מנחה חריבה שטז

לקרות בעצמו ובאמת א"י בשמיעה כזו במקום שבעינן בק"ר, אלא שמביא ואינו קורא כמו כל הני דמביאין ואינין קוראין, ועיין ארה"ח שהבאתי בספרי או"ת דיני תפילין, ובעונג יו"ט סי' קע"ח יע"ש ודו"ק כי קצרתי גם לפי מש"כ שם בשנות אליהו בשם הירושלמי שמצאו היתר מה"ת וכו' דכתיב וענית ואמרת ואין ענייה אלא מפי אחר כי לא שייך לשון עונה אלא כשאחר קורא והוא עונה אחריו עכ"ל משמע דלא היו סתם שומעין בשתיקה ומדין שומע כעונה אלא שענו אחריהם כל מלה ומלה וא"כ אין התחלה לראיתו כלל) אלא נ"פ דב"כ היינו תפלה ובתפלה מי שבקי א"י בשל חבירו ונכלל ב"כ בג' דברים דחשיב בירושלמי והביאו הר"ן שילהי ר"ה דאין מוצאין בבהמ"ז ק"ש ותפלה את"ד, וגם בזה עיין שנות אליהו ריש ברכות ובשאג"א דיני ק"ש ובהגהות ח"ש לברכות ואכמ"ל בזה, (העתקתי כל תורף דברי הגאונים יען שראיתי לאברכים אחדים שזה שומע וזה עונה ככל הדברים הנ"ל מפי עצמם, ע"כ הבאתי הדברים בשם אומרם זי"ע) ואחד מהם כתב דקו"ר אינו סותר כלל לאפשרות של שוכ"ע דגם שומע היוצא בזה תחשב כאלו אמר בקו"ר כמו שיוצא בשמיעת קול שופר לכל פרטי הקולות ע"כ, לא אמר כלום, ואינו שומע מה שמדבר דבקול שופר עיקר המצוה הוא לשמוע קיל שופר וכיון ששומע סגי לא מטעם ששומע כתוקע, ועיין כפות תמרים ויום תרועה למהר"מ בן חביב ז"ל והדברים עתיקים, אבל אי בעינן שידבר בקול רם בזה סברת הבית הלוי חדודה ושכלית, דשומע אינו כעונה בקול רם, דפרט זה חסר מ"מ בעניתו, אך לדעתי הפעוטה יש לצדד מטעם אחר, דבאמת לא בעינן בקול רם אצל כל אחד ואחד מן הכהנים אלא כיון שאחר מדבר בקול רם סגי בעד כל העולים אך יש להסביר דברי הבית הלוי באופן ובנוסח זה כיון שהחיוב והמצוה הוא עליו שיברך את ישראל א"כ אי שתוק אף ששומע כעונה הוא שיוצא י"ח עצמו לגבי עצמו, אבל היכי שצריך לברך חבירו ושיהי' לחבירו מה לשמוע ולקבל, א"כ צריך שיכול חבירו לשמוע מפיו ברכותיו ואל"ה לא הוי בכלל ברכה לישראל – ובית הלוי ברכו את ד' – ועיין במשכנות יעקב סי' ס"א שפסק דהשומע ד"ת מחבירו ומכוון לשמוע חייב לברך דהא שומע כעונה בכל דוכתא וכן בקריאה בצבור ע"כ בשמיעה בלבד חייבים לברך ומקראי נפקא לן ואף שבהרהור לא בעי ברכה ואפי' למ"ד הכד"ד דהא איכא מאן דדייק מהא דבע"ק דהכד"ד ואפ"ה ס"ל דא"צ לברך בהרהור וע"כ היינו טעמא דלא הוי דומיא דכי שם ה' אקרא דאיירי בדיבור דוקא, ושומע כעונה הוי כדיבור ממש עיי"ש והנה מדברי המבי"ט עצמו נשמע כמדומה דא"א לצאת בבר"כ מחבירו, דאל"כ מאי מפני הטירוף איכא הא כיון שישתוק בשעת הברכה, ואח"כ באמירת יברכך ג"כ ישתוק לא אתא לידי טירוף אם יענה אמן ויל"פ בפנים שם, וראיתי בפ"ע על הש"ע סי' קכ"ח שהביא בשם שו"ת ח"ס סי"ד. (אני לא מצאתי לע"ע בח"ס ד"ז) דמי שהוא ספק כהן וספק ישראל אם ליכא בבהכנ"ס רק כהן אחד בנעדו יכול לעלות עמו וישמע הברכה מפי כהן שעמו וישא כפיו על תנאי דאם ישראל הוא לא יהא לשם מצוה עכ"ל, ולפי הנ"ל יותר טוב שישמע גם כל הבר"כ ע"י חבירו והוא ישתוק וממילא אם זר הוא איני עובר כלל, ומה שמשמע מדבריו דלא לשם מצוה מותר לזר, עיין במ"ב שהביא כן בשם ס' מגן גבורים שכן כתבו עיי"ש ובביאור הלכה שם אי תליא למ"ד מצ"כ דוקא, ועיין במנ"ח מ"ע שע"ח דהלא משכחת לה חציו כהן חציו ישראל א"כ בבכה"ג אם עולה לדוכן וכו' יעש"ה ויש להעיר בזה אך אכ"מ, ולפי דברי החס"ס ילע"ק הא דלא תני דין דנ"כ במשנה דיבמות צ"ט ע"ב עיי"ש והנחת הבית הלוי דאם היה או' מפורש בפה רק בלחש דלא יצא, ג"כ נר' לדון דאם מבין כל העולים ישנו אחד שעונה בלחש דלא מעכב, אלא כיון שהעם שומעים מהם קול רם סגי ולא קאי המצוה על כל אחד ואחד וכשם ששומע כעונה סגי, ה"נ סגי להעם אם אחד מהם אומר בקול רם ועיקר מצות בר"כ הלא יוצא מבין שניהם ודו"ק לפי' רהיטא, ומתוס' בע"ב ד"ה עד שיכלה וכו' שכתבו מיהו לענין בר"כ כיון דמשום לשמוע הוא לא משתמע כ"ז שעונין דהוי להו תרי קלי קולות העונין וקיל כהנים המברכין ולא משתמעי ואי תקשי לדברי הרב א"כ לא ישאו שנים כפיהם וכי' ואנן אמרינן לעיל לשנים קורא כהנים וכו' יע"ש, ואי נימא דאחד מברך והשני יוצא, א"כ אין סתירה מזה דלשנים אומר כהנים דאף שאומר להם כהנים מ"מ רק אחד מברך וע"כ דלא מהני וי"ל ואפשר נמי מהאי טעמא נהגי כן באיטליא שאחד מברך בעד כולם, משום דתרי קלי לא משתמעי ואפילו במקום דחביב בהכי עדיף טפי, ושמעתי מפי הגאון הגדול מהר"ז נדר כהנה שפירא זצ"ל שהגאון בית הלוי אמר שאילו ידע דברי הרב בשם מנהג חכמי איטליא הוה מבטל דעתו לזה, ויל"ע להלכה, ועיין בפנים יפית על התורה פ' נשא בפ' יברכך שכ' על דברי התוס' דשבת בהא דאמר ר' יוסי אם אמרו לי עלה לדוכן הייתי עולה, שלא ידע ר"י מה איסור יש בזה העולה ולמש"כ א"ש דהיינו דאמר עלה לדוכן שעיקר האיסור היא העליה שאינו פנים כנגד פנים ור"י אתי למעיטי כשאין שם כהנים אחרים אלא הוא לבדו ג"כ היה עולה ובזה לא שייך איסור עשה כאן שאין שם כהנים אחרים והיינו שכתבו שם אם לא משום ברכה לבטלה ואם היה שם כהנים אחרים היה יכול לצאת בברכה שלהם עכ"ל, ועיין בדרכי משה הארוך ריש סי' קכ"ח, ולפי דרכו היו יכולין לומר גם בעצם בר"כ שעולה לדוכן אך