מנחה חריבה שט

בשעה"מ שהביא מהש"מ לנדרים שהקשה כה"ג גבי צדקיהו ותירצו דאפשר שאמר להם נשבעתי שבועה כך וכך לאיש אחד על ענין פלוני ולא אמ"ל למי נשבע וכו' וי"א שאמר להם נשבעתי לנכ"נ שלא אגלה אותו מענין אחד שראיתי לו ואני מתחרט היתרו הריטב"א ז"ל עכ"ל ושתי תשובות הללו ניתנים להאמר לההיא דיוסף ודו"ק עכ"ל, ועיין בש"ך יור"ד סי' רכ"ח ס"ק נ"ג בשם הראשונים שהוכיחו מדא"ל פרעה ליוסף וכו' דכל שאינו מקבל טובה יכול להתיר וכו', ועיין בהמאירי נדרים דס"ה וכן למדת לפי דרכך ממעשה של צדקיהו שאפילו היה המשביע גוי אין מתירין לו אלא בפניו וגדולי המחברים כתבו שאפילו היה משביע קטן דינו כן עכ"ל ועיין מנחת קנאות ותורת הק', ובחדושי לנדרים הארכתי בכל אופני הפרטים האלה, אך א"א למצוא זה הכתב כעת, עוד יש לדון בזה דאם נימא דפרוט הנדר הוא רק דרבנן ניחא כל הויכוח של יוסף ועיין שו"ת רעק"א סי' ע"ג שכתב מפורש דמדאורייתא אין צריך לפרט את הנדר אלא מדרבנן יע"ש, אבל כמדומה שראיתי מי שכתב דהוי דאורייתא עיין שו"ת שאילת שמואל ועיין חידושי לנדרים ועיין באמרי בינה דיני נדרים סי' י"ט כ' כ"א וקצרתי

והנה יש למצוא עצה כעצת הגרעק"א בסי' הנ"ל דיש לו' דאף שנשבע לפרעה שלא יגלה לשום אדם, מ"מ לא חל על אלה הנולדים אח"כ וא"כ יש למצוא קטן עדיין שנוכל לפרט הנדר אליו וכדכתב הגרעק"א ז"ל הנ"ל עיין שם היטב ובהשמטות כי קצרתי מאפס הפנאי, או אפילו גדול יש למצוא שנולד אח"כ והוא איני בכלל השבועה ויל"ע בזה, להלכה, ונזכרתי שעצה בכיוב"ז למוד ערוך הוא בפיו של עין העדה מאה"ג בעל עין יצחק ז"ל בח"ש סי' ס"ב גבי נטולה אני מהיודים דאותן שנולדו אחר קבלת הנדר לא נאסרה ואף דאדם אוסר ע"ע דשלב"ל עכ"ז י"ל דהיינו דוקא באסר ע"ע בפי' הדבר שלב"ל וכו' יע"ש וה"נ א"ל כן וי"ל ויל"ע ואכמ"ל בזה, ועוד אפשר לעיין אם מהני שיתירו לו על תנאי אם יפרט הנדר אח"כ וא"כ נמצא שלמפרע לא עבר ודו"ק וא"ש גבי יוסף וצדקיהו וצ"ע, ודע כי כל המו"מ הוא שלא אליבא דר"א בנדרים נ"ח ע"א אליבא דב"ש אין שאלה בשבועה כלל, וא"ל דכ"ז מפני חומרא דרבנן אבל מדאורייתא גם ב"ש מודה, וז"פ

שם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות וכו' מזה מוכח דקיי"ל כמ"ד במס' שבת נ"ה ע"ב כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה שנא' ויהיו בני יעקב ש"ע מלמד שכולם שקולים וכו' יע"ש וה"נ מוכח מזה שנכתב שמו על אבן האיפוד, ואפשר דדוקא בזנות זה של כותית דאמרי' בעלמא בעירובין ד' י"ט ע"א דנמשכה ערלתו ואברהם אינו מניח לו לבוא בג"ע, ומזה גופא ראיה שלא נראית אליו דמות דיוקנא של אביו שלא להניח אותו לעשות כן, א"ו דוקא בנכרית דמדבק בה וזרעו מיוחס אחריה וקרי ביה ימחה שמך שם בנימין מלא עיין בתוס' לעיל עמוד א' ד"ה כ"ה וכו' זבולון מלא וכו', נפ"מ מכל זה לשמות גיטין עיין בסדר שמות אנשים ונשים, ולענין סדר כתיבת שמות השבטים על האפוד יש הרבה שיטות בזה, וכמו שכתב גם המאירי ז"ל בד"ה וששה וכו' ואין הלכה כאחד מכל אלו שהוזכרו בסוגיא זו כסדר כתיבתם באפוד אלא כמו שכתבנו וכן כתבוה גדולי המחברים אלא שהרבה כתבוה בסדור אחר ואין בידינו להכריע עכ"ל, ובמנ"ח מ"ע צ"ט. שם מבאר בפרטות ומצייר שם גם שיטת רבינו בחיי פ' תצוה עייש"ה מה שנוגע קצת לסוגיין, שו"ר בבאר שבע מש"כ בזה, והמנ"ח לא ראה אותי, דף ל"ז ע"א תוס' ד"ה והיו וכו' מ"מ שניכם לא כיוונתם אלא לכבודי וכו' הביאו ירושלמי זה להבין דהלא קאמר לפרושי יהודא מאי היא וכו' ומייתי מדר"מ וכו' שבטו של בנימין ירד לים תחלה וכו' לפיכך זכה בנימין וכו' ולפ"ד מדוע זכה יהודא ע"כ הביאו מהירושלמי דגם יהודא כיוון לש"ש וכו' וז"פ שו"ר בס' תאוה לעינים מש"כ בזה יע"ש

שם בתוס' ד"ה מאי על וכו' ופלוגתא דר"י ור"ל דפליגי וכו' לא שייכי להכא, עיין בפסחים שם דקאמר ר"י דלא בעינן על בסמוך ור"ל ס"ל דבעינן על בסמוך ובתוס' שם הקשו דלכל הפחות בעינן על בסמוך וכו' וי"ל דהתם סברא הוא דהוי בסמוך וכן גבי הר גריזים סברא הוא דלכה"פ סמיך בעינן דאל"ה למאי כתבו וכן משמע בסמוך דהיכי דסברא הוא לא פליגי וכו' יע"ש ועיין הגהות מלא הרועים כאן, ולא עיין בתוס' שם הנ"ל ועיין בחדושי רע"א שם ובירושלמי יומא פ' שני שעירים בזה, שם גמרא ועליו מפורש בקבלה, עיין ב"ק ב' ע"ב וברש"י ד"ה דברי קבלה נביאים וכתובים, שם זקני כהונה וכו' עיין מהרש"א, ופשוט י"ל דזקני לאו ממש זקנה אלא חשובים כמו זקן שקנה חכמה והרבה כיו"ב ומצוי הוא בלשון חכז"ל

שם ע"ב ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו, מכבר הערותי שצריך לעיין מכאן אם המספר הוא בכלל עם הנשים ולהעיר על הרא"ש ברכות אם נשים איתנהו בכלל ערבות דאנשים ועיין שו"ת רעק"א ז"ל סי' ז' בשם הצל"ח ודג"מ, ועיין תוס' קדושין דף ע' ע"ב ד"ה קשים וכו' וי"מ לפי שכל ישראל ערבין זב"ז ולאו מילתא היא דהא לא נתערבו בשביל הגרים כשקבלו התורה כדאמרינן בסוטה נמצא לכל אחד מישראל וכו' שכולן נתערבו זב"ז אלמא לא נתערבו מן הגרים שהרי הרבה ערב רב עלה אתם עכ"ל וברש"י דנדה שהוסמן בגליון שם, ועיין צל"ח שם בברכות לענין כהנים אם איתנייהו בכלל ערבות עיי"ש ה"נ י"ל מכאן, וכמדומה לי שאח"כ מצאתי בזה שהרגישו בזה המחברים, אח"ז