מנחה חריבה שיב

הגרי"פ באו"ח שם ועיין לקמן ל"ט ע"א בתוס' ד"ה וכי וכו' וכשם שבע"מ נושאין כפיהן וכו' יע"ש, והוא מכח הגמ' הנ"ל, ומצאתי במדרש תנחומא פ' נשא דאיתא הכי ילמדנו רבינו כהן בע"מ מהו שישא את כפיו, כך שנו רבותינו כהן שיש מומין בידיו לא ישא את כפיו ורבי היה שונה כהן שיש מומין בכולו לא ישא את כפיו ועי"ש ולפי פירוש העץ יוסף שם רבי פליג ע"ז וס"ל דאפי' בכל הגוף לא ישא את כפיו ואפי' מומין שבסתר לא ישא את כפיו משום דאתקיש לעבודה דכתיב לשרת ולברך בשמו דמטעם זה פסול ביושב וא"כ ה"נ יהא פסול בע"מ אפי' מום בסתר יע"ש א"כ מחלוקת התנאים בזה, ונעלם ג"ז מהט"ז שם ומשרת גופיה מנלן דכתיב לעמוד לשרת, עיין בגהש"ס שהביא כבר דהא דקשה הא באותו קרא עצמו בפ' עקב כתיב לעמוד לפני ד' לשרתו ולברך בשמו עיין בזית רענן פ' עקב, ובשבות יעקב סי' א', וכו' את"ד ובפשוט עולה בדעתי לומר דאי מהתם הו"א דוקא לכתחל' אבל בדיעבד כשר, קמ"ל האי קרא לעכב, ובפרט לפי מאי שציינתי לעיל אין כ"כ לדייק מלשון לעמוד שבעינן דוקא בעמידה, וגם י"ל הכוונה לעמוד לפני ד' היינו משום כבוד ד', אבל לא מצד עצם דין השירות, וע"כ הביא קרא לעמוד לשרת דהעמידה היא משום דין השרות ולא רק משום כבוד, וע"כ גס בדיעבד פסול וכמו שפסקו התוס' כאן ד"ה הרי הוא אומר וכו' יע"ש, ובשבו"י ראיתי שמתרץ דהאי לעמוד לפני ד' דפ' עקב קאי אלפניו דכתיב לשאת את ארון ברית ד' דהיינו בכתף ע"ז קאמר לעמוד לפני ד' שישאו את הארון לפנים והיו מלפנים ולא דאך אחוריו והי"ט דרמב"ם פ"ג מכלי המקדש ודו"ק, והוא פוסק שם דלא כתוס' אלא דבדיעבד גם יושב מהני בנ"כ ועל סמך דעת הרמב"ם ז"ל יע"ש, ועיין נו"ב חאור"ח סי' ה' מהדו"ק שחולק עליו וכתב ששגה בזה יע"ש שהביא דברי הסמ"ג שהביא גהש"ס כאן וכן התוס' מנחות ק"ט ע"א יע"ש, – קשיא ליה לר' יהונתן, עיין בתוס' ועיין תוס' כתובות ב' ע"ב ד"ה פריך רב אחאי וכו' יע"ש וזה דוקא נוכל לומר על אמוראים ולא על לשון התנאים, ע"כ דלא גרסי' ליה אף בניו בנ"כ, פרש"י ולא תקשי תו שכן כ"ג דאין משיבין על ההיקש עכ"ל וא"כ צ"ל דהגז"ש אינו מופנה ולכך למידין ומשיבין עיין בנדה דכ"ב ע"א מחלוקת ר"י ור"ע, שו"ר שכוונתי לדברי המל"מ הל' תפילה שהביא הת"ה יש לחקור כיון דילפינן ברכת כהנים דבלה"ק מברכת הר גריזים, א"כ נילף נמי ברכת הר גריזים מברכת כהנים דהיה בנ"כ דאין גז"ש למחצה, ויל"ע בפנ"י לקדושין שאמר דבדבר שאין מסתבר למילף לא אמרינן אין גז"ש למחצה, – שם איני צריך הרי הוא אומר בכל המקום וכו' עיין פרש"י ותוס', וע' ברכות ו' ע"א ומניין אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו שנאמר בכל המקום וכו', וזה משנה ערוכה במס' אבות פר"ג מ' י' מניין שאפילו אחד וכו' וילע"ק בזה – אין לי אלא בני ישראל גרים וכו' מנין ת"ל אמור להם וכו', ע' כיו"ב לעיל כ"ו ע"א ואמרת ריבוי' הוא ובחידושי שם בשם התוס' סוכה עי"ש, כאדם האומר לחבירו עיין בבא"ש שכ' שצריך להגיה שיהא כל הקהל שומע עיי"ש נ"ב יותר טוב להגיה כאדם שאומר לחברה דהיינו לחבורה וקהל גדול שצריך שישמעו כולם, שם נקטינן כהן קורא כהנים ואין ישראל קורא כהנים וכו' ולית הלכתא כוותיה דר"ח ע"כ, א"ל דתליא במחלוקת ר"ע ור"י אי ואני אברכם קאי על הכהנים או על ישראל ועיין לקמן במאמר ריב"ל ובח"א מהרש"א שם דאי ואני אברכם קאי על הכהנים א"כ אמור להם נמי דאזהרה שלהם תוהא, ולהם יש כל השייכות בהברכה אבל אי ואני אברכם קאי על ישראל, וברכה לכהנים הוא מפסוק אחר, א"כ האמירה והאזהרה הוא אף לישראל שהם שייכים בעיקר לברכת השם ב"ה והסכמתו לברכת כהנים וי"ל וקצרתי

שם בתוס' ד"ה או איני אלא בכינוי, ר"ה פי בספרי בכינו כגון אל אלקים וכו' דהיכי תיסק אדעתין לשבושי קרא למימר יברכך אלקים במקום שם בן ד' אותיות וכו' עכ"ל, ונראה להעיר קצת דלרבנן דנפ"ל בלה"ק מגז"ש, מאי עבדי ליה עם הא דכתיב כה ועיין ל"ג ע"א, וע"כ א"ל דאיצטרכו להו כה עד שיאמר בלשון הזה דהיינו בשם המפורש כדכתיב בקרא, ויש מקום לומר דלדידהו דנפ"ל לה"ק מגז"ש לא קפדינן רק שיהי' בלשון הקודש אבל לא הלשון ממש דכתיב בקרא אבל לר"י דנפ"ל מכה עד שיאמר בלשון הזה בעינן כלשון הזה ממש דכתיב בקרא, וא"כ לרבנן י"ל דהכי פירשו דברייתא אתה אומר בשם המפורש או אינו אלא בכינוי, דהיינו כשיאמר בל' אחר ולא בלישנא דקרא דוקא אז יאמר ג"כ השם בכינוי ת"ל ושמו את שמי המיוחד לי, דקמ"ל דאפילו אי נימא דלה"ק אינו מעכב בדיעבד וכשיש הרבה פוסקים בזה דאינו אלא אסמכתא מ"מ השם ב"ה צ"ל בלשון הפסוק וככתבו דוקא ומיושב קצת תמיהת רבינו הלל, ומצאתי בתפארת ישראל במשנה ד' גבי חליצה דאמר ר"י ג"כ הכי, כתב בתפארת שם אות ט"ז נ"ל דנ"מ דלת"ק סגי בלה"ק אפי' איני אומר בלשון המקרא ממש, אלא דא"כ לפי מאי דקיי"ל כת"ק א"צ בלשון המקרא ממש וכ"כ בביכורים דלא כתב ככה אין לשון המקרא מעכב והלא לא קיי"ל כן עכ"ל ונ"ב עיין לעיל די"ח כתבתי כן בחידושי וצ"ע בזה, ובמג"א סי' קכ"ח ס"ק כ"א הביא בשם כנה"ג דאפי' בדיעבד לא יצא עיי"ש ואפי' בגבולין ואפשר דזה דוקא לר"י דיליף מכה וכן משמע בט"ז שם אבל לרבך מהני בדיעבד בשאר לשונות, ועיין פמג"ד אשל אברהם שם דכולהו לעכובא ואליהו רבה ושירי כנה"ג ומ"ב: שם בתוס' ד"ה הרי ונראה לר"י דכהן שבירך ב"כ בישיבה לא עשה ולא כלום וכו', כ"כ לעיל בשם