מנחה חריבה לא

**(שהרי מגמ' הנ"ל דפריך אי באשת ישראל וברצון כלום יש לה כתובה. והרי ברצון מסים עצמה רשעה ואפ"ה נאמנת למשנה ראשונה דלא חיישי לעיניה נתנה באחר. ועיין שם היטב בשעה"מ בדיוק דברי הרמב"ם ואכ"מ. ועיין בפרמ"ג בדין שוויא חד"א

)** שם ד"ה ושבאו לה עדים ואמרו שנטמאה מספקא לרבי אי דוקא נקט עדים שנים וכו' ורב ששת דאמר בגמרא סוטה שיש לה עדים במדינת הים דאין המים בודקין אותה דוקא עדים נקט. ולא עד אחד וכו'. הנה דכרינא כד הווינא טליא בלמדי בישיבת סלאנים יע"א בדק לן מורי הגאון מהרא"צ קאפילאוויץ שליט"א לפשוט ספק זה של התוס' דכאן מתוס' שבועות ונתכוונתי תיכף לדבריהם שם בשבועות דף ל"ב הכל מודים בעד סוטה שחייב וכתבו התוס' דאין העד יכול לומר בלא עדותי ע"י עדות קינו וסתירה תשתה ותמות ויפטר בעלה מן הכתובה דהרבה פעמים הזכות תולה וכו' ואם איתא הרי המים אין בודקין כלל היכי דאיכא ידיעת ע"א ולא מצי למטען כלל דע"י עדי קינו וסתירה תשתה ותמות. א"ו דדוקא בשני עדים קאמר רב ששת דאין בודקין בידיעתם ומש"ה הוי טענת העד טענה לולי מה שיש לומר דהרבה פעמים זכות תולה לה. וכשבאתי והרצתי הדברים לפני אאמו"ר הגאון רבי ישעי' שליט"א אמר דאין ראיה כלל משם דכיון דכפר בב"ד העד מקודם א"כ שוב אינו ראוי להעיד והוי כמו שלא היה עד כלל והמים בודקין לה שפיר ותשתה ותמות ע"כ ושימד"נ. וכשנתגדלתי בין הסופרים והספרים מצאתי שכבר הדבר פרוש כשמלה ברבותינו האחרונים ז"ל. שבראהיתי נתכוונתי תודה לאל לדברי המל"מ פ"ג מהל' סוטה הלכה כ"ג. ופירכת אאמו"ר שיחי' מבואר באבני מילואים סימן קע"ח ובשו"ת נוב"ת חלק אהע"ז סי' קס"א ביותר אריכות יע"ש שהקשו כן על המל"מ הנ"ל. ומסיק באב"מ דאע"ג דעד אחד בסוטה אפי' שפחה ועבד נאמנת א"כ לא בעי נמי ב"ד מכ"מ שבועות העדות אינו נוהג אלא בב"ד משום דבעינן אם לא יגיד במקום ב"ד דשוב אינו חוזר ומגיד ובשאר איסורין דע"א נאמן אפילו הכי חוזר ומגיד אבל אחר שהעיד בב"ד שוב אינו חוזר ומגיד וכו' יע"ש ויש להוסיף דאע"ג דקיי"ל עבד ושפחה נאמנים וכן כל פסולי עדות א"כ אף פד זה יכול לחזור ולהגיד אף שפסול הוא. י"ל כמו שהביא שם האב"מ דברי הר"ן בשבועות דהא דאין יכולין לחזור ולהודות משום דלא מצי משווי נפשייהו רשיעי משום שהרי כפרו בב"ד אחר שהשביען עיין שם. וא"כ רשע הוא ופסול אף לעדות סוטה. ועיין היטב בדורש צליון דרוש י"ג בסופו. ובנוב"ת סי' ע"ב וע"ד. ועיין במלא הרועים שהקשה דלפ"ז היכי משכחת לה דליכא עד דהא קיי"ל דהבועל בעצמו באומר אשתך זינתה עמי פלגינן דיבוריה ומהימן ועיין בתשובת רשב"א סי' אלף רל"ז שמחלק בין אשתך זנתה עמי ואני זניתי עם אשתך הובא בסמ"ע סי' ל"ד וא"כ הא איכא עד הבועל גופי' ואיך משכחת שיהי' המים בודקין אותה הרי בועל בעצמו עד וכתב די"ל כיון דהבועל אינו נאמן רק מטעם דפלגינן דיבורו ואינו נאמן שזינתה עמו רק שזינתה עם אחר א"כ הסתירה הלזו שנסתרה עמו לבד אינו נאמן שהוה בה זנות רק שזינתה פעם אחרת ובכה"ג לכ"ע ע"א אינו נאמן דדוקא על סתירה זו נאמן ע"א דים רגלים לדבר וכו' יע"ש והנה נעלם ממנו חבל הנביאים המתנבאים בזה המל"מ והח"צ והנוב"י קמא ותנינא ובדורש לציון דרוש הנ"ל ותשובת הרשב"א השני' שהובא במל"מ שם. מסימן תקנ"ב שפסק דאם הודה החשוד דנאמן דפלגינן דיבוריה ולא תשתה וטל זה הקשה המל"מ דמאי אהני לן דפלגינן דיבורי' כיון דאמרינן שהוא לא טימאה אלא אחר טמאה א"כ אמאי אינו שותה הא לד"ה בעינן שעד של טומאה יעיד שנטמאה מאותו שקינא לה וכאן נמצא שהעיד פ"א שנטמאת עם איש אחר וכו' וסבור היתי לומר דהכא מיירי בשקינא לה מראובן ושמעון ובא ראובן והודה. וגם בזה לא העלינו ארוכה דאכתי ראובן שהודה אי פלגינן דיבורי' לא העיד על שמעון שום דבר וא"כ דברי ראובן לא מעלין ולא מרידין וכו' וכי תימא דהרשב"א חולק בסברת רבינו שכתבנו מ"מ היה לו להביא דברי רבינו ורש"י ולחלוק עליהם לא לכתוב הדין בסתם עוד יש לתמוה דאמאי לא חקר הרב בחשיד זה באיזה לשון העיד אם אמר אשת פ' זנתה עמי או אם אמר אני זניתי עם אשתו של פ' שיש חילוק בזה לענין פלגינן דיבורי' וכמש"פ בסי' אלף רל"ו וגם זה צל"ע. את"ד וכהחזיון הזה הוא בשו"ת הח"צ סי' ק"נ ובספר בני דוד שהביא הנוב"ק סי' ע"ב בסתירת היתר הב' ועיין מש"כ הוא ז"ל בכוונת הרשב"א ז"ל דפשיט ליה לקולא ולא לחומרא יע"ש. וליישב סתירת דברי הרשב"א היה י"ל עם מש"כ שם