מנחה חריבה שכז

בתוספתא שתקעו בחצוצרות קודם ההקהל ולא חשיב לה במשנה דסוכה פ"ה, עיין תפארת ישראל שם אות ל"ב מש"כ בזה לתרץ והביא דברי הרמב"ם פ"ז מחגיגה עיי"ש

שם ברש"י ד"ה ושמע וכו' מ"ע והפרשת תרומות ומעשרות ע"כ בהגהות מראה כהן אמר דדברי רש"י תמוהין מאד שהרי במוצאי שנת השמיטה אין נוהג אז עדיין כלל מצות הפרשת וכו' אבל גם הספיחין פטורין מתו"מ ומ"ע דהפקר הוא וכו' עכ"ל, ולא ראה שכבר הקשה כן התוס' יו"ט עי"ש בשם הירושלמי שלא לשכח המעשרות הוא וי"ל דעת רש"י אם ס"ל כהב"י ז"ל ודלא כהמבי"ט דפירות קרקע הגוי דא"י שמירחם ישראל בשביעית חייבים במעשרות א"ש דנפ"מ לזה וגם נפ"מ אם ישראל שגדר כרמו ולא הפקירה בשנת השמיטה יתחייב במעשר ודלא כהמבי"ט בתשובה סי' י"א כ"א א"ש וכבר האריך בזה המנ"ח פ' משפטים, ובקונטרס להגאון האדיר הרידב"ז זצ"ל ובמש"כ אני בהחבצלת שנת השמטה שנת התר"ע ובכמ"ק בחידושי בהערות שונות ואכמ"ל אלא ליישב דעת רש"י ז"ל אך עיין זבחים ע"ה ע"ב ברש"י וצ"ע

שם בגמ' במועד ה"א מריש שתא ופירש"י ז"ל שכולן נקראו מועד וכו' וקחשיב נמי ר"ה, ע"כ עיין בהרא"ש סוף ר"ה ובמו"ק ובשאגת אריה דיני ר"ה סי' ק"א ק"ב – שם בתוס' ד"ה כתב רחמנא וכו', עיין בט"א מגילה שס מש"כ להקשות על דבריהם, ובספר יגל יעקב האריך ג"כ בזה לבאר עיי"ש, – ומש"כ בסוף דבריהם דאם לא בנו הבימה מערב יו"ט נראה דבנינה לא היה דוחה אפילו חולו של מועד עכ"כ, כתבתי מכבר להעיר כי יש לעיין בשו"ת באר יצחק אלחנן חאור"ח בענין בנין ביו"ט להתיר מטעם מתוך לפי דעת התוס' שבת דצ"ה והפנ"י ועיין בשו"ת מהרי"מ פאדווה מזה, ע"כ ועיינתי שם כעת והוא בס' י"ג עיי"ש באורך דהעיר מכמ"ק אך לא מכאן, ובתירוציו יתישב גם הכא, ומצאתי בחידושי שלום ירושלם לירושלמי מגילה דף ג' בהא דאמר ר"ח שם מפני הבימה, הביא בשם הכנה"ג שכתב על דברי התוס' דכאן דלפ"ד הא דמקשי בירושלמי יעשו אותה מעי"ט על תיקונה שיתקנו אותה בעזרה מעי"ט דלענין עשיה וודאי מעי"ט עשו לה ע"כ עיי"ש והוא כתב דהאריך בחידושיו דמש"כ דלא אפשר ביו"ט לפמש"כ התוס' בשבת צ"ה דאמרינן מתוך בבנין, לא יתכן טעם זה בבימה ומאן דאמר זה לית ליה מתוך כ"א בצורך קצת ובא לתת טעם גם לי"ט מש"ה מ"ד משום תקועה נתן טעם זה להורות דאין אסור כ"א בשבת אבל ביו"ט מותר בכל ענין את"ד עיי"ש וברוך שכוונתי – שם ע"ב עומד מכלל דיושב וכו', עיין מה שכתבתי לעיל במשנה אין ישיבה בעזרה וכו', מצאתי כעת בחידושי הראב"ד למס' תמיד שהזכרתי לעיל לענין השמירה בעזרה בישיבה דכל שצריך לעשות במקום קדוש וא"א לעמוד ולעשות שרי אבל כל מה שיכול לעשות בעמידה כגון קריאת המלך ופרשת כה"ג התם וודאי לא הותר אלא מלכי ב"ד בלבד, מיהא בירושלמי משמע שכה"ג נמי יש לו ישיבה בעזרה כמו למלכי ב"ד ומביא ראיה מעלי וכו' משמע לפני ה' היינו לא מקרי אלא בעזרה ויש לתמוה אליבה דס"ד בירושלמי דאף למלכי ב"ד אין ישיבה בעזרה ממעשה דמקדש ביחזקאל דכתיב נשיא הזה ישב בו לאכול לחם לפני ד' ושם אין לתרץ לענין ישוב בתפילה וכו' בדוחק י"ל דהוא ישב חוץ לעזרה שהיה לאכול לחם לפני ד' בעזרה דהיינו שלמים וכו' ונראה כי זה שער המקדש החיצון לא היה קדושת העזרה שלא היה יכול לישב בו כמו בעזרה וכו' יע"ש ולשון צדיק מגומגם מאד שם, ועיין לעיל בחידושי דף ס"ה ע"ב בשם התוס' יומא כ"ה ע"א ד"ה אין ישיבה דאכילת קדשים שאני וא"כ י"ל התם דהנשיא אכל שלמים לפני ה' שאני וקצרתי ועיין לעיל דף פ"ז ע"ב ועיין לעיל שם בראב"ד ריש המסכת לענין ישיבה ושינה בעזרה לפרחי כהונה השומרים עיי"ש, ויש לדייק עוד בשמעתין דמדייק מעומד מכלל דיושב והא מפורש לענין קריאה בסופא דמילתא וקורא יושב והא אין ישיבה בעזרה ומשום זה צריך לומר בע"נ, ויל"ע, וגם עיין במהרש"א לעיל ל"ז ע"ב ארור אשר לא יקים ובחידושי שם, שוב עיינתי בבאר שבע כאן ומצאתי שכבר העיר בכ"ז מאין בונין בנין של עץ והביא דברי הראב"ד והירושלמי ופירשו היטב עיי"ש וכן מדייק למה לא עשו של אבן יע"ש מש"כ בזה וב"ה אשר ינחני בדרך אמת, וכן העיר האיך קרא יושב הא לא הוי כבוד התורה יע"ש שו"ר במג"א ס' קמ"א סק"א שהוכיח מזה דבדיעבד אינו מעכב יעייש"ה וכן ראיתי בחידושי יגל יעקב כאן שהאריך בזה מהרבה מחברים יעש"ה, וביותר נראה דלעיל לענין כה"ג לא קאמר וקורא יושב אשר משמע שקרא מעומד כדרך כל הקוראים ולפי חילוק הב"ש א"ש דכ""ג קרא לחובת היום לצאת יד"ח צריך להיות מעומד, אבל מלך שלא היה היה קורא רק לזרזם ולחזקם כמצות לכך לא צריך לעמוד יע"ש, מה שכתב בתפארת ישראל על אגריפס דבאמת לא היה מלך לפי הדין יע"ש אף שזה סברא נכונה אבל לא משמע כן מהגמ' ולפי שראיתי אח"ז בת"ה שהעיר עליו ע"כ לא העתקתי מש"כ אצלי, ועיין שם בשם ההפלאה כתובות דף י"ז ע"א

שם כל המחניף לחבירו וכו' עיין תוס' מש"כ בזה ויל"פ קצת שלא הקדימו כל זה על דליעל שאמר מותר להחניף לרשעים ועיין קר"א בעולם הזה וכו' דזה דוקא במקום סכנה ועיין היטב בבאר שבע מש"כ בזה וחידוש שלא הזכיר מדברי התוס' דכאן, ומה שמתרץ דגבי אגריפס לא היה סכנה, עיין בתורת הקנאות ועיין שערי תשובה לר"י ז"ל, ועיין בבכור