מנחה חריבה שו

הלשון קשה לי מהמג"א או"ח סי' של"ד ס"ק י"ז וכו' אלא ע"כ דמשם אין ראיה דסד בסיד הוי מחיקה כיון דלאחר שיגרור הסיד רשומו ניכר וא"כ בנ"ד מותר להטיח עליו סיד ויצא לנו מזה דאף השם הנכתב בלשונם מסופק בעל ש"ג וכתב דיש להחמיר למוחקו וכו' והגאון בעל מעיל צדקה השיב שם בס' כ"ד דמשם אין ראיה כלל דוודאי אותו הסיד היה טוח על האבנים דבקל יכול להסיר וישאר הכתב תחתיו שלם כמו שהשיב ר"י שקלפו הסיד והרי הוא כמדבק שעווה על השם כמ"ש שיש לדבק שעוה על השם שדי שבמזוזה במקום שאינו טהור כ"כ וכו' אבל הכתב שעל האבנים שעליהן התורה כתובה היה כתב חקוק כמפורש בתרג"י ולא היה הסיד כ"א מחסה ומסתור הכתב ולא מחיקה, ובמ"ד דוודאי א"א לומר שהיה נכתב ע"ג האבנים בדיו כי דיו ע"ג אבנים לא מקרי כתב והתורה אמרה וכתבתם על האבנים ודיו ע"ג אבן דבר שאינו מתקיים הוא (הגם כי מסוטה דף מ"ח ע"ב משמע דאם לא כתב שם פתוחי חותם ה"א לכתוב עליהם בדיו היינו אם היה ג"כ נכתב שם בלשון כתיבה וכו' ואין ספק שהיה שם חקיקה ואין הסיד מאבדו, וגם אין משם לילף דש"ה שהיה מצותו בכך להאי מ"ד ושדת אותם בס"ד לאחר וכתבתם ומה נעשה אם גזרת מלך הוא עכ"ד, ועיין גיטין כ' ע"א וכתב ולא וחקק וכו' הא דחק תוכות הא דחק יריכות וכו' ובתוס' ד"ה למימרא וכו' המ"ל מלוחות דכתיב בהו כתיבה והיה כתבם חקוק וכו' עיי"ש ועיין היטב במנחות ל"ד ע"א שהזכרתי לעיל וברש"י שם ד"ה לכתבה אאבנים יחקקם בסכין על האבנים דהויא כתיבה תמה עכ"ל ומשמע משם דהא דכתב וכתבתם על האבנים הוי בדיו, משום דבכ"מ דכתיב וכתבתם בעינן כתיבה תמה אבל שם כתוב וכתבת לא בעינן כתיבה תמה ודי אפילו בדיו ועיין תוס' שם ד"ה וכתבתם וכו' ויל"ע בזה, גם עוד יש להעיר בזה דהלא באופן הכתיבה על האבנים בע' לשון דלהרמב"ם ורבינו בחיי היה כתוב ממש כל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל והיה בדרך נס, אבל ר"ס גאון כתב שהיה כתוב בהן מספר המצות כמו שהן כתובות בהל' גדולות כעין אזהרות עיין בתוס' יו"ט כאן ד"ה בשבעים לשין שהביא זה, וא"כ לפי דברי ר"ס גאון א"ל דלא הוה כלל כתוב שמו ב"ה להדיא אלא בר"ת וכדומה באופן דלא הוי מחיקה כלל וגם כיון דהוי כתיבא בדרך אזהרות לא היה מתכוון כלל לקדש את השם באופן שמדאורייתא לא הוי כאן איסור מחיקה וקצרתי ומסתברא כר"ס גאון דאל"ה למ"ל למכתב עוד הפסוק אשר לא ילמדו הלא כתוב זה נכלל בכל התורה כולה א"ו כר"ס גאון, ועיין במאירי ד"ה ברכות וקללות וכו' שיהא כותבים עליהם משנה התורה (פסוק הוא ביהושע (ח' ל"ב) ויכתב שם על האבנים את משנה תורת משה אשר כתב לפני בני ישראל) ומ"מ מגאוני הראשונים פרשו במשנה התורה כלומר ענין התורה ר"ל גוף המצות ולא שכתבו כל הכתוב בספר תורה וכו', ע"ש (ואגב איני מדויק לי לשין הגמרא כיצד כתבו „ישראל” את התורה, הלא יהושע כתבו, ואפשר שהיו מסייעים אותו ולכך כתבו באותו יום ויל"ע) גם יש להעיר אי נימא דהיה חקוקה דחק תוכות לא היה בו קדושות השם גם לענין מחיקה וכמש"כ השב יעקב חליור"ד סי' נ"ה ועיי"ש סי' נ"ו תשובת הגאון אב"ד ור"מ רבי אברהם ברודא ז"ל וכמש"ה לעיל דף י"ז וספיקת בעל תורת גיטין בדף כ' עיי"ש וכן מצאתי אח"ז במנ"ח מ"ע תל"ז שהביא כל זה וקצרתי, ועיין לקמן בד"ה ובנו המזבח שם הביא הת"ה בשם בעל עיון יעקב דנכתב ע"י שמיר דאי בדיו הוה נמחק ע"י הסיד יע"ש ובתור"ה ואין בידי כעת העיון יעקב שם ור"י כי סיד מהסיד אין לו תקנה וכו' אין להם תקנה אלא שריפה פרש"י ז"ל שכ"ז שאין מתגיירין והם קרויין עמים אין חלקם אלא משרפות הסיד, דהיינו גיהנום ע"ש ילע"ק דהא לר"י קיימינן דאית ליה אפילו חוזרין בתשו' אין מקבלין אותו ונחתם גז"ד לבאר שחת וא"כ אפילו נתגיירו נמי קיימי למשרפות הסיד, ואפשר דס"ל לרש"י דחוזרין בתשובה הוא דבר אחר מגירות, אלא שלא יעשו מעשיהם הרעים שלא ילמדו לעשות את ישראל כמעשה ארץ כנען אבל כל שקבלו שלא לעשות מעשיהם הרעים, אלא כחם די או"ה בזה פליגי ר"ש ור"י אבל כל שנתגיירו לגמרו וקבלו עליהם יהדות שפיר דמי, וצ"ע דלא משמע כן, וגם מהברייתא דלקמן יל"ע קצת, וקושית התוס' מרחב אזלה לפי זה כיון שנתגיירה ונסבה יהושע הרי קיבלה עליה דת יהודית לגמרי ולכך קיבלוה ואני נבוך בזה, ועיין בק"א, ועיין היטב בתוס' בשם הספרי שו"ר ברש"י בחומש וברמב"ן שם וברא"ם ובש"ח שם, ובהתורה והמצוה פ' שופטים מציין לעיין בזרע אברהם ונלאתי להאריך בזה, וכמנ"ח מ' תכ"ה ומצוה תקכ"ח עיי"ש ואין בידי ד"ב עדיין

דף ל"ו ע"א תוס' ד"ה כמאן כר"ש וא"ת דילמא בי"ת אפילו ר"י מודה הואיל והותרו שאר נכריות דהלמ"מ דקניאין פוגעין וכו' הותרו אפילו כנענים שבחו"ל וכו' ועוד אפילו ר"ש מה הוצרך להתירה מ"ש מכהן וכו' יע"ש, הנה לזה י"ל דאיצטריך היתרא לביאה שניה ובב"ר כ"ע לא פליגי דלא דברה תורה וכו', אלא דישאר הקושיא דנימא הואיל ואישתרי אישתרי, ובזה יש להבין דהואיל ואשתרי אישתרי לא שייך לומר אלא כמו התם בכהן שהותר גם איסור זונה דשני איסורים באים בב"א, ואמרינן הואיל, אבל הכא האיסור דלא תחיה כל נשמה הוא בא תיכף משעה שבידו להורגה ולא הרגה ואיסור דנכרית הוא בשעש ביאה וא"כ לא שייך לומר הואיל ואישתרי איסור שבא אח"כ הותר נמי האיסור שמקודם דתיכף עובר על לאו ועשה דלא תחיה כל נשמה