מנחה חריבה שיט

מדברים המעכבים מדרבנן עובר בעשה וחייב לישא כפיו לכך אמר רבינו להוציא מסברא זו ואינו בכלל הקריאה דאין דעתו לפסולים כלל יע"ש את"ד וד"ז נחמד הוא

שם כיון שנפתח ס"ת וכו', עיין בק"א שהרגיש בדבר פשוט דמאי ענין המימרא לכאן דכולה שמעתא בדין נ"כ מיירי יע"ש ואפשר דלהורות הוא במה שפסקו האחרונים סי' קכ"ח דאסור לקרות הפרשה ש"מ ואחד תרגום בשעה שהכהנים מברכים לעם דאפילו למ"ד דמותר לקרות הפ' שמו"ת בשעה שהש"ץ קורא הפרשה בס"ת אפ"ה אסור בבר"כ עיי"ש, ויש להם שייכות בדינים הללו ועוד יותר מזה שאסור לספר אפילו שמו"ת, עיין בשורי כנה"ג שהביא שהאריך בתשובתו בזה ויל"ע שם, שם מכשול ועון מש"כ לעיל בזה מצאתי עכשו קצת בתורת הק' עיי"ש, שם וכי מהדר אפי' מציבורא, וכו', כתב בת"ה דא"ל דאין לומר קודם דמהדר אפי' שלא יהי' נראה קצת כמוסיף על הברכות כשיאמר כל זה ובמהדר אפי' מציבורא אין בה משום הוספת ברכה בכה"ג עכ"ל, במ"ב בביאור הלכה בסעיף כ"ז הביא כן בשם הש"ע הגר"ש וכן מוכח מהרשב"א סוכה ל"א דדוקא בפריסת כפים וכו' ומסתמה ה"ה שארי דברים המעכבים בנ"כ דמאי שנא, אמנם מדברי הרמב"ם בה"ת דין י"ב משמע שלא כדבריהם שכך לשונו שם אין הכהנים רשאים בכל מקום להוסיף ברכה על שלשת הפסוקים וכו' לא בקול רם ולא בלחש וכו' עכ"ל הרי דלדידיה עוברים על ב"ת כשמברך בלחש אע"ג דקו"ר הוא לעיכובא ומסתמא דלדידיה ה"ה בלא פריסת כפים וכה"ג ג"כ עובר וצ"ע עכ"ל, ובלא"ה נוסח פסוקים אלו אינו נוסח של ברכה, ומש"כ הרמב"ם אין הכהנים רשאים „בכל מקום“ נראה דכוונתו הוא בכ"מ בין במקדש ובין בגבולים וכמו שאמר בלשון הזה בהלכה י"א שם עיי"ש, ולפ"ד הרמב"ם יל"ע על שיטת הב"ח ריש סי' קכ"ח דדוקא עם נ"כ ואפילו אם לא בירך מתחלה אקב"ו וכו' אבל אם יברך בר"כ בלא נ"כ אינו עובר זר בעשה, עיין בפמג"ד שם ועיין במ"ב וביאר"ה שם סי' קכ"ח גם נ"ל דבעינן פסוקי תורה

שם ע"ב השקיפה ממעון קדשיך עי' בשו"ת בראש' ביכורים דף י' ע"א משום דקאי על הד' פרקים הללו שבהם (נ"כ ביו"ט) כמנהג חו"ל כדאיתא במע"ש פ"ה מי"ג ע"ש, והשקפה בכ"מ הוא לרעה ורק ע"י מ"ע נהפך מרוגז לרחמים וכן י"ל כאן ע"י בר"כ וכמש"ל מהירושלמי עכ"ל, ועיי"ש עוד כמה הערות והארות בשמעתין

שם ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה וכו', באיזה ברכה מיירי אי בבר"כ או בהברכה אשר לפניה, עיין בבא"ש ותבין, ומצאתי בהגהות על הרמב"ם דפוס ווילנא שאחד כתב בזה ונשכחתי מקומו, ועיין בהמאירי ד"ה סדר נ"כ, ומפורש הוא בש"ע סעיף י"ח ואין הכהנים רשאים להתחיל בברכת אשר קדשנו וכו', ובאחרונים שם ובמג"א סקכ"ח ובדגול מרבבה שם ובלבושי שרד, ומלשון זה שאמר ר"ח אין הקורא' רשאי לקרות כהנים, יש במשמע כל קורא ולא דוקא כהן כדאמר לעיל ל"ה ע"א דדוקא כהן קורא כהנים וכו', אלא כדאמר בירושלמי שם שהובא בתוס' שם וכמו שהקשה בבא"ש שם ואחד מן התירוצים הוא שחזר בו ר"ח, וכן משמע כאן, ור"ח היה כהן והיה עסוק הרבה בדיני בר"כ לפרטיהם ועיין הגהות רד"ל ז"ל

שם עד שיכלה אמן וכו' עיין פרש"י דכל הני משום דתרי קלא לא משתמעי ע"כ, ובתוס' ד"ה עד וכו' האריכו בזה ומתחלה כתבו לענין בר"כ כיון דמשום לשמע הוא לא משתמע כ"ז שעונין דהוי להו תרי קלא וכו' ואח"כ כתבו אי נמי בעי דלישמעו נמי הברכה הני דמאריכין באמן אע"פ שטועים וכל שעה שהן בעצמם עונים אין שומעין קול חבריהם וכו' ע"ש, ואמרתי להסביר דאפשר דבזה פליגי אי נקטינן כסברת החרדים שידוע שהביאו בספר הפלא"ה דמצוה על ישראל להתברך מפי הכהנים והם נמי בכלל המצוה עיין שע"ת ומ"ב סי' קכ"ח, ומנ"ח ושו"ת ראשי בשמים, ומצאתי לדברי דוד האחרונים בזה"ל להגאון ר"ד אופנהיים ז"ל בסיף שו"ת חות יאיר בזה"ל וגם מצווים ישראל לשמוע בר"כ מן הכהנים וכל שאינו שומע במזיד אינו בכלל ברכה וכו' יע"ש ובמנ"ח מ"ע שע"ח העיר שמדברי הריטב"א סוכה ל"א ע"ב ד"ה מאי לאו מבואר להיפך וז"ל כענין שמצינו בכהן שעולה לדוכן וכו' ול"ל שעושה להוציא אחרים דליכא חיובא אישראל להתברך מצוה דכהן הוא יע"ש ויש לתרץ דבריהם ואכמ"ל, שוב בהגיע לידי ס' שו"ת דבר אברהם סי' ל"א שהביא דבריהם וחילק ביניהם יע"ש, ומזה לא נכונים הם דברי הקרן אורה כאן שכתב כ"כ בפשיטות דאין חוב על הציבור לשמוע ב"כ עיי"ש ומצאתי עכשיו בת"ה שכבר השיגו בזה והביא המבואר בספרי דיליף מאמור להם שיהי כל הקהל שומע וכיון דילפינן מקרא חייב גמור הוא וכן לא ראה בספר חרדים עיי"ש, – וברש"י כאן ד"ה יש ללמוד מכאן וכו' שכתב כשכלה אמן אחרון מפי הציבור מחזירין פניהם וכופפין קשריהם, שהיא תמוה מאד לכל מעיין דהא אמרינן אין הכהנים רשאים להחזיר פניהם מן הציבור עד שיתחיל ש"צ בח"ש מצאתי בד"א הנ"ל שהביא שמצא לאחרון אחד שעמד בזה וכתב דגירסת השאלתות בפ' בהעלתך דאין הכהנים רשאים להחזיר פניהם מן הצבור עד שיכלה אמן מפי הציבור וזה גירסת רש"י וא"ש, ועיין בהמאירי שלא כ"כ עיי"ש, ועיין בפמג"ד בא"א ס"ק כ"ח – ונסתפקתי באחד שהדיר הנאה מכהן אם מותר להתברך ממנו בר"כ, אם נימא דמצות ללה"נ ויש