מנחה חריבה שכד

המדבר בענין הקהל שחקר שם מנלן דדוקא המלך קורא זה, ואינו זוכר אם הביא דברי התפארת ישראל שכתב כאן בזה"ל אע"ג שבתורה לא נזכר שיקרא המלך דוקא ותו הא תינח בזמן שיש מלך בשאין מלך מי קורא, ונ"ל דמה שהמלך קירא זהו מדרבנן כדי ליתן כבוד לתורה וגם כדי שיזהרו טפי במצות התורה בשיראו שגם המלך חייב לשמור מצותיה, כש"כ כל יחיד מיהו בזמן שאין מלך לא היו מבטלין העשה אלא קורא אותה גדול שבציבור ככה"ג או ראש הסנהדרין עכ"ל ובגליון התפארת כתבתי דיש מקים לדון דהקהל לא נאמר אלא בזמן שיש מלך ואז יש דין ציבור עלייהו אבל כשאין מלך דין יחידים עלייהו ודוגמא דאמרינן בתענית אין תענית ציבור בבבל ועיין במנ"ח בקומץ למנחה ומצאתי בקרית ספר למרן המבי"ט פ"ג מחגיגה שכתב והמלך הוא שיקרא באזניהם כדכתיב תקרא את התורה הזאת ומשה מלך היה וכתיב ביאשיהו וישלח המלך ויאספו וכו' ובעזרה היו קוראין וכו' עיי"ש דמשמע דמעכב (כעת ראיתי בת"ה שכבר העיר מכל אלה ומתוס' יו"ט ומתפא"י הנ"ל עיין ברש"ש ז"ל, – שם עושין לו בימה „של עץ“ בעזרה וכו' יש לדייק קצת למאי נפ"מ מספר לנו שעושין לו בימה של עץ וכי מאי נפ"מ מאיזה דבר עץ או אבן או ברזל, ואפשר, דאתי להורות כמש"כ התוס' בד"ה כתב וכו' דהיו בונין הבימה מעיו"ט בנין של פרקים וכו' אלא מקימין אותה ומחברין הפרקים יחד וכו' יע"ש, א"כ זה אפשר יותר בשל עץ שיש בנקל לחברו לפרקים ויל"ע, ועכ"פ חזינן דהיו עושין שם בעזרה בימה של עץ והקשיתי זה כבר, הא יש מקום לעורר דאיכא כאן לאו דלא תטע לך אשרה כל עץ, על כל דבר בנין של עץ שיעשו בבה"מ, וכמבואר בתמיד פ"א מ"ג ברע"ב ותוס' יו"ט שם, ובמדות פ"א מ"ה ד"ה וראשי פספסים וכו' יעש"ה, וא"כ ה"נ קשה א אך התוס' יו"ט מציין שם לעיין בפרק בתרא משנה ד' וראיתי שם שהביא למה נקראת לשכת העץ וכתב הראב"ד בהשגות פ"א מה' בית הבחירה משום שהיתה של עץ והוקשה לו מלא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח וכו' וניחא ליה דלא אסרה התורה אלא אצל מזבח ה' והוא עזרת כהנים אבל בעזרת נשים והר הבית מותר עכ"ל יע"ש בתוס' יו"ט מש"כ עליו לענין המשנה דשם, וא"כ הכא אתי שפיר לפי מאי דמוקמינן דהקריאה היתה בעזרת נשים וא"כ מותר שם לעשות בימה של עץ, וזה גופא בא משנתינו להודיע שבימה של עץ היתה, ולהורות דבעזרת נשים מותר וגם לפי מאי שכתב הכ"מ שם דבלא קבועה בבנין אלא בלא בנין מותר יע"ש, וא"כ א"ש וכ"ז כתבתי עפ"י עיון בתוס' יו"ט ואח"כ עיינתי בכ"מ שם וראיתי שהראב"ד בעצמו הרגיש בזה ספ"י מהל' ע"ז ותירץ דשאני ההיא דשמחת בית השואבה ובימת של עץ שהיו עושים למלך בשעת הקהל לשעתה היתה עכ"ל יע"ש וא"כ א"ש ובפרט לפי דברי התוס' דבנין של פרקים היה ולא היה מחובר כלל ומצאתי בשו"ת הרדב"ז ללשונות הרמב"ם ז"ל ח"ב סי' צ"ה שכתב בדעת הרב ז"ל דלא אסרה תורה אלא דרך בנין בולט והגזוזטרה לא הוה דרך בנין אלא לפי שעה ואח"כ מסירין אותה וכו' והקשה על הראב"ד כהתוס' יו"ט, עיי"ש ואגב נאמר מה שהכיר שם התוס' יו"ט אי לשכת כ"ג היה בעזרת ישראל האיך היתה דירת כה"ג שם שבעת ימים בתמידות והלא אין ישיבה בעזרה וכו' ומשום האי טעמא קורא ביו"כ בע"נ ולא בע"י וכו' משום שהיתה פתוחה לחיל דתוכן חיל וכו' יע"ש, נעלם ממנו לרגע שקדמו בזה רבהתוס' ביומא ח' ע"ב ד"ה דאי ר"ח וכו' ואיכא יש מפרשים דלשכת פרהדרין היתה פתיחה לקודש ואע"ג דא"כ קודש הוא, ואין ישינים בה י"ל כיון שבנויה בחול וכו' מיהו מותר לישב בה ולישן בה וכו' יע"ש ודברי הראב"ד הם ירושלמי ערוך פ"ק דמגילה ה"ד דר' מתנייא אמר על שם לא תטע לך אשרה וכו' ולכן לא עשו אותה מערב יו"ט, ומשום דרק לשעתה הותרו, אבל לא מקודם יע"ש, ובמים חיים להפר"ח ז"ל בחידושינו להרמב"ם שם, (שו"ר כעת במ"ק שרמז לכל זה ומה שהקשה על הכ"מ מהא דהבימה לא היתה קבועה בבנין ואפ"ה אי לאו בשעתה נעשית אסור ומה"ט אסור לעשותה מעריו"ט נראה פשוט דזה נפ"מ להנך מ"ד מפני התקיעות או מפני הבימה דלא ס"ל כר' מתנייא וצ"ל דס"ל דבימה לא הוי לא תטע וכו' משום הטעם של הכ"מ דאינה קבועה בבנין וכמש"כ לעיל וז"פ) ומצאתי כדברי הכ"מ ז"ל בפירוש הראב"ד עצמו (אם הוא הראב"ד בעל השגות) על מס' תמיד דף י"א בדפוס פראג וכעת נדפס על ש"ס ווילנא שבתוך הדברים בהא דאין ישיבה בעזרה אלא מלכי ב"ד בלבד הביא דבתו"ס צרפת מקשים בשם הר"א בן הר"י אהא דקתני בסוטה וכו' עושין לו בימה של עץ וכו' ומוקי לה בעזרת נשים יעו"ש ומאי קושיא ה"ל למימר דכשהיה יושב על הבימה היתה עשויה כמו גג גבוה הרבה ואמר רב בפ' כ"צ דגגין לא נתקדש והרי הוא יכול לישב בטוב ותירץ בשם הר"י אביו ז"ל כיון שלא היה דבר קבוע בעזרה שהרי לפי שעה היה נותן אותו בימה דלאח"כ היו שומטין אותה מיד מפני שלא היה עשוי' אלא למישב בעלמא לפ"ז לא היתה חלוקה משאר קדושת העזרה שהרי ע"כ צ"ל דלא חשיב ההוא בנין דבר של קבע שאם הוא חשוב בנין של קבע הוי אסור דאין בונין אכסדרה של עץ בעזרה וכו' כמו כן נראה דבימה לא צריך לאסרה משום לא תטע אפי' אם היתה ממש בקובע לשם דא"ל דכל דבר שיש בו אהל דומיא שיושבין בצלו זהו אסור לעשות כן, אבל בענין אצטבאות ודומה איני נראה שיהי' אסורה שהרי בן קטין