מנחה חריבה שח

ראיתי עכשיו במנ"ח מ"ע תקל"ב שדיבר מזה והביא שהלח"מ כתב סברא זאת כיון שלוקחה לעיני הכל הו"ל פרהסיא, יעיי"ש עוד במנ"ח מה שנוגע לדין דיפ"ת ולסברא דהואיל ואישתרי עיי"ש ולא הביא הט"א הנ"ל) גם דרך עיוני רחף על רעיוני להעיר דלמה בעינן לאו דלא תתחתן, הא הוי כריתת ברית וכבר נאמר לא תכרות להם ברית, ואי נאמר דבביאה בעלמא ובגירותן עובר א"ש, אבל אי דקא דרך חיתון א"כ לא גרע מכריתת ברית ועיין בחינוך שכ' דגם האב המוסר בתו עובר בלאו זה וא"ש קצת, ולפי חד תירוץ בתוס' יבמות (כ"ג ע"א) ד"ה ההוא במאי שהקשו האיך כרת ברית שלמה עם חירם מלך צור וכו', וי"ל דשמא לא אסר אלא כריתת ברית לשם ע"ז כדכתיב באידך קרא לא תכרות להם וכו' יע"ש אתי שפיר ויל"ע בזה עוד אי"ה ובמפרשי התורה ויל"ע בפנים יפות על התורה, גם י"ל על קושית התוס' שאנץ הנ"ל דהלא נפ"מ בלאו דלא תתחתן לענין נשים דבתך לא תתן לבנו, דנראה פשוט דנשים אינן בכלל אזהרת לאו זה וכמו שכתב החינוך במ"ע תקכ"ז דלוקרא להם לשלום הוא דוקא על זכרים שהם הראויים למלחמה והיא מן המצות המוטלות על הציבור ויותר על המלך יע"ש וא"כ גם מל"ת זו של לא תחיה כל נשמה ג"כ אינן מוטלת על נשים ואף שהעיר במנ"ח שם דבאמת במלחמת מצוה נוהג אף בנשים יע"ש מ"מ לאו בני כיבוש נינהו וכמו שאמרו בריש קדושין יע"ש ולאו עלייהו נאמרה אזהרה זו, וא"כ חל עלייהו לאו דלא תתחתן ועוד יש להאריך בזה וקצרתי ולא באתי אלא אגב גררא וחיבת הקודש, (במש"כ לעיל ע"ד קושית התוס' מרחב שנתגיירה וכו' עיין בט"א מגילה שם, ובמש"כ התוס' דרחב קיבלה עליה קודם שהתחילו במלחמה וכו', עיין זבחים קט"ז ע"ב אמרו בת י' שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים וזנתה כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר, אחר נ' שנה נתגיירה וכו' עיי"ש), שם ל"ו ע"ב ואין איש מאנשי הבית, עיין תוס' שאנץ שהביא יש במדרש שבדק יוסף עצמו ולא מצא מעשה של איש שלא היה לו מילה שמצא עצמו טומטום עכ"ל ועכצ"ל מפני כמה טעמים שזה היה רק לאותו שעה

שם יהודה שקידש ש"ש וכו' עיין בהגהות הב"ח, ועיין מהרש"א שם ותבין ג"כ כוונת ורמיזת הב"ח, וא"ל נמי שהיה נקרא יהודא באלף כמו שכותבין היום, ובתורה נכתב בה', וביוסף שהוסיפו לו, עיין לקמן שגבריאל הוסיף לו משום דלא הוי קגמר ע' לשון והוסיף לו אות אחת משמו של הקב"ה ולמד וכו' וצע"ק – שם בא גבריאל וכו' עיין לעיל ל"ג ע"א, שם בתוס' ד"ה באותה שעה וכו, מכלל דאיש אחר שלא מאנשי הבית דמשמע דדוקא מאנשי הבית וכו' וזה דמות דיוקנו של אביו וכו' עיי"ש כה"ג אמרינן בירושלמי יומא וכל אדם לא יהי' באה"מ (עיין בתוס' ישינים יומא י"ט ע"ב) ואפילו אותם שכתוב בהן ודמות פניהם פני אדם וכו' יעש"ה – שם אישתעי איהו בלה"ק וכו' עיין תוס' שאנץ אי הוי ע' לשון חוץ מלה"ק וכו' עיין במהרש"א, והנה מזה גופא מוכרח מדגבריאל למדו ע' לשון ולה"ק בוודאי יוסף ידע מעיקרו שזה היה שפת אמו, וז"פ

שם כי א"ל אבי השביעני לומר א"ל זיל איתשיל אשבועתך פרש"י השאל לחכמים שיתירוה לך „יל"ע קצת דהא כמעט כולם היו נוגעים בדבר שבוודאי רצו לקבור יעקב אבי אביהם באר"י, ועיין ביור"ד סי' רכ"ח ס"ה וס"ו? וא"ל דמצד שלום מלכות אפשר הוי כדיעבד דמשמע שם דגם בס"ו הנ"ל מהני בדיעבד ההתרה, – ואיתשיל נמי אדידך וכו' עיין בתוס' ד"ה איתשיל וכו' ותימה וכו' ומיהו תימה לומר וכו' עיי"ש, והא דלא הקשו התוס' על הא דאמר ליה פרעה זיל איתשיל וכו' והא כבר מת יעקב וא"כ א"י לתשול דבזה בוודאי י"ל דלא ידע לכווניה היטב, ויוסף שלא השיב לו דא"י לתשול משום דהוי שלא מדעת לאח"מ, י"ל דעדיפא מיניה אוקמיה ליה שאיתשל אדידך ולפי דעתו שיכול לאתשול גם שלא מדעת יעקב אע"ג דלא ניחא ליה, ע"כ אמר ליה דאיתשלי נמי אדידיך ואע"ג דלא ניחא ליה, וא"ש נמי סיום לשון הגמרא „אע"ג דלא ניחא ליה“ דלכאורה מיותר הוא, אלא דהשיב לו כן לפי דבריו, שוב עיינתי בשעה"מ פ"ו מהל' שבועות דין ה' במה שהביא מקשים דהיכי קאמר אנא נמי אתשיל אדידך הא כיון דצריך לפרט את הנדר מכיון שפרט את הנדר עבר על שבועתו, ומתרצים כיון דטעמא דקיי"ל דצריך לפרט את הנדר הוא משום דחיישינן דילמא אישתבע אדב"מ, א"כ היינו דקא"ל יוסף לפרעה לפום שיטת' דקאמר אתשיל אשבועתך אע"ג דהוי לד"מ וס"ל דמתירין אפילו אשתבע לד"מ א"כ מעתה אין צריך לפרט את הנדר ואנא נמי איתשיל אדידך אדז"ל והוא ע"ד שכתבתי ת"ל, עוד כתב ליישב עפ"י מש"כ רש"י נדרים ס"ה מההיא דאמרינן התם במדין נדרת במדין לך והתר נדרך במדין ופרש"י וז"ל לך והתר בפני יתרו שאין מתירין לו לאדם אלא בפניו וא"ר ת"ח מיפר לעצמו עכ"ל הנה דס"ל לרש"י ז"ל דמרע"ה היתר את נדרו משום דת"ח מיפר לעצמו וא"כ ה"נ א"ל גבי יוסף דאיתשל נמי אדידך דקאמר היינו ע"י עצמו מאחר דבר חכים עכ"ל והנה מלבד שהעיר שם בעצמו דהן דברים שלא שמעתן אזן מעולם וכו' יע"ש, הנה לא הרגיש עוד בלשונו של רש"י ז"ל כאן דפירש איתשל אשבועתך השאל לחכמים וכו', ועכשיו אני מבין מה שבעי רש"י ז"ל בזה הלא הוא מילתא דפשיטא דשאלה הוא לפני חכמים? ולפי הנ"ל ניחא דכוונתו הק' לאפוקי שלא ישאל בעצמו ודלא כפירוש המיוחס לרש"י בנדרים הנ"ל שכ"כ המפרשים דזה אינו מרש"י אלא מיוחס לרש"י ז"ל, – ועיין שם עוד