מנחה חריבה שכ

לדבר בזה עם כל המשניות והדינים שבמס' נדרים, וגם אי כהנים בבר"כ הם שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא, ומסתבר דבזה לכ"ע הוי שלוחי דרחמנא וכמו שאמר אדבריה ר"ח למ"ע וכו' עשינו מה שגזרת עלינו, שאינן אלא גזירות ובע"כ שלוחי דרחמנא הם ועיין במג"א סי' קכ"ז סק"ג אין מלת כהנים דבק למלת עם שהרי קיי"ל כהנים שלוחי דרחמנא נינהו וכו' יע"ש ואף שאין דבר זה פשוט כ"כ, עיין תוס' קדושין שם, וכמש"כ בזה בבר"כ לכ"ע שלוחי דרחמנא הם אך יש סברא גם להיפוך דכאן לכ"ע שלוחי דידן הם, דגלי רחמנא באמור להם דבעינן דוקא אמירה ושליחות להם, ואל"ה אין עליהם שום חיוב לברך וא"כ שלוחי דידן נינהו, וא"ש ויאמר לדבק טוב כהנים עם מלת עם דכאן לכ"ע שלוחי דידן נינהו ודו"ק כי יש פנים לכאן ולכאן וקצרתי בהסבר, כא"כ מקומו אך נפ"מ לנידר הנאה וצ"ע להלכה, אך סברא הנ"ל י"ל דאף דחיוב ועבירה ליכא עליהם בלא קריאה, אמנם מצוה בוודאי ישנו עליהם וכן כתב במנ"ח מ' שע"ח וד"ז פשוט הוא, ואכתי איכא צדדין לכאן ולכאן

שם דנד פורתא, ראיתי לאחד מבעלי הגהות שעל הרמב"ם דפוס ווילנא שתמה שלא העתיקו זה כ"א מהרו"א יע"ש, נעלם ממנו שהוא מובלע בלשון הטור בשם מהר"מ מרוטנבורג דלא יעלה אא"כ מובטח שיחזור לתפלתו בלא טירוף דעת ויעקור רגליו מעט בעבודה עכ"ל

בהגהות הרד"ל ד"ה בעבודה וכו' אבל קודם עבודה ודאי א"צ ואולי לא מהני כלל עקירה וכו' א"כ וודאי אין מקום לעקירה קידם עבודה דהכא משמע דהעקירה וכו' בעידן עבודה עיי"ש לא היה צריך לדון כזה בעצמו דכבר מפורש כזה בעטרת זקנים בסעיף ח' הביא דהמנהג שלנו שהש"ץ ממתין ברצה שיעלו הכהנים לפני התיבה ואפשר משום חשש דלמא לא עקר רגליו ממקום הרחצת ידיהם כי מסתמא שמשם נקרא עקר רגליו ולא במה שעוקר רגליו לרחוץ ידיו עכ"ל, – שם הגהות הרד"ל אבל דאביי פשיטא דאם היה בבהכ"נ וודאי היה נ"כ אלא דע"י דאנסו ליה עדנא הוי מצלי היכי דהוי גריס כדאיתא בברכות (ד"ח) עכ"ל אמנם עיין בשו"ת מהר"י הלוי אחי הט"ז ז"ל ושם בס' י"ג נשאל בזה מהט"ז שמהגמ' ברכות נסתר מהגמ' דמגילה פ' בני העיר אי גרסינן שם אביי והשיב לו שם ומסיים בסו"ד בזה"ל דכלל העולה שלא התפלל אביי בשום מקום רק במדרש שלו בעשרה ולא למד אפי' לפעמים אלא שם כיון שהיא בהכנ"ס שלו עכ"ל וא"כ צע"ק מדוע לא עלה לנש"כ כזה הערותי כבר בהי' דפריך לעיל (ל"ח ב') אינו והא ר"א ור' אסי' סלקי וכו' עיי"ש, והא בברכות שם איתא ג"כ בר"א ור"א בעוע"ג דהו"ל תליסר ב"כ בטבריה לא מצלי אלא ביני עמודי היכי דהוי גרסי עיי"ש ואיכא מראשונים דמפרשי לה דהתפללו ביחידות ולא בי עשרה, והיכי הוי סלקו לדוכן, וצ"ל דמיירי בשבתות ויו"ט דאיכא מ"ע יתירא להתפלל בציבור מטעם ונקדשתי עיין פמ"ג ויש לקצר

שם ל"ט ע"ב אין הציבור רשאי לצאת עד שינטל ס"ת וכו' עיין בפרש"י ז"ל ועיין פירש הגאון ז"ל בטור אור"ח סי' קמ"ט ובמפרשים שם, שו"ר בבא"ש שכבר הביא דברי הרי"ף בשם גאון, – שם אחרי ד' אלקיכם תלכו, עיין לקמן מ"ב בתוס' ד"ה מפני וכו' כי ה' אלקיכם ההולך עמכם זה השם הנתון בארון, ועיין לעיל י"ד ע"א מאי דכתיב אחרי ד' אלקיכם תלכו וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה וכו', ובפרש"י בחומש שם פ' ה' וצע"ק, – שאו ידיכם קודש, עיין לעיל עמוד א' דמיירי קרא בנ"כ עיי"ש ובתוס' שם – שם תוס' ד"ה אם וכו' התירו וכו' עיי"ש עיין תוס' לקמ' מ' ע"א ד"ה כל וכו' ותבין כונתם אך לפי מאי דמדחי שם א"כ אין ראיה דסכנה שאני, – עיין קרן אירה ביאור נחמד על כל שייכות הפסוקים אלו בזמנים חלוקים הללו, – ומענין לציין כי כולה שמעתות שבעמוד זה כהני ולווי אמרינון כי ר"ח ורב אסי היו כהנים וריב"ל היה לוי כמבואר בסדר הדורות מגמ' דחולין דק"ו והבא"ש הוריות דכ"ג יעו"ש, בסתו"א

דף מ' ע"א, גמרא כיון דחזיא לר' אבא דמן עכו דנפישי ליה בע"ח אמר להו אות לכו רבה, עיין פרש"י בד"ה דנפישי עליה חובות שהיה צריך ללות עכ"ל, א"ל דכוונת רש"י שהרגיש לפרש שהיה צריך ללות מכאן ולהבא דעל מה שלוה מקודם אפשר דאינו צריך לשלם מן המנות וצדקות שיקבל כמו שפרש"י לקמן, וכמו שמבואר ביור"ד סי' רנ"ג סי' י"ב עיי"ש אם לא שכתב בקיבוצו שחייב לאחרים וכו' יע"ש ובביאר הגר"א ז"ל שחולק שם ע"ז, אך הבנת דברי רש"י המיותרים לכאורה ח"ו א"ל כך ועין הגהת הב"ח שגרם דתפיסי ליה בע"ח, וא"י האיך למד ברש"י, ומבואר ראיה גדולה מכאן נגד הרמב"ם ז"ל שאסר לראש ישיבה ורב ליטול שכר ועיין בבאר שבע חידושי הוריות פ"ג, ובשו"ת פנים מאירות ח"א סי' ע"ט ומש"כ שם על הגליון, ועי"ש שהביא שו"ת הב"ח סי' נ"ב ותמה הפ"מ למה לא הביא הגמרא דחולין ההוא שקא דדינרא וכו' עי"ש ונ"ב כבר הביא ראיה זו הבאר שבע הוריות פ"ג, ומסיים ומכאן יש סמך לר"י הנוטלים הספקה מן הציבור וכן הביא מפ' אלו נאמרין דתפסו ליה בע"ח וכו' עכ"ל וא"ל נמי הא דאיתא בקדושין (ע"ו ע"ב) דהוי קא מנצי איהו ורב ביבי מר אמר אנא עבידנא שררותא דמתא, ומר אמר אנא עבידנא שררותא דמתא וכו' דלכך קא מנצי משום שהיה עני וחיי דוחק ועיין לקמן שם דף פ"א דהוי כריך ריפתא אצל רב יוסף עיי"ש וקצרתי: