מנחה חריבה ש

דבלה"ק שאני וכמי במגילה הלועז ששמע אשירות יצא, ועיין במ"ק שהזכיר שיטת רש"י והרא"ש בפ"ג שאכלו ס"ו עיי"ש, מעיין היטב בקרן אורה כאן בכל הסוגיא ועיין בס' ד"א סי' ל"ד שהעיר ג"כ כזה דא"כ דשמע היינו לשון הבנה א"כ מאי פריך לקמן לימא קסברי רבנן כל התורה כולה בלה"ק נאמרה ואס"ד בכל לשון שמע דכתב רחמנא למ"ל ולשיטת התוס' אין זה קושיא כלל דאיצטריך שמע לאשמיענן דצריך שיבין דוקא את הלשין שהוא קורא בו עיי"ש, וא"ל קצת דאי ס"ל דכה"ת בכל לשון נאמרה וכו' הוא בודאי משום הטעם דבעינן דכל אחד יבין את אשר לפניו דאל"ה אין תועלת בקריאת ולימוד התורה, וכן ראיתי שהביא בת"ה בשם הבאר יצחק חיור"ד סי' כ"א דכתב בטעמא דת"ק דרשב"ג דספרים נכתבין בכל לשין דילפינן מדכתבו התירה על האבנים בע' לשון שנאמר באר היטב, וא"כ פשיטא שבעינן שיבין מה שהוא אומר וכותב ולכך פריך שמע ל"ל להורות שיבין בכל לשון שהוא אומר ועיין היטב בקרן אורה בד"ה ורבנן סברי וכו' עיי"ש, ועיי"ש עוד מש"כ לענין ספירת העומר שכתב המג"א דבעינן שיבין מה שהוא סופר והשאילת יעבץ ח"א ס"ס קל"ט חילק ע"ז, עי"ש ועיין באחרונים שם סי' תפ"ט סק"ב, – עוד יש לעיין מדוע שייר במתניתין קריאת התורה, וליתני או בבבא דנאמר' בכל לשון, או דוקא בלה"ק ולכל חד כדאית ליה, ועיין קרן אירה ובת"ה וקצרתי, – עיין בגליון הש"ס שהביאו מה שהקשה התוס' בשבועות דמדוע לא תני שבועת הדיינין וכו' עיי"ש וכן כתב כזה בתוס' שאנץ כאן על הגליון, ואפשר דמטע' זה כתב הרמב"ם פי"א משבועות דין י"ד בזה"ל הדיינין שהשביעו את הנשבע בכל לשון שהוא מכיר הרי זו כמצותו וכן הורו הגאונים, אבל רבותינו הורו שאין משביעים אלא בלה"ק ואין ראוי לסמוך על הוראה זו ואע"פ שנהגו בכל ב"ד להשבע בלה"ק צריך להודיע את הנשבע עד שיהא מכיר לשון השבועה וכו' ואף שביעת היסת נהגו כל העם להשביע אותה בלה"ק עכ"ל ושו"ר בלחם משנה שם שהרגיש בזה מקושית התוס' יע"ש ות"ל וע"כ קצרתי, ובאמת כמה דיני שבועות ילפינן מסוטה כמו גלגול וטענת ספק ועוד, א"כ גם לזה נילף דבכל לשון נאמרה כמו פרשת סוטה ועיין תוס' לקמן ל"ג ע"א ד"ה שבועת העדות וכי' יע"ש ודו"ק – מה שכתב המהרש"א ריש הפרק דבפרש"י וכו' ור"ל אלו גרסינן בלא ויו כאן בריש הפרק, לענ"ד א"ל דכוונת רש"י דגרסינן בכל לשון ולא כגירסת התוס' דגרם, „בלשונם” עיין בתוס'

שם ע"ב פרשת סוטה מנלן דכתיב ואמר הכהן לאשה וכו' עיין היטב בגירסת רש"י ובתוס' שאנץ, והנה י"ל דיהי' נפ"מ לדינא דאי כגירסת הש"ס בכל לשון שהוא אומר הוא אף באיני מבינה, אבל אי גרסינן מהלימוד אל האשה וכמש"כ רש"י ז"ל דמשמע דברים הנכנסין בלבה שתהא מכרת בלשון, אז בעינן דוקא שתהא מכרת בלשון ותתבונן בהם, ועיין קר"א, ועיין בהגהות הרד"ל ז"ל מש"כ בזה, והנה לפי גירסת רש"י דילפינן מהא דכתיב „אל האשה” א"כ לע"ק מהא דאמר לקמן בוידו מעשר מנלן וכו' ויליף אמירה מסוטה בכל לשון שהוא אומר וכו', והא לפי הנ"ל לא ילפינן בסוטה מהא דכתיב ואמר אלא מדכתיב אל האשה וא"כ היכי ילפינן מזה לוידו מעשר וי"ל בדוחק, – ומה שהעיר הרש"ש על רש"י ז"ל מהא דפי' לעיל ט"ו ע"ב במשנה ונתן אל המים, משמע שלא יהא נבלע בתוכן, לק"מ דהתם הכוונה שלא יהא נבלע ויתבטל בתוכן עד שלא יהא רשומן ניכר, וה"נ הכוונה שלא יהי' דברים בטלים שלא יהא רשומן ניכר כלל על לבה, אלא אל האשה שיהי' רשומן ניכר על לוח לבבה וכמש"כ ושמתם את דברי אלה על לבבכם וכו', ובמשלי ג' כתבם על לוח לבך וז"פ, שו"ר בתוי"ט כאן ונסתר מחמתי כל דברי והערותי עיי"ש וכן העיר בזה הנפ"מ שכתבתי בין הגירסות עיי"ש ד"ה פרשת סוטה

שם גנותו בקול רם ממקרא ביכורים וכו' פרש"י שאביהן לבן הארמי היה רשע ע"כ ויל"ע א"כ אין ראיה כלל משה דהגנאי היה לכולם בשוה לכך מותר לומר בקו"ר, ומאי פריך מתפלה בלחש וכו', שו"ר בהגהות הרד"ל ז"ל שהקדימני ועיין מהרש"א מש"ה מברכות עיי"ש, שם כדי שלא לבייש את עוברי עבירה, פרש"י המתוודים בתפלתם על עבירות שבידם ע"כ, ואף שאפשר בהרהור הלב, הוא משום שמבואר בחינוך מ' שס"ד דצריך שיזכור החטא שעשה בפירוש בפיו ויבקש כפרה עליו יע"ש ובמנ"ח שם מפורש דהוידוי בפה דגזה"כ היא דאם מתנחם מהחטא צריך להתוודות בפיו ככל מ"ע שתלוי בדיבור כגון ק"ש וכו' יע"ש (ואגב מסתפקנא אם נאמרין בכל לשון כוידוי מעשר וכן מסתבר ומטעמים שכבר הבאתים)

שם אלא אימא צערו וכו' לרבים צע"ק תרי למודים למ"ל ואפשר דקמ"ל דמותר להודיע צערו ואגב אורחא גם בגנותו של מי שציער לו כמי לבן הארמי, – וכל מי שאירע בו דבר וכו' רחמים, עיין בב"ת קט"ז ע"א דרש ר' פנחס כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, – שם התם כהן הוא דידע וכו', וצע"ק א"כ מאי ס"ד למילף גנותו בקול רם ממקרא ביכורים התם רק כהן הוא דידע, ואת"ל דהיו הרבה זרים, גם בכל הקרבנות בוודאי מלאה העזרה מכמה אנשים המקריבים, ולו"ד היתי מפרש דהכוונה במאי דאמר התם כהן הוא דידע היינו דהכהן יודע ומבחין בין למטה מחוט הסקרא ובין למעלה שמצומצם החילוק מאד, אבל שאר כל העולם אין מבחינים שהרי יכול לסמוך סמוך לחוט הסקרא, ועיין בבכורות דף י"ז ע"ב דפריך הגמרא ת"ש חוט של סקרא וכו' וא"א א"א לצמצם וכו'