מנחה חריבה שכג

לביאור דמאי קמ"ל בזה דבחוץ לעזרה מותר לישב, ולמה צריך עוד לקבוע כסא בעבור מלכות ב"ד ומאי תועלת יש בזה להם יותר מלכל אדם וגם א"א לפרש בפשיטות דעל כסאו היו יושבין כל אדם, דהלא קיי"ל ברמב"ם פ"ב ממלכים דאין יושבין על כסאו וכו' יע"ש ויל"ע, – שם מהו וישב לפני ה' שסמך עצמו לכותל וכו' ור"א בר נגרי לעיל לא ניחא ליה לפרש הכי ופירש שישב עצמו לתפלה, דאין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד הראש וישוב הדעת שם הוי אומר לכ"ג הנאמר ועלי הכהן יושב על הכסא א"כ מהו וישב שישב עצמו לתפלה, יל"ע מה שאינו מובן הא כבר תירץ לה לעיל מזה דמהו וישב שסמך עצמו לכותל וא"ל קצת דהא קשיא ליה דא"כ דנוכל לפרש ולומר דהפירוש וכוונת הפירוש „וישב“ היינו שסמך עצמו א"כ אינו ראיה מהא דכתיב ועלי הכהן יושב על הכסא, דילמא הפירוש הוא שסמך עצמו אבל לא ישב וע"כ מתרץ לה כדלעיל, אך י"ל דעל הכסא אסור אפי' לסמוך, וגם א"כ כסא למה ויל"ע בזה בפנים המדרש, וגם זה יל"ע הא בפסיק כתיב ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזות היכל ד' אבל לא בפנים אלא מצד שמבחוץ וצ"ע שם במפרשים, ונראה דהם שני מאמרים מחולקים, וכמו שמשמע מילקוט שמואל א' עיי"ש, – ובעיקר הדבר אי איסור דא"י בעזרה וכו' הוא מדאורייתא או מדרבנן שעמדו בזה התוס' בזבחים דף ט"ז ע"א יע"ש ועיין בארעה דרבנן מערכת א' באות זה יע"ש שהביא דברי המפרשים והמל"מ בפ"ז מהל' בהב"ח ושם ראיתי בשם הבא"ש לתמיד דתירץ דתלמודין ס"ל דדוקא בעזרה עצמה אין ישיבה אבל על מזוזת ליכא איסור עיי"ש וכהערתי הנ"ל ת"ל, והארכתי בזה בכמה הערות במקומות מחולקין שאין כאן המקום לקבצם, רק אחת היא לי מה שהבאתי בחדושי לסוכה הבאתי ראיה מהתוס' דשם דהוי דאורייתא עיין שם מ"ג ע"ב ד"ה תשבו תשבו לגז"ש וכו' דהתם אי אפשר לישן בעזרה כמו בחצר שהיה במקום עזרה דגמירי אין ישיבה וכו' ואילו כאן אסור לישן חוץ לסוכה עכ"ל וא"א מדרבנן הוא א"כ מאי שייך לומר דלא דמי למילואים דעדיין לא נגזר, א"ו דאורייתא ועיין שו"ת רעק"א סי' צ"ח, וכמדומה לי שאח"כ מצאתי שגם מתוס' סוכה הנ"ל הרגיש המנ"ח באז"מ, – ועיין מהרש"א כאן ועיין תפארת ישראל למשניות בפתיחה לסדר קדשים בענין סמיכה אי הוי כעמידה ועיין אורו"ת הל' עדות, וקצרתי

דף מ"א ע"א מסוף הספר לתחילתו, פרש"י למפרע, פרשתי דברי רש"י ז"ל המדודים ואח"כ מצאתיה בבאר שבע יע"ש – שם לפי שאין מברכין ברכה שא"ל, כתבו התוס' ישינים ביומא שם דף ע' דמכאן יש ללמוד דהשוחט הרבה בהמות או עופות ביחד אסור להסיח בין שחיטת עוף לחבירו כדי לחזור ולברך כיון שיכול לצאת בברכה ראשונה עכ"ל, ובדרך זה כתבו הראשונים על ההיא דסח בין תפילין של יד וכו' עבירה היא בידו דהעבירה היא מפני שגורם לעוד ברכה שהיא ברכה שא"צ במקום שיכול לצאת בראשונה וכל זה מבואר היטב בתוס' מנחות ל"ו ע"א ד"ה סח בין תפלה וכו' מכאן מדקדקים וכו' ושמא שאני תפילין שמצוה אחת הן וכי' ובאלו נאמרין תנן וכו' ומשני רשב"ל וכו' יעוש"ה ועיין היטב בשו"ת המבי"ט שהזכרתיו לעיל, בסי' קי"ז ובסי' ק"פ וחידוש שלא הזכיר כמדומה את התוס' מנחות הנ"ל אלא דהביא דברי הר"ן פ' י"ט של ר"ה שפי' כן על ההיא דסח וכו' יע"ש וזהו כוונת ריש דברי התוס' מנחות הנ"ל וקצרתי, וכמדומה שהענין של המבי"ט איתא נמי בשו"ת מהר"מ מלובלין ז"ל ואינו כעת תח"י – שם חד גברי בתרי סיפרי וליכא פגמא וזה ליכא למימר דיקרא כהן אחר ל דמבואר בריש פ' בא לו (ס"ח ע"ב) דדוקא הכה"ג צריך לקרות וצורך עבודה היא יעו"ש, וקריאת הפרשה זו מה"ת היא כמבואר שם בגבורת ארי בשם הירושלמי, אך על פרשה זו דאך בעשור וכן בעשור שבח"ה וודאי דקריאתן מדרבנן עיי"ש בגב"א ד"ה דלמא וכו', וא"כ הא נמי צ"ע דיקרא כהן אחר ומנ"ל דבעינן לזה הפרשה דוקא כה"ג

שם גמרא מביא ס"ת מתוך ביתו וכו' ופירש"י בד"ה מכאן ואילך וכו' דקסבר אין עו"ה ליוכ"פ א"נ ירושלם דלתותיה נעולות בלילה וכו' עכ"ל, וכבר עמד ע"ז הגאון בעל תשובה מאהבה תלמיד מרן הנו"ב ז"ל שכעת נדפסו התשובות האלו בסוף ספר נוב"ת ודפוס ווילנא) שרש"י סותר דבריו ממה שפירש ביומא דף ע' דמערב יוכ"פ הביאו וע"ש סי' כ"א מה שכתבו הרב והתלמיד, וכן נשאל ע"ז בבנין ציון ח"ש והביא שכבר דיבר מזה בספרו ערוך לנר על יבמות דף ל"ד יע"ש ועיין הגהות חשק שלמה, ולעיל במאירי ריש פרקין סוף דף ל"ט כפרש"י ז"ל ועיין תפארת ישראל בפתיחה לסדר מיעד ושו"ת הגרעק"א ז"ל ושו"ת ח"ש ז"ל אי יש להביא ספר בשבת פ"י קטן ויש להעיר מכאן

שם והא אמר ר' יצחק נפחא וכו' עיין ביד דוד על מס' יומא ושם בדף ע' הביא שמהריט"ץ הקשה בשם חכם אחד למה לא מקשה מר"ח שחל להיות בשבת שמוציאין שני ספרים יע"ש, ועיי"ש עוד ציוני ספרי אחרונים בסוגיא זו שכצורתה איתא ביומא שם, – לעיל בתוס' ד"ה כל כך למה וכו', יעיין בשו"ת הרדב"ז ח"ב ס' תת"י שהביא ירושלמי זה ומדייק מ"ש קרובים ומ"ש רחוקים וכו' יעש"ה וכנראה אישתמיט ממנו דברי תוס' זה בביאור הירושלמי

שם במשנה פרשת המלך וכו', בפרש"י ד"ה שנאמר וכו' ואותה קרייה על יד המלך היא וכו' עיי"ש בזכרוני שראיתי בקונטרס אחד וכמדומה שנקרא זכר לשבועות