מנחה חריבה שה

תעשון כן, והשבתי לו כן כהח"ס הנ"ל דגם הבמות אסור לנתוץ ולהרוס ושפיר התאונן אליה, וזו ראיה אלימתא לסברת ודין הח"ס וצ"ע שלא הרגיש בזה הח"ס ז"ל

דף ל"ג ע"ב תניא ר"י אומר בג' מקומות נשאו כהנים את הארון כשעברו את הירדן וכו' וכשהחזירהו למקומו וכו' עכ"ל הגמ' ובתוס' ד"ה וכשהחזירהו וכו' תרוץ דהאי אחד וכו' א"נ הכהנים נטלהו ממקומו, וכו' יעו"ש הנה מכאן השיגו הראשונים על הרמב"ם ז"ל שכתב בספר המצות דאע"פ שמצוה זו באה ללוים בעת ההיא היה כלומר במדבר למיעוט מספר הכהנים ואולם הכהנים חייבים במצוה זו והם ישאוהו כמו שהתבאר בספר יהושע ובשמואל עכ"ל ועל זה השיגו הרמב"ן ז"ל דאדרבה מבואר הוא בהיפוך שנא' ויצו העם לאמר בראותכם וכו' והכהנים והלוים נושאים אותו אבל האמת כמו שאמרנו שכל השבט כשר למשא הארון ומפורש הוא הדבר במס' סוטה ובחינוך מ"ע שע"ט מסיק כהרמב"ן דהעיקר כדבריו שכל השבט כשר למשא הארון יעו"ש ועיין במנ"ח שם שמתמה על לשונם שכתבו בעת שמולכין הארון והא עבודת בני קהת מבואר דהיה הכל המנורה וכו' ולא היו מוליכין בעגלות כדכתיב ולבני קהת לא נתן וכו' וצ"ע עכ"ל, והיה לו להביא סעייתא מדברי רש"י שהרגשתי בהם לעיל והוא בדף ל"ה ע"א ד"ה לא נתן וכו' שכתב כי לא היו ממונים אלא ע"ד קדושת הארון והשולחן והמנורה ומזבח הזהב עכ"ל, להורות נתן דעל כולם חייבים ואפשר דעל הארון הוא חייב מיתה ואפילו רצה לאחוז בידיו כמו עוזא וכמו שאמר לו הקב"ה נושאיו נשא עצמו לא כש"כ אבל על שאר כלים אינו במיתה ויל"ע ועיין מהרש"א ח"א לקמן ל"ז ע"א ד"ה כל וכו' ודו"ק

שם ל"ה ע"ב ועל ד"ז נתחתם גז"ד, ובתוס' הקשו דעדיין יש להם פ"פ שיאמרו כלום כפית עלינו הר כגיגית כישראל וכ"ז שיש להן פ"פ איך נתחתם גז"ד עכ"ל, אולי י"ל קצת עפ"י מה שכתבו התוס' שבת פ"ח ע"א ד"ה מודעה רבה וכו' דהא דאמר בנדרים שכרת משה ברית עם ישראל על התורה והמצות והשביעם על כך ובפרק אלו נאמרים שקיבלו את כל התורה בהר גריזים ובהר עיבל אור"ת דע"פ הדיבור היה והרי כבע"כ וכו' עיי"ש היטב, וא"כ י"ל כיון שבכה"ג קבלו ישראל בהרי גריזים ועיבל וכיון שכתבו התורה בע' לשון ע"פ הדיבור הרי הוי נמי כבע"כ והוי להו ללמוד ולקבל את התורה כמו ישראל ולכך נתחתם גז"ד באותה שעה מיהו י"ל דכפית הר מקודם לא היה להם וקצרתי

שם ד"ה לרבות וכו' תימה האיך קבלוה לרחב שהרי היא היתה מכנענים שבתוכה וכו' עיי"ש, עיין מהרש"א בח"א בד"ה הא למדת וכו' כתב בתוך דבריו גם מה שהקשו התוס' למה קבלו רחב, נראה דלאו קושיא היא דמפני השבועה שנשבעו לה ב' שלוחים הוצרכו לקיימה כמו באנשי גבעון וכו' אבל השבועה לרחב היתה כהוגן מפני פק"נ וכו' יע"ש, ולדה"ק אדרבה צע"ק דזה מקרי שבועה באונס מפני פק"נ ויש להאריך בזה, גם יש לחלק דהתם בגבעונים נשבעו להם נשיאי העדה, אבל הכא נשבעו לה השני מרגלים ולא היה בכוחם כלל, ועיין היטב תוס' גיטין מ"ו ע"א ד"ה כיון וכו' ואפשר דעכ"פ חילול השם תהוי דאף דהוי נשבעו לבטל את המצוה דכתיב לא תחיה כל נשמה כמו שהקשו התוס' שם, אבל עכ"פ אין להקשות על התוס' די"ל דמצד השבועה לא מהני דהוי נשבעו לבטל את המצוה, וחילול השם ליכא דלא הוי אלא שלוחים מרגלים ולא נשואי העדה וכמו שכתבו התוס' שם דקסבר ר"י דאם איתא דיש לו הפרה לא הוה בדבר חילול השם יע"ש, ועיין תה"ד ובנו"ב ובדור"ל שהעירו דאיך מהני כלל שבועת הנשואים דהא שבועה לא מהני ע"י שליח יע"ש וא"כ מכש"כ של שליחי המרגלים די"ל דלא מהני כלל שבועתם, – ולענ"ד א"ל קצת קושיתם עם זה גופא שהביאו התוס' הגמרא דמגילה דאיגיירה ונסבה יהושע, בזה יש לתקן הרטיה דכל טעמא דלא מהני חזרת התשובה של כנענים שבתוכה כתב רש"י דמחמת יראה עבדי, ושמא יחזרו לסורן משא"כ ברחב דתיכף נסבה יהושע בוודאי תלך בדרך הישרה ולא תהי' למכשול ולכך קבלוה וק"ל, ועיין בתוס' גיטין שם דמשמע דאי לא חילול השם נהי דבאין להתגייר לא היו יכולין להורגן מ"מ היו יכולין לגרשם מעריהם עיי"ש, וילע"ק מכאן שוב נזדמן לידי ס' הדרוש ערבי נחל וראיתי שהאריך בדרוש אחד בענין זה דשם הוי אונס ולהוכיח מזה דאם הוי אונס על דבר אחד לא הוי אונס יעו"ש היטב בזה, ולא העיר מזה שכתבתי, (אה"מ כך כתוב אצלי משנת תרס"ט ועכשיו אין בידי הס' לעיין שם היטב ויעיין המעיין)

שם בגמרא ואח"כ סדו אותן בסיד וכו' ר"ש אומר על גבי הסיד כתבוה וכו' וי"ל קצת עפ"י הסוגיא דמנחות ל"ד ע"א ונאמר להלן כתיבה מה להלן על האבנים וכו' ופרש"י ואין כתיבה תמה על האבנים וכו' ובתוס' שם ד"ה וכתבתם וכו' עיי"ש וקצרתי, שו"ר עכשיו שכן כ"כ המ"ק – ועיין בשו"ת פנים מאירות סי' מ"ה דהעיר בכאן האיך קלפו את הסיד והשיאוה, ואיך עברו על מחיקת השם וי"ל דהסיד לא היה מוחק את השם וכו' ולפ"ז כשהשם נכתב על הכותל שכבר סדו בסיד ואם יסודו על כתב זה א"א להעביר הסיד האחרון עד שיקפל כל הסיד והוי כמוחק את השם יעו"ש וצ"ע א"כ לר"ש דעל הסיד כתבוה ואח"כ הריסתהו וקלפו את הסיד ויל"ע אבל נזכרתי כי דברי הפנים מאירות כתובים בספר שו"ת מעיל צדקה סי' כ"ג בפנים אחרים דשם הביא זה לענין אם איסור מחיקה תלוי בקדושת השם, והקשה לפ"ז מהא דכתבו ישראל התורה בע' לשון וסדו בסיד ואיך עברו על מחיקת השם וא"ל דכתבו בכתב אחר השם כפי אותו