מנחה חריבה שיח

חשובה תכופה וכו' יע"ש, עיין מג"א סי' קס"ו ס"ק ג' וקרן אירה כאן ובשו"ת עונג יו"ט סי' י"ח יעש"ה ולא הזכיר שם בדבריו ז"ל הא דאמרינן בשבת כתב אות אחת בטבריה וכו' חייב מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי ועיין בב"ת נ"ה ע"ב תוס' ד"ה בהעלם אחד וכו' ולר"י נראה דלאו פירכא היא וכו' יע"ש ודו"ק, ומש"כ מהא דנזיר וע"כ כמש"כ יע"ש בעויו"ט, ועיין הגהות חשק שלמה לזבחים דף ל"ג שכתב דהכרו"פ כתב לחלק בזה בין רשות זה לרשות אחר יע"ש ומש"כ הוא ז"ל לתרץ

לעיל לאחד אינו קירא כהן, ידוע שיטת הפוסקים דאחד איני מחויב מדאורייתא לברך וכמו שכתבו התוס' מנחות מ"ד בשם ר"ת והובא כ"פ במג"א סי' קכ"ח ונ"כ שם, ועיין קר"א דמשמע מדברי הרמב"ם דאין חילוק בזה דיחיד ג"כ מחיוב מדאורייתא עיי"ש, וכן כתב המאירי ז"ל דבר"כ מ"ע לכהנים העומדים שם הן לאחד הן לרבים וכל שהיא שם ואינו עולה ביטל מ"ע וכו' יע"ש, ועיין בקרן אורה שמפלפל הרבה להוכיח אי מ"ע דנש"כ בגבולין הוי מה"ת יע"ש שמסיק דהוי מדאורייתא, ועיין בהגהות בני בנימין על הרמב"ם שהביא דהלבוש ס"ל דהוי דאורייתא והיעב"ץ ס"ל דהוי מדרבנן עיי"ש במור וקציעה ומש"כ הוא ז"ל, ואין בידי המו"ק לעיין בפנים במה כוחו יפה, ואני הבאתי ראיה דהוי מדרבנן מהא דאמרינן בברכות ט"ז ע"א ת"ר הפועלים וכו' קורין ק"ש וכו' אבל אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין כפיהם ע"כ ונ"ב יש להביא ראיה מכאן דבגבולין לא הוי אלא מדרבנן עיין בקר"א בסוטה, דאי מדאורייתא לא הוי לבטולי להו משלש מ"ע, ואולי בלא תבען ובלא אמירה דלא מחייבי כלל ולכך אין נושאין כפיהם עכ"ל על הגליון, וראיה כזו הביאו התוס' לעיל ל"ב ע"ב ד"ה ורבי וכו' מדפועלים שעשו מלאכה עם בעה"ב קורין ק"ש וכו' מכלל דק"ש דחייב לקרות דאורייתא את"ד עיי"ש, ועכשיו חשבתי לומר דאין ה"נ דחייב מדאורייתא בגבולין, אלא דהכא מיירי בפיעל יחיד, ופועלין דעלמא קאמר, וביחיד הלא אינו מחיוב אלא מדרבנן, אכן לשיטת המאירי הנ"ל דחייב מדאורייתא גם ביחיד ילע"ק בזה, ועיין בב"י סי' קכ"ח שהביא בשם הר' מנוח דהא דאמרינן שאין הכהן עובר כשאין אומרים לו לברך היינו שאינו עובר בג' עשה, אבל בעשה דכה תברכו עובר שהכהנים מצווים לברך את ישראל יאמרו להם או יחדלו ע"כ יע"ש, ויש להביא קצת ראיה לזה מהירושלמי דגבי טומאה ויתיישב מה שהערותי שם דהוי עשה דתליא באחר נא אי יאמרו להם או לא, ועי' שו"ת רדב"ז ומצאתי עכשיו בפמג"ד שהעיר בזה בעז"ה ולפי הנ"ל א"ש דהוי מ"ע הכרחית וחיובית תמיד יאמרו להם או יחדלו, אך הב"י דחו לה יע"ש וכן הסכים הדרכי משה הארוך, ועיי"ש בטור דעת ר"פ דיחיד אינו עובר לעולם אפילו באמרו לו, ודעת הטור הוא דאף שאינו קורא אותו אם קראו ולא עלה עובר עיין שם בפ"י ונעלם כל זה מהקרן אורה, ועיין ט"ז סק"ג ובבמג"ד שם בשם הפר"ח

שם כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה, עיין בק"א שהעיר וכי משום שלא עלה בעבודה יפטר מעשה דאורייתא דחיובא ע"כ לא תליא בגבולין בעבודה דרבנן היא וכו' ע"ש מש"ת בדוחק גדול, ולענ"ד לק"מ דהא כ"ז שלא אמרו להם אינו עובר, א"כ הכוונה דשוב אינו עולה ויצא חוץ לבהכנ"ס לרגע, קודם שיאמרו להם ויקראו למו כהנים, (אך לשיטת רבינו מניח הנ"ל לא א"ש) ובפרט שא"ש למה שהביא האלי' רבה סי' קכ"ח ס"ק ט"ז דמסתפק בזה הע"ת אם עלה אם ירד ומצא בשו"ת מהר"מ מינן סי' י"ב שמסתפק בהא דאם לא עקר אינו עילה דהיינו מעצמו אבל אם אמרו לעלות צריך לעלות וקצת דעתי נוטה לזה ולמ"א אישתמיט זה עכ"ל ואולי מה"ט דהעיר הקר"א הוא ואין לי המהר"ם מינץ לעי' בפנים שם, ולכאו' ק' א"כ מאי פריך הש"ס דף ל"ח והא רב ורב אסי סלקי, וי"ל דיודע היה הש"ס דסלקי מעצמן אך קשה דפריך ממתניתין אם הבטחתו שנישא כפיו וחוזר לתפלתו רשאי הא לא עקר יע"ש ומאי פריך דילמא מיירי כשאומרים לו לעלות, וי"ל דא"כ מאי רשאי הא חיובא הוא לעלות, עי"ל דא"כ אפילו אין הבטחתו נמי כיון דאמרו לו לעלות עיין בא"ר שם, ואגב ראיתי שם ס"ק ה' שהביא בשם מהר"מ מינץ שכ' בפשיטות דמברכין אפילו כ"פ ואפי' באותו בהכנ"ס ושכן נוהגין, גם נ"ל ראיה מתוס' סוטה ל"ט ד"ה כל וכו' שכ' מה לי ק"ש ומה לי ברכת וכו' וקשה מנ"ל להוכיח דילמא קמ"ל אף שכבר נשא כפיו שאינו מברך לפניה בעינן נט"י ואף דלאו חיובא לישא כפיו, ומ"מ אם נושא כפיו צריך נט"י, אלא דלעולם צריך ברכה לפניה עכ"ל ויש לפקפק בדבריו שו"ר בח"ס חאור"ח סי' כ"ב שהביא דברי הא"ר וכתב עליו שדבריו מאד תמוהים וכו' יע"ש כללא דמילתא דברי א"ר צ"ע עיי"ש, ועיי"ש מש"כ בנידון שם אם צריך לישא כפיו בציבורא אחרינא עי"ש, ומה שכתב שם בסו"ד שבזה התפאר ראבר"ש שלא נשא כפיו בלא ברכה שר"ל עם כהנים אחרים בציבורא אחריני וכנ"ל יע"ש, ג"כ קדמו בזה הר"י פינטו זצ"ל בעין יעקב במגילה שם עיי"ש, – ומש"כ שם בתוך לשונו שהכהן בא להוציאם י"ח שמוטל על הישראלים להתברך כמש"כ הרא"ם בס' יראים או שעכ"פ מצוה להם להשתדל ברכת בתפלתם עכ"ל אגב שיטפא כתב בשם היראים, וצ"ל הר"א בס' חרדים ומ"מ נכון הוא גם מש"כ הק"א דגם דרבנן מעכב וכבר כתב כן הב"ח סי' קכ"ח בזה"ל דכל דברים המעכבים מדרבנן וסד"א כיון דנ"כ דאורייתא כדימרון לון א"כ כל כהן אפי' יש בו