מנחה חריבה שיז

שתק ולא אמר כלום לא יצא בשמיעה, אלא וודאי דלא מהני אח"ז אתי לידי לשעתא חדא קובץ יגדיל תורה שנדפס בשנת תרמ"ה באדעססא ושם בקו' י' סי' קנ"ג סעיף י"ב שהגאון האדר"ת זצ"ל כתב שהאריך בחקירה זו אם בר"כ יכול אחד להוציא את חבירו, ובזה פירש דברי התוס' דל"ק איך יברך ר' יוסי ויעבור בלאו הבמכ"ע די"ל דאין ה"נ כשמברך בפה עובר בעשה אבל אם יוציאנו אחר והוא אינו עושה דבר י"ל דא"ע כלל וא"כ י"ל דז"ש ר"י אם א"ל עלה הייני כהן חברו ויוציאנו דהוא עצמו רק שישמע לבד היה עולה ולא היה מכוון לברכה כלל יע"ש והביא שהגאון ר"ב ז"ל מווילנא הראה לו שכן הביא בחיבורו ר"ב מנהג כהני טריעסט והורה לפרש כן כוונת התוס', את"ד אבל אני רמזתי לעיל ב"ה לפי דברי הפנים יפות שיש להם פנים בתורה ע"ל ושוב שם בי"ת סי' קס"ד במאמר עשתונות צי"ר העיר רב אחד דהא קיי"ל דבר"כ בקול רם כמש"כ בסוטה ל"ח, א"כ א"א להוציא לזולתו, ואולי בכה"ג מהני כיון דמכ"מ הראשון ה"ה מברך בקול רם וכמו שמועיל שומע כעונה למ"ד הרהור לאו כד"ד וצ"ע עדיין, ולא הזכירו את הלוי שנדפס בשנת תרמ"ד ובמה שביארתי יובן קצת דברי הרב הנ"ל, – והנה מצאתי רב גדול מסייע לסברת בית הלוי הנ"ל דבכאן לא שייך שומע כעונה, דראיתי בספר שבח פסח על ההגדה של פסח לאחד מגדולי חכמי הספרדים בדורות שלפנינו שהביא בשם שו"ת הרא"ם ח"א סי' מ"א שהשומע מאחר סיפור יצ"מ יוצא כאילו אמרו בעצמו שהשומע כעונה ע"ש בדף נ"ד והביא דבריו הכנה"ג בסי' תע"א לענין סיפור הגדה בליל פסח והעיר המחבר ז"ל דמאי דפשיט' ליה להכנה"ג שדברי הרא"מ נאמרו גם לענין הגדת ליל פסח לדידי מספקא לי טובא דדילמא הרא"מ מיירי דוקא בסיפור יצ"מ של שאר ימות השנה אבל לא לענין ליל פסח שהחיוב הוא להגיד לאחרים כמו שאמר והגדת לבנך וכו' ועוד אמרו ז"ל שאם הוא לבדו שואל את עצמו, שאולי נפקא להו מדכתיב לאמר א"כ י"ל שלא יצא יד"ח אלא א"כ יוציא הדברים מן הפה, ואפשר שלזה אמר רבן גמליאל כל מי שלא אמר ג' דברים אלו בפסח וכו' „אמר“ דייקא ודי למבין, אכן משו"ת הרא"ש שהבאתי בדיני קדש ס"ב נראה לכאורה כדברי הכנה"ג ועיין מש"כ שם, ושו"ת הרא"ש הוא בכלל כ"ד סי' ב' עיי"ש ועי"ש עוד בסדר הלל דהעיר עוד הפעם לומר דבסיפור י"מ לא אמרינן שומע כעונה אלא צריך להוציא מפיו ממש יע"ש ויש לעיין גם בשאג"א בדינים אלו של יל"מ, וא"כ ה"ה לענין בר"כ תליא במחלוקת הנ"ל וסברא הנ"ל, אם לא כמש"כ יש לחלק שהתם הוא לבדו צריך להגיד בפה ממש, אבל הכא החסרון של בקול רם, הוא רק על כללות הברכה שמפי הכהנים ואין תלוי בכל יחיד ויחיד וצ"ע ומלשון הגמ' פסחים קט"ז ע"ב דאמר מרימר שאלתנהו לרבנן דבי רב יוסף מאן דאמר אגדתא בי ר' יוסף אמרו רב יוסף וכו' משמע שם דאחד היה אומר וכולם שומעים ויוצאים יד"ח מטעם שומע כעונה, ועיין באור"ח סי' תפ"ט במג"א אם בספירת העומר יוצאין מטעם שומע כעונה ועיין שם בפר"ח, אבל דעת הלבוש הוא שם דאין יוצאין בספירתו של חבירו מטעם וספרתם לכם וכו', ועיין בשו"ת ח"ס בליקוטים סי' י"ט חלק ו' מסביר ומבאר בזה עיי"ש ודו"ק, ולפי הנ"ל יש להסביר עוד דכיון דבעינן ספי' בפה ושיודע מה שקא' א"כ לא שייך כאן שומע כעונה דמ"מ לא הוי בפה מלא, וי"ל, וראיתי במשנה ברורה סי' קכ"ח ס"ק י"ג שכתב דמי שקולו צרוד פשוט שא"י לישא כפיו וטוב שיצא קודם רצה עכ"ל, ולפמש"כ לעיל יש לפקפק בזה כיון שבכלל כל הכהנים הוא, ולדעת הרב ומנהג איטליא בוודאי מהני, והוא לא הביא כלל בדין זה, ספיקת גדולי הזמן ונפ"מ להלכה ולמעשה עוד הי' אפשר לפרש דכוונת ראב"ש לא נשאתי כפי בלא ברכה היינו בלא ברכת נט"י וכדראיתי כתוב בהמאירי בד"ה כל כהן שלא נטל ידיו וכו' ומכאן פרשו רבים שצריך לברך על נט"י ויש חולקין בדבר עכ"ל ור' אבר"ש היה מברך ולהורות כשיטת רש"י דצריך תיכף לנט"י ברכה וכשיטת התוס' שהוכיחו כן מהרבה מקומות, או י"ל בלא ברכה הכוונה בלא מלת „באהבה“ דאף דכ"ע נמי מברכין וחובה הוא לברך דכל המצות מברך עובר לעשיתן, אמנם לא אמרו באהבה אבל הוא אמר תמיד „באהבה“ וכמו שביארתי לעיל, ועיין בק"א דעמד ג"כ על דברי ראבר"ש, – שם אדבריה ר"ח למר עוקבא וכו', א"ל דאדבריה שידרוש דהלכה כר"ע דואני אברכם קאי על ישראל ולכך אמר אשר גזרת כמש"כ מהרש"א ז"ל וכמו שמשמע מסיום פרש"י מה שהבטחתנו שהסכים ע"י כדכתיב וכו' ורב חסדא כהן היה כדמבואר בברכות (מ"ד ע"א) ובחולין (מ"ד פ"ב) ועיין סדר הדורות סתו"א ברב חסדא והיה אוהב ישראל ולכך נמי אמר בחולין (קל"ב) כל כהן שאינו נותן מתנות להווי בשמתא וכו' ועיין הגהות מהרצ"ח כאן מש"כ בהיא לשון דאדבריה

שם ברש"י הזאתו פסולה דבעינן כוונה לטהרו וכו', וצע"ק א"כ האיך קטן כשר להזאה כדתנן בפרה והובא ביומא מ"ג ע"א קטן שיב"ד וכו', והא קטן אין לו מחשבה, וכוונתו אינו כוונה וכמו שממעט שם לעיל והניח מי שיש בו דעת להניח יצאו חש"ק שאין בהם דעת להניח וכו' ועיין בתוס' שם ד"ה מאי וכו' דאתי לכלל דעת ע"כ ודו"ק ואפשר דהא דאשה מסיעתו הוי כמו גדול עומד על גביו, ועיין תוס' מגילה כ' ע"א ד"ה ולא טובלין וכו' וצ"ל שקיבל הזאה מקטן וכו' ודו"ק, – יעיין בסנהדרין דף ע"ז ע"ב ותבואת שור יור"ד סי' ב' ג' יעש"ה

שם תוס' ד"ה כל כהן וכו' ושיעור תכיפה א"ל וכו' אלמא כדי מהלך משער נקנור עד בית המטבחים לא