מנחה חריבה שיג

השבות יעקב דהרמב"ם פליג על זה ומה שהשיג עליו בנוב"ק סי' ה' יע"ש ומשמע מדברי התוס' דאף בגבולין כן, ועיין בק"א ויל"ע דבפעם השני הלא חסר להם האמירה, וצ"ל בשאמרו להם ג"כ אז הוא עובר בפעם הב'

באור זרוע הל' נ"כ סי' תי"א הביא הא דתנן במגילה אין נ"כ בפחות מעשרה ופיר"ת דלא מחייב כהן בנ"כ דאורייתא אלא בעשרה כההיא דסוטה דאמר אביי נקטינן לשנים קורא כהנים ולאחד אינו קורא כהן וקיי"ל כוותיה ומדמיעטה רחמנא ליחיד מקריאה ש"מ דלא מחייב לפיכך יחיד מה"ת אינו נו"כ אבל מדרבנן נושא ואיני מבין דא"כ שנים דרבינהו קרא לקריאה נושאין מדאורייתא אע"ג דליכא עשרה, אבל יש להביא ראיה מהא דאמר ר' יצחק לעולם תהא אימת ציבור עליך שהרי כהנים פניהם כלפי העם אחוריהם כלפי שכינה ואי איתא אפילו יחיד נמי, וגם זה אינו ראיה דר"י מייתי ראיה לפי שהכהנים נוהגים מדרבנן, מיהו מסתברא קילתא דמדאורייתא אינו נ"כ אלא בעשרה אבל מדרבנן נושא אפילו ביחיד עכ"ל וצ"ע בזה והאחרונים לא פירשוהו, ויש כמה סתירות לזה ואני איני כדאי להאריך

במה שהבאתי לעיל דברי המדרש תנחומא דשנו רבותינו כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו ורבי היה שונה כהן שיש מומין בכולו לא ישא את כפיו עכ"ל ופירוש העץ יוסף שם, אחרי ראיתי לרבינו הטור אור"ח סי' קכ"ח שהעיר על הרמב"ם ז"ל שכתב מי שיש לו מום בפניו או בידיו ורגליו לא ישא כפיו, העיר הטור דבגמרא לא קאמר אלא בידיו מפני שהוא נושא אותם וניכר בהן יע"ש ובב"י ובית חדש מש"כ בזה, עכ"פ יכולין אנו עכשו לפרש מחלוקת רבי וחכמים, דחכמים ס"ל כהן שיש „בידיו“ מומין בידיו דייקא וכשיטת הטור, ומפני שהוא נושא אותן וניכר בהן ורבי היה שונה כהן שיש מומין בכולו היינו בפניו ורגליו ג"כ וכהברייתא וגירסא דילן במגילה דף כ"ד, אבל היינו דוקא מומין שבגלוי, אבל לא מומין שבסתר ודלא כעץ יוסף, וזה נכון

שם ע"ב הקב"ה מתאוה לבר"כ וכו' ואני אברכם עיין פירוש רש"י ומהרש"א ז"ל, ובזה א"ל מה שעמד לקמן בבא"ש על נוסח הברכה שתיקנו לאמר וצונו לברך את עמו ישראל באהבה עיי"ש ובהגהות הרצ"ח ועם הנ"ל א"ל דעיקר הברכה הוא ולרמז גם זה דלא עשאה צורך ישראל אלא צורך מקום ב"ה וא"כ מלת באהבה לרמז הוא על אהבת ישראל להקב"ה שאנו מברכין ומקלסין ומתאוה כביכול לברכתם ודו"ק כי א"א להטעים יותר בענינים כאלה

שם כל כהן שמברך מתברך ושאינו מברך אין מתברך וכו' עיין פרש"י ומהרש"א ז"ל, ואפשר להעיר דמטעם וה הוי מ"ע שמתן שכרה בצדה ואין ב"ד כופין עליה, ועיין תוס' חולין ק"ו ועיין בנחלת צבי יור"ד סי' רמ"ה ס"ד בהגהה יע"ש היטב, ואחר כותבי ראיתי בפמג"ד סי' קכ"ח שכ' בפשיטות דמצוה זו של נ"כ כופין עליה בסו' משבצות זהב כתב בזה"ל כהן שנשא כפיו בלילה אין כלום ועובר כשאמרו ביום ולא עלה (ראיה למש"כ לעיל דבעינן אמירה פעם ב') וכן יושב וכו' והנה כהן שלא רצה לעלות מכין עד שתצא נפשו וכו' ופלא שלא העיר כסברתי ויש להאריך בזה אך הצורך לקצר

שם עובר בג' עשין. זה פשוט מכל הפוסקים ומהתוס' כאן שהביאו בשם הירושלמי דאפילו בגבולין הוא, וגם מדאמר רב הטעם דחוששין שמא ב"ג וב"ח הוא, וזה לא שייך במקדש כשראינו שהוא עבד איזה עבודה ונמנה בין הכהנים הכשרים, אמנם זה דוקא כשאמרו לו לעלות וכדמבואר אור זרוע הגדול וכדפסק בש"ע סי' קכ"ח ס"ב דדוקא אם היה בבהכנ"ס כשקורא כהנים או אם אמרו לו לעלות או ליטול ידיו, ועפ"ז פלפלתי במה שהזכירו התוס' דסבר לומר שמ"ע דוחה למצות ל"ת וכו', ועפ"י הגמרא דכתובות דף מ' דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל והארכתי בזה הרבה ומסרתי זה בכתב להרב ר' אלי' פנחס הכהן ז"ל ונאבד בידו, ועיין בתוס' ד"ה הא דסליק וכו' ולפרוס ידיה אנסי ליה עודניה, ועיין מג"א סי' קכ"ח ס"ק מ' מ"א ודו"ק, כן הארכתי שם בענין בעידנא ועוד כללים השייכים לזה אלא שאכ"מ להאריך ועיי"ש בשירי קרבן ובמה"פ

שם מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה ילע"ק מלעיל ע"א ומתוס' ד"ה כל הימים וכו', ועיין בלבוש אור"ח ובאלי' רבה שם, – כל הנהנה מצרי עין עובר בלאו וכו' רנב"י אמר עובר בשני לאוין, כבר עמד על זה הגרי"פ ז"ל באומר השכחה שלו שלא מצא נזכר זה בא' מן הפוסקים וכפל דבריו שם באות ע"ח, דאפילו תימה דאין זה אלא דרך אסמכתא אכתי קשיא כמ"ש ברכות י"ג ע"א בחיבורי הלזה בשם המהרש"א עכ"ל

שם בה"כ שכולה כהנים כולן עולין לדוכן למי מברכין אמר ר' זירא לאחיהם שבשדות וכו' מקצתן עונים אמן ל"ק הא דאישתייר בי עשרה הא דלא אישתייר בי עשרה עכ"ל, ועיין פירש"י ז"ל וילע"ק לדעת ר"ת שבאור זרוע הנ"ל שהבאתי, בת"ה העיר דוודאי גוף מצות הברכה דנ"כ גדול יותר מעניית אמן וצ"ל דהכוונה דמקצתן שענו אמן יעלו אח"כ לישא כפיהם והעולים מתחילה יענו השתא אמן את"ד ולא הרגיש דא"כ מאי חילוק בין אישתייר ולא אישתייר בי עשרה ומאי כתב רש"י דאינן ראוין לברכה, אם אח"כ יעלו הם לדוכן והא גם לשנים קירא כהנים, והנה אם נימא כדעת מי שאומר דבברכת כהנים עצמה ג"כ יוצא מטעם שומע כעונה עיין בשו"ת משיב דבר חאור"ח סי מ"ז בחידושיו