הוי קינוי יע"ש בשם הפ"ת. וגם עוד במה שכתב המנ"ח דקינא לה בפ"פ. איני מדויק כלל דהלכה היא דמקנא לה עפ"י שנים. ועוד הלא כבר הרגישו בזה המ"ל והח"צ שיש לאוקמי' לדברי הרשב"א שקינא לה משנים מראובן ושמעון ובא ראובן והודה. והרגיש המ"ל בעצמו בחולשת דבר זה דאכתי ראובן שהודה אי פלגינן דיבורי' לא העיד על שמעון שום דבר וא"כ דברי ראובן לא מעלין ולא אורידין עכ"ל וכן הרגיש הנוב"י על הח"צ ומשום דמי ימר לן דהאי אחר הוא הוא השני שקינא לה ג"כ ממנו שמא אינש דעלמא פיי"ש בסי' פ"ב שהבאתי כ"ז לעיל. והמנ"ח לא העיר רק דקינא לה מכ"ע דעל זה לא שייך פירכת המל"מ והנוב"י. מ"מ אכתי יקשה מנ"ל לומר במאי דפלגי' דבורו לומר שזינת' מאחר הוא מאותה סתירה שבאו העדי' על זה דילמא זינת' בלא עדי סתירה שבכגון זה ג"כ אינו נאמן עד אחד וכמש"כ רש"י ז"ל כ"פ שהבאתי לעיל דף ב' בשם המשנ"ל הנ"ל שהזכיר שם המנ"ח. ואם נפשך לו' שפליג הרשב"א על רש"י ז"ל על זה. אין רחוק לומר שגם על האי דינא דבעינן שיעיד שזינתה מאותו שקינא לה ג"כ פליג הרשב"א וכאשר רצה בזה לומר כבר המשל"מ ז"ל שם. וכן עלתה לי במחשבה ותעוף עיני לראות במנ"ח שהרגיש קצת בזה שכתב דאמרינן פ"ד ונטמאה מאחר מאותה הסתירה של אחר לפרש"י דבעינן מאותו הסתירה כן הוא ברור. עכ"ל ואיניני מבין. הלא מה שפ"ד לומר דהוא לא נסתרה עמה אלא אחר נסתר ממה ונטמאה ממנו. מ"מ הלא לא מוכרח לומר שזה הוא המעשה של הסתירה שבאו עליה העדים. רק אחר נסתר עמה ונטמאה ממנו ובלא עדי הסתירה. רק על פיו לבד ובזה אינו נאמן ע"א במקום שליכא על הסתירה שני עדים וז"פ. גם כל עיקר דבריו דחוקים בכוונת הרשב"א כאשר יראה המעיין ואין עוד להאריך ועיין לעיל דף ה' מה שפרשתי בירושלמי פ"א בהא דקאמר ר"י ברבי בון אמר לה אל תכנסי בבה"כ יע"ש דבעינן דוקא שקינא לה ממיוחדים שפרט שמותיהם. אבל לא בסתם. וכדעת הפרישה ואין להקשות אם קינא לה ממאה בני אדם ונסתרה עמהם דאמרינן דיכול להשקותה. הלא קיי"ל בשמעתין דסוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקין אותה וא"כ אם נסתרה עם רבים לאיזה דבר ישקנה דהרי גם אם זינתה עם אחד מהם הרי אין המים בודקין אותה דהנותרים הם עדים על זנותה והם כשרים לעדות דהא לא עברו כלל על יחוד וכמו שמבואר בירושלמי שהבאתי לעיל בחדושי דאף גם היא לא מקרי עוברת על דת משום זה. רק שאני הכא לענין קינו דבקפידא דבעל תליא מילתא. וא"כ אם יש לה עדים אין המים בודקין אותה. ונאמנים לומר שזינתה עם אחד מהם. די"ל דאם קינא לה ממאה בנ"א א"כ נאסרת על כולם משום ספק סוטה דכשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. ועיין במנ"ח בריש הסימן שם שרצה לומר דבקינא לה משנים ולא שהתה כדי טומאה רק עם אחד מהם. דאף דעל הבעל היא אסורה מטעם ספק סוטה והתורה עשה כוודאי. מ"מ לגבי הנחשדים הוי רק איסור מספק דלא עשאה התור' ספק כוודאי היכי שיכול להיות דאחד בוודאי טהור יע"ש וכתב דנפ"מ אם נשא אותה הבועל ואמר שטהורה היא דנאמן ואם נישאת לא תצא יע"ש מ"מ לכתחילה אסורה על שניהם וא"כ אם יעידו השאר שזינתה רק עם זה הוי נוגעים בעדותן שתהי' מותרת להם וא"כ פסולין לעדות הם. ואף דקיי"ל דקרובים ופסולים נאמנים לעדות סוטה מ"מ נוגע בעדות אינו נאמן וכמו שנסתפקו האחרונים לענין עדות אשה אי נוגע כשר. וכן המנ"ח כאן רצה לומר דנוגע פסול לעדות סוטה עיי"ש וא"כ לק"מ ומצאתי לבעל עמודי אור סי' צ"ו אות ל"ו שהעיר על דרך זה שהערותי לעיל במה דמבואר בירושלמי דמקנים לה ממאה ומשמע נמי שלא נסתרה עמהם רק כדי אחת והא התם איכא שני עדים כשרים ואמאי לא שיילינן לכולהו דהא בשלשה ומשלשה ולמעלה יש כאן ב' כשרים אע"כ דלא מהני כה"ג כיון דאין מתברר לנו מי הוא העד ואין תוצאות עדותו לנו אלא בצירוף חביריו שאו ידענו דתרי מינהו וודאי כשרים נינהו אין שם עדות על זה וכו' וזה מוכרח לדון ולפרש כן דעת הרמב"ם דהא עכ"פ לטומאה הי' להועיל אם יודו שאחד מהן טמא אותה וסוף סוף אמאי לא הזקיק הרמב"ם לשאול מהם אע"כ כמש"נ דלאו שם עדים עליהם כלל כיון דאיניהו גופייהו בחשד זה וכמש"ל ודו"ק עכ"ל. והנה לא הרגיש מהא דאין המים בודקין אותן. וגם לא הרגיש מהא דהוי נוגפים בעדותן. אלא סברתו נכונה למאד שכיון שכולם בחשד זה לא הוי שם עדות עליהו כלל. וכאשר כתבתי אני לעיל לענין הבועל דלא מהני עדותו משים שהוא החתיכא דאסורא שאנו דנין עליהו.