מנחה חריבה שיא

ועיין גם לשון התוס' לקמן ל"ח ע"א ד"ה ונאמר וכו' דשתיהן מפורשת בתורה דהברכות עצמן נמי מפורשת שהיה היפך הקללות וכו' יע"ש, שם במדינה אומר אותה, בב"ש העיר מזה על הרמב"ם שפירש בכ"מ דמדינה היינו חוץ לירושלם דהכא ע"כ גם ירושלם בכלל יע"ש, וכ"כ בתויו"ט שקלים פ"ב ד"ה דמדינה דהביא ראיה לפרש"י ממשנה דכאן ולפירוש הרמב"ם מפ"ג דמ"ש פירות בירושלם ומעות במדינה יע"ש, ובמקדש ברכה אחת, צע"ק נוסח הלשון שאנו אומרים בברכה המשולשת בתורה וכו', – עיין בתוס' יו"ט שהניח בתימה דלא פירש במתניתין מנלן בלה"ק רק מפרש בברייתא עיי"ש, ואפשר היה להעיר דדוקא במקדש מצינו שיהא בלה"ק אבל מנלן בגבולין וכמו לענין שם המפורש ויל"ע בזה לחלק בזה בין נ"כ ועוד הרבה דברי' ועיין רמב"ם הל' תפלה וע"כ במשנה דמפרש החילוק בין מקדש למדינה, כשמיט הדין דנאמר בלה"ק דבמדינה נאמר בכל לשון אך צ"ע דזה גופא הו"ל לאשמועינן ולחלק יוצא בין מקדש למדינה

דף ל"ח ע"א השם ככתבו פרש"י בי"ק וכתב בפיה"מ לרמב"ם וזה הוא שם המפורש הגדול ודע זה ואל תטה במחשבתיך במה שמהבלין בו כותבי הקמיעות והמשוגעים מבנ"א וכו' יע"ש, – שם חוץ מכה"ג שאינו מגביה וכו' מן הציץ, בבא"ש הקשה דא"כ נימא מכח האי ק"ו דאמר בפ' הקומץ דחייב אדם למשמש בתפילין כ"ש ק"ו מציץ וכו' ה"נ נימא שיהא אסור אפילו לכהנים הדיוטים להגביה ידיהם על גבי ראשיהם מחמת התפילין שיש בראשיהם וכו' יע"ש מש"כ בזה, ויש להעיר עליו שלא הזכיר כלל די"ל באמת כהנים בעבודתם פטורין מן התפילין ועיין בגמרא דזבחים י"ט ע"א וערכין ג' ע"ב ובשטמ"ק שם וכמו שביאר בארוכה בשאג"א סי' ל"ז ובקו"א שם וכ"פ הרמב"ם דהוא רק רשו' אם רצה להניחם השל ראש יע"ש ובמנ"ח מ"ע צ"ט וא"כ י"ל דבשעת ברכות לא היו מניחין כיון שלא היו מחיובים, אך באמת כזה יש להעיר גם לענין הציץ דנימא שבעת ברכת נ"כ יסלק מעליו הציץ ועיין מש"כ בחידושי משניות שעם להתפא"י, ע"כ מהד"ק שם על הגליון דמס' תמיד פ"ז מ"ב בהא דרב"י אומר אף כה"ג מגביה את ידיו למעלה מן הציץ וכו' נ"ב אי לר"י צריך עפ"י דין שיהי' הנ"כ למעלה מראשיהן, א"כ יסלק הציץ מעליו לרגלי עת נ"כ ובוודאי לא צריך לזה בג"כ, דגם בע"מ כשר, ואף דר"י לשיטתו ביומא דף ז' אין על מצחו אינו מרצה, וא"כ א"א לסלקו מעליו משום הקרבנות שקאי באמצע עבודה ויל"ע, אך עיין בתוס' יו"ט וכן בקרן אורה לסוטה שביארו זה דלר"י מסברא בעלמא פליג ולא בעי דוקא על ראשיהן עכ"ל שם, שו"ר ששאילת הבא"ש היא שאלת הראשונים ז"ל עיין בספר יראים דין נשיאות כפים יע"ש מש"כ בזה, וכן ראיתי להראב"ד ז"ל בפירושו למס' תמיד שם הנ"ל יע"ש, (וכן ראיתי עכשיו במ"ק שהביא דברי הראב"ד) וחידוש שלא העירו כנ"ל ויל"ע, – שם ר"י אומר אף כה"ג מגביה ידיו למעלה מן הציץ שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם עכ"ל, ויש לדקדק רבנן מאי יעשו בהאי קרא דכתיב באהרן כה"ג, וראיתי בתוס' יו"ט כאן דמפרש לה בלא"ה דקאי ע"כ ארישא דמילתא דצריך נ"כ יע"ש ודוחק, וגם משמע דבברייתא לקמן איתי זה מגז"ש ופירכת ר' יונתן שם עיין לקמן, גם במה פליגי ר"י ורבנן, והיה א"ל דר"י לשיטתיה אזיל דס"ל ביומא דף ז' ע"ב ד"ה דציץ בין שישנו על מצחו ובין שאינה על מצחו מרצה דברי ר"ש רב"י אומר עודהו על מצחו מרצה אין עודהו על מצחו אינו מרצה יע"ש, וא"כ ר"י לשיטתו מייתי שפיר ראיה מאהרן דע"כ הוה לבוש בציץ דאל"ה אינו מרצה ואפ"ה כתיב וישא אהרן את ידיו אבל לרבנן דר"י לשיטתיהו דאף דאין על מצחו מרצה וא"כ א"ל דשם מיירי דלא הוה לבוש בציץ אבל בעלמא כה"ג שלבוש בציץ אינו נושא כפיו למעלה אלא דמצדיה תברא דאמר התם הנח לכה"ג ביוכ"פ שטומאה הותרה בציבור ואין צריך לרצוי ציץ כלל יע"ש וא"כ בימי המילואים דהוי ק"צ ואין צריך לציץ וא"כ מאי מייתי בכלל ר"י ראיה מהתם, (וע"כ צ"ל כהתוס' יו"ט) ואל"ק דגבי מילואים נמי הוי נמי איל שלו וא"כ הוי צריך ציץ לרצויי כאן דקרבן יחיד הוא וכמבואר ביומא שם ז' ע"א ועיין תוס' שם ד"ה כיון וכו' עכ"ל בחידושי מהד"ק, ועיין לעיל מש"כ בזה, כן מש"כ הבא"ש דנושאין ידיהם וכו' דבהכי הוי נשיאת ידים דכל הזרוע נקרא יד דכתי' וקשרתם לאות על ידך דהיינו זרוע וכו' עכ"ל עיין היטב השו"ט בערכין י"ט ע"ב בזה ומקידוש יו"ר במקדש

שם גמרא ונאמר להלן אלה יעמדו לברך מה להלן בעמידה אף כאן בעמידה ע"כ, עיין במו"ק כ"א ע"א ובתוס' שם ד"ה אלא וכו' ובכל דיבורי התוס' שנסמן שם ובתוס' כתובות ק"ט ע"א ד"ה חשיב וקדושין דף ט' ע"ב ד"ה הן הן וילע"ק, ועיין לקמן ל"ט ע"א ובפתחו עמדו כל העם ואין עמידה אלא שתיקה וכו' ודו"ק מה משרת בעמידה וכו', עיין בתוס' שאנץ שכתב בזה"ל וכ"ש בזה"ז לדוכן ואמרינן נמי התם הרי אלו כבע"מ ולא מצינו בשום מקום שבע"מ פסול לדוכן אא"כ היו מומין שבגלוי שהעולם מסתכלין בו, עכ"ל לשון מסופק זה לאחד מן הראשונים צע"ג מה שאמר לא מצינו וכו' אדרבה מצינו ומצינו מפורש בזה במס' תענית דף כ"ז דפריך הגמ' אי מה משרת בע"מ לא אף כהן מברך בע"מ לא וכו' ובתוס' שם ד"ה אי מה וכו' יעוש"ה, וע"כ קיצור לשון יש כאן בתוס' שאנץ שהוא קיצור מתוס' הגדול, וכבר נשתוממו כל הבאים אחרי הט"ז אור"ח סי' קכ"ח שנעלם ממנו גמרא ערוכה דתענית הנ"ל, עיין שם גם בהגהות הרצ"ח, והגהות