מנחה חריבה שכח

שור לקמן דף מ"ז שהובא בפ"ת ליור"ד ס' של"ד ס"ק י"ט ועיין ברמ"א יור"ד סי' קנ"ו ס"א ובפ"ת שם, ועיין מג"א סי' קנ"ו הביא הא דכאן עם דעת התוס' ועיין מחהש"ק ובגלין הש"ס הוא ט"ס סי' ק"ו וצ"ל ס' קנ"ו וקצרתי עכשיו בזה, וכולם לא ראו לשין הזהב של המאורי ז"ל שכ' כל שמחניף את הרשע לשבחו בדברים המקולקלים היוצאים מתח' ידו הרי הוא כמוהו וכו' ואין אדם יכול לומר לחבירו מעשי וכו' שהרי אף מעשיהם של רשעים משובחים הם אצל הכל (עיין בהגהות הרצ"ח שכיוון לזה) וכו' ומה שאמרו מותר להחניף את הרשעים פירושה לכבדם במקום שאין בו חלול השם ואף זה לכוונה שלא יזיקהו ואף יעקב אבינו כשהחניפו לעשיו ליראת היזקו אף הוא נתכוון לאיים וכו' את"ד וראיתי במדרש רבה שנענש יעקב עבור זה, ושכחתי מקומו כעת, והוא אף בדבר שלא יוכלו למחות וכמו שכתבו התוס' ד"ה אותו היום משום דהחזיקו בכך נהי שלא יוכלו למחות היה להן לשתוק (ועיין בפרש"י גבי ירמיה שהיה לו לומר שקר וכו' ולא סגי בשתיקה ודו"ק) ולא להחזיקו וזה עונש החנופה בדבר עבירה שמחניף לחבירו מחמת יראתו מפניו ואינו חושש על יראת הקב"ה ועושה עין שלמעלה כאילו איני רואה עכ"ל, ולנו יושבי ירושלם הוא מוסר השכל והיה מן הראוי להאריך אלא שאין מפטירין בהודע וכו' ודא עקא סיבת כל הפירוד והמחלוקת שנתהוה פה, ירחם ד' וישלח מלאך השלום בב"א

שם בתוס' ד"ה מצוה שאני וכו' ונראה לתרץ וכו' וכן ההיא דפרק כ"ג דחולץ או מייבם מוחל על כבודו כדי לקיים מצות מלך עולמים ומראה בעצמו שאימת שכינה עליו וכו' כדי לחלוק כבוד לבו"ד וכו' שהרי גם עליהן אמרה תורה שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך ולא אימתיך עליו וכו' עיי"ש, וצ"ע לפ"ז אמאי אמרו ליה לינאי המלך עמוד על רגליך ויעידו בך בסנהדרין (י"ט ע"א) דהלא כיון דגם הם מחויבין בכבודו וע"כ ליכא גביה כיבוד כלל ועיין בתוס' שם ד"ה ינאי וכו' דטפי עדיף מלך וכו' יע"ש, ולפמש"כ כאן צ"ע מ"מ הרי גם הם מחיובים לכבדו ? ואפשר לומר דלכך אמרו לו שם דלא לפנינו אתה עומד אלא לפני מי שאמר וכו' א"כ גם זה נוגע לכבוד שמים והשכינה, ועיין בחידושי לסנהדרין בשם חידושי הר"ן יע"ש מש"כ בזה וקצרתי ועיין שם בחידושי הר"ן ד"ה מצוה שאני שהקשה דשם פליגי רבנן על הטעם דר"י דמצוה שאני והכא כ"ע הכי ס"ל עיי"ש מש"כ שני תירוצים ובשם הרב דוד ז"ל עיי"ש, (כע"ר שתירץ הר"ן העתיקו המ"ק כאן ובשם מרש"א) ועין בת"ה וביגל יעקב, ולילי דברי התוס' הי' מקום לחלק בפשיטות דהכא משום כבוד התורה דהיא מצוה חיובית אמרינן דמצוה שאני אליבא דכ"ע, משא"כ בההיא דחליצה, שהיא רק מצוה רשוית ואם לא רצתה לא לחלץ ולא ליבם רשאי בזה פליגי רבנן עלי' דר"י ובפרט אי נימא דליכא עלה שום מצוה כלל כמו שחקרו בזה, וא"ל נמי דבזה גופה פליגי רבנן ור"י אם זאת חליצה הוי מצוה חיובית או לא וכן בכבוד הכלה לא אמרינן דמצוה שאני שהרי בידה למחול וגם י"ל דהתם לא הוי רק מצוה דרבנן ואימת מלכות וכבודו הוא דאורייתא, וכן כבוד התורה הוא דאורייתא וכן כבוד חכמים שם בקדו' י"ל דהוא מדאורי' ודו"ק, אבל מלשון התוס' שכתבו דהתם חולץ או מיבם מוחל על כבודו כדי לקיים מצות מלך עולמים ומראם בעצמו שאימת שכינה עליו עכ"ל משמע דזו היא „מצות מלך עולמים“ ולא תליא ברצונה כלל, ועיין בענין זה בשו"ת ח"ס חלק ששי ובשו"ת עין יצחק ח"ש סי' ס"ב ושו"ת עמק יהושע ועוד ולא העירו מתוס' זה ואכמ"ל בזה, ובתוס' סנהדרין שם מסיימי אבל הכא גבי „יבום“ מצוה איכא עכ"ל ובאמ' וממצות יבום לחוד יש לחלק באופן זה דהת' הוי ביזיון נמשך בתמידות ביבמו אותה לאשה ולכך אין לו למחול על ביזיון נמשך בתמידות אבל כאן הוא רק דרך עראי אבל לא יתיישב ההיא דכתובות דג"כ הוי דרך מקרה בעלמא, ועוד יש לעורר קצת דכבר העיר התפארת ישראל כאן דהא כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט יעיין שם מה שכתב ועיין תורת הק' מש"כ בזה, ואם כן יש לומר דבשביל כבוד התורה רצה לעשות עצמו להדיוט, אבל לא משום כבוד כלה או כבוד ת"ח ויש בזה להסביר דברי התוס' ודו"ק אמנם לענין חליצה ויבום י"ל אם באמת הוא פטור מן הדבר ולא הוי בר חיובא כלל מסופקני אם חליצתו מהני כלל ועיין שו"ת מהרי"ט וחכם צבי סי' א' לענין חלוצת אונן יע"ש ולא באתי רק לעורר וי"ל דבזה פליגי רבנן ור"י אם חליצה מצוה או קנין ופטור וקצרתי ועיין קצה"ח ואף אי ימחול מעכשיו על כבודו יחול עליו החיוב בזה גופא פליגי רבנן דאין עליו לקבל חיוב מחדש, וגם אפשר לומר לפי הנ"ל דכל יבמה שאין אני קירא בה בשעת נפילה, דאז היה בר פטור וכשם שהביאו התוס' ריש יבמות עיי"ש ודו"ק וקצרתי ולא באתי אלא לפלפולא, ועוד יש לחלק בין הכא במצות הקהל לשם דחלוצה ויבום שהקשה חידושי הר"ן סנהדרין הנ"ל דהכא דקיימינן בהקהל שהיה כל הקהל הרב רואה והיה קידוש השם ברבים כשיראו האיך מלך ישראל חולק כבוד לתורה ע"כ אמרינן בזה מצוה שאני דוגמא דאמרינן בברכות מ"ז ע"ב גבי מעשה דר"א מצוה דרבים שאני, ובפרט שהיו שם נשים וטף שדעתן קלה עליהן אם המלך יזלזל בכבוד התורה ה"נ מצוה דכבוד התורה ברבים שאני, אבל התם הוי רק מצוה יחידית במה שנוגע לו ולהיבמה ע"כ סברי רבנן דאין שומעין לו למחול על כבודו ואין עשה דוחה עשה ודו"ק, ויל"ע מדוע לא הביא הש"ס מהא דמצינו (בשמואל ב' ו') ודוד מכרכר בכל עוז לפני ד' וכו' ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז