מנחה חריבה שטו

תירצו עוד דשאני ר"ש דהיה מאור עינים והוי פטור מקריאה משום דהוי דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ וכו' עי"ש וכ"כ באור זרוע הל' ק"ש הנ"ל, אף די"ל דבלא"ה פטור מקריאת התורה דסומא פטור מן המצות, י"ל מדרבנן, ועיין פסחים קט"ו גבי הגדה של פסח ומצאתי בגליון מהרש"א שם בשם דבר שמואל שהעיר בזה ודו"ק ובהגהות מראה כהן שם בשם המרדכי ובתוס' עירובין צ"ו ובתוס' ר"ה ל"ג ע"א, אבל באיסור דדברים שבכתב וכו' גם הסומא מצווה וכדעת הראשונים דסומא חייב במל"ת וכה"ג כתבתי בחידושי ב"ק דף ג' ע"ב כדמתרגם רב יוסף ובתוס' שם ואכמ"ל ובעיקר חקירה זו שעמדו עליה האחרונים ז"ל וכבר רמזתי על זה כ"פ ובהדרן על סוף מסכת אי"ה נזכיר בזה, ומיהו ר"ש היה יכול לומר תרגום כדכתבו התוס' ב"ק הנ"ל כדמתרגם רב יוסף, ולא היה צריך למהדר אפי' ולגרום, וי"ל דלא היה בקי בזה בע"פ, ואף שמצינו כדמתרגם רב ששת

שם כל כהן שלא נטל ידיו וכו', ילע"ק ת"ל מטעם דאיתקיש ברכה לשירות ובעינן רחוץ יו"ר וצ"ל דלא לכל מילי איתקש וכדמבואר בתענית שם וכמו שקטן כשר ובע"מ כשר, ועיין היטב בפמג"ד אור"ח סי' קכ"ח בדינים הללו

שם באהבה, עיין הגרצ"ח בשם הבא"ש, וכן כתב בזה העטרת זקנים אור"ח שם סי' קכ"ח, ומש"כ לעיל בזה לענ"ד נכון ועמוק, כי הב"ה מתאווה לברכתן וכרשב"י שם וזהו באהבה, וכדמצינו בריש ברכות ז' ע"א ואמר לי ישמעאל בני ברכני וכו', ועיין מג"א שם ס"ק ח"י בפירוש מלת לאה' יעו"ש וכו', לא יהא בה מכשול ועון, איני מבין היטב זה איזה מכשול יוכל להיות בהברכה ואפשר לפרש קצת עפ"י הדרש שיברכך ד' בממון וכו' א"כ יכול להולד מכשול בזה ע"י הממון, ע"כ בקשו שהברכה יהי' כמדתה ולא יהי' עושר שמור וכו' וצ"ע, ועוד יל"ק עפ"י המג"א הנ"ל דכל כהן דלא רחום לעמא או עמא לא רחמין ליה לא ישא כפיו ע"כ, ובעט"ז שם מסיים ויש לכהן הזה סכנה גדולה כשהוא עולה לדוכן זהר פ' נשא יע"ש, וא"כ מבקש שלא יצא מברכה זו שום מכשול ועון, ע"י שנאת חנם וכדומה אלא צריך למחול על הכל ושרי ליה למאן דמצער, ויל"ע

שם ולא נשאתי כפי בלא ברכה וכו' עיין פרש"י ז"ל, וכתב בת"ה עפ"י המג"א סי' קכ"ח ס"ק י"ז דהביא מהמבי"ט דכולן מברכין ואין אחד מברך והאחרונים יענו אמן מפני הטירוף וכו', וי"ל דלא נשאתי כפי בלא ברכה הכוונה דלא רצה לצא' בברכת חבריו ובירך בעצמו עכ"ל והנה בזה הקדי' כבר הר"י פינטו זצ"ל בח"א עין יעקב מס' מגילה שם דמתמה על פרש"י דהלא חובה היא לברך ומאי רבותא דראב"ש והבי' שהריטב"א הקשה כן ונלע"ד שאע"פ שכפי הדין אם יש כהנים שמברכין וכו' וקיי"ל דעונה אמן הוא כמברך מ"מ ר"א לא היה רוצה להפטר בעניית אמן, אלא היה מברך ברכה של אשר קדשנו וכו' וז"ש לא נשאתי כפי בלא ברכה וכו' יע"ש ולפי דברי המבי"ט עדיין יש לפקפק קצת דאכתי קשה מאי רבותי' דראב"ש דלכלי עלמא דינא הכי וי"ל והנה עכ"פ מוכח מדיוק דבריו דקאי על הברכה דלפני יברכך אבל לא נוכל לפרש כן דלא נשאתי כפי בלא ברכה, היינו על עצם בר"כ דאחד אומר והאחרים ישתקו ומטעם שומע כעונה, וע"כ דלא מהני כה"ג וכבר רמזתי לעיל קצת מזה והנה יש בזה פלוגתת גאוני הדור שלפנינו ה"ה הר"ב בראשית ביכורים סי' ד' הביא לבסוף כשהיה בשנת בברכ"ת בטריעסט בבהכ"נ של ספרדים כבדוני להיות הכהן המברך כל ב"כ לבד בקול וכל הכהנים שבבהכ"נ שעלו עמי יחד לדוכן שתקו אז ושמעו ממני לבד שכך מנהגם שם שכהן אחד מברך ושאר הכהנים יוצאין בזה ע"י שומע כעונה לבד, (יעיין סוטה ל"ט תוד"ה עד וצ"ע) ובאמת דבזה א"ש פשטיה דקרא דוישא אהרן וכו' ויברכם די"ל דבניו שמעו ממנו אז וגם פשטא דמתניתין דמגילה כ"ד דהוא נ"כ ע"ש ופשטא דמתניתין דברכות ל"ד דאם אין שם כהן וכו' ודו"ק עכ"ל שם והגאון בעל בית הלוי בחלק על דרוש ומילי דאגדתא סוף ספר בראשית שם נמצא כתוב בזה"ל, מה שאמר חכם אחד דבר"כ כהן אחד יכול לומר בר"כ ושארי כהנים ישמעו ושומע כעונה, הנה אם היה מקים לומר כן בוודאי היינו מרויחין בזה לפרש לשון משנה דמגילה וכו' הוא נ"כ, דהא כל כהן נו"כ ולפ"ז ניחא דהוא יאמר הפסוקים להוציא שאר כהנים (וכהערת הר"ב הנ"ל) אבל לא נהירא וכו' דבר"כ צריך קול רם ובזה לא שייך שומע כעונה דהרי ענייתו איני נשמע להעם השומעים ולא עדיף הך כהן השומע מאם היה אומר מפורש בפה רק בלחש דלא יצא ועיין במג"א סי' קכ"ח בשם המהרי"ט וכו' אבל הפסוקים וודאי נראה דלא מהני את"ד שם, ובשו"ת משיב דבר חאור"ח סי' מ"ז בחידושים על אור"ח סי' קכ"ח העיר על המג"א הנ"ל וכתב בזה לפרש הא דראב"ש וככל הא דהר"י פינטו הנ"ל וכתב דמזה ראיה ברורה שא"א להוציא בר"כ עצמה היינו יברכך ודלא כמו ששמעתי מחכ"א, והטעם ששמעתי משום דבעינן קול רם וסברא דשומע כעונה לא מצינו אלא במדבר בלבד (הוא טעם הגאון בעל בית הלוי הנ"ל) ליתא דהא בקה"ת מוצאין את המברך ואת הציבור אע"ג דבעינן דוקא שיקרא מתוך הכתב וכן בפ' זכור וכו' מכ"מ אחד מוציא את הרבים וגם ממקרא ביכורים י"ל דאיתא בסוטה דגנאי בקול רם יע"ש ואפ"ה אחד מוציא את חבירו (כוונתו למשנה ז' פ"ג דביכורים בראשונה וכו' ועיין רע"ב שם ואפשר לומר דמכאן אין ראיה דבאמת איש כזה הוא בכלל שמביא ואינו קורא כיון שא"י