מנחה חריבה שא

דמרווח בה פורתא, אבל לפי המסקנא דרחמנא אמר עביד ובכל היכי דמצית למעבד נח"ל, לא צריכין שוב לומר דמרווח פורתא, וא"כ היה רק חוט דק מפסיק שאין שאר כל העולם יכול להבחין ולצמצם היטב אם למעלה או למטה, – וקא מייתי שעירה עיין כריתות פ"ו מ"ט ר"ש אומר כבשים קודמין לעזים וכו' מלמד ששניהם שקולין, וא"כ אדרבה היה צריך להביא יותר כבשה, שם ואיהו דקא מכסיף נפשיה, ועיין לעיל דף ח' ע"ב דאמרינ' חציף עלי מאן דמפריט חטאה וא"כ לא הוי לן לקבלי' מיניה ואפ"ל סעייתא מזה למה שכתב המנ"ח מ' שס"ד דדוקא לפרט החטא בפרוטרוט הוא דחציף, אבל להתוודות שחטא בעלמא שפיר דמי עיי"ש וא"כ אינו אלא סימן שחטא אבל לא באיזה חטא ובלא"ה י"ל בקל

שם התם ניכסיף וניזול כי היכי דנכפר ליה ע"כ, אפשר לומר דדוקא בכיסופא זה הוא דניזול ונכפר ליה משום דאף אם מביא שעירה עכ"פ יש מקום לומר שהוא חטא אחר שהביא עליו שעירה, אבל לשנות מקום השחיטה בזה החטאת דוקא שהקשו התוס' ד"ה ליכסיף וכו' בזה ל"א דיתבייש בשינוי גמור ומוחלט כקביעת מקום ושיבינו שזה משום חטא של ע"ז ואפשר דזה כוונת התוס' בתירוצם דאין צריך יותר, פירוש דצריך לעשות היכר בין חטאת לעולה, אבל לא בין חטאת לחטאת בזה די בהיכר אחד, ועיין היטב במנ"ח מ"ע שס"ד בד"ה והנה בהתודה וכו', וכנראה שלא ראה לרגע דיבור התוס' הנ"ל ועם מש"כ יש לישב דבריו יעו"ש, כן ת"ל חשבתי מעצמו ההערה שלו ממלך וכה"ג דתמיד מלך מביא שעיר וכה"ג פר ואף שנתפרסם בפרטות בעכו"ם יע"ש ועיין לעיל דף ז' בחידושי, ושו"מ קצת מזה ת"ל בתוה"ק ולא ראה במנ"ח הנ"ל ומה שהקשה במ"ק על התו"כ דהאיך נוכל לומר דאילנות של אסרה נשרפין מטעם קלון שלא יהי' בושת לאדם שעבד אשירה זו והא אדרבה בע"ז ניכסוף וניזל כי היכי דנכפר ליה והיא הערה עצומה עכ"ל, ולע"נ לק"מ דנראה דטעם זה לא שייך אלא בשוגג דסגי ליה בכפרה כזו, אבל לא במזיד שכבר מגיע ליה עונש המיוחד לו, אז אמרינן שוב שלא יגיע ליה ג"כ בושה וכן ראיתי אח"כ בת"ה שכתב כן דטעם שלא לבייש הוא על שוגג וחוצפה דמפריט חטאה אפשר דאינו אלא אמזיד עיי"ש, ונדחה דברי המ"ק עיי"ש ותבין וראיתי בהגהות ציון וירושלם לירושלמי פ"ה דנדרים הל' ד' שמביא בשם הישועות יעקב שהקשה בהא דאמר ריב"ב צריך לפרט את החטא שנאמר אנא חטא וכו' ויעשו להם אלהי זהב ומה ראיה שאני ע"ז שמצוה לפרסם כדי שיתכפר לי כמה דאמרו בסוטה דל"ב יע"ש מה שכתב ליישב דרך דרוש דבאמת לא חטאו חלילה בע"ז יע"ש, ולפ"ד נדחה נמי דברי המ"ק שכתב ליישב הערת הט"א במגילה דכ"ה במעשה עגל הראשון עיי"ש דזה לא הוי חטא ע"ז ממש, וגם לפמש"כ דבמזיד לא שייך כלל טעם זה א"ש ג"כ קושית היי"ע אמנם ממגילה שם דאמרו הטעם דניחא להו דהו"ל כפרה יש לסתור סברתו, ואפשר משום אלה שעבדו בשוגג ושנמשכו אחר ערב רב דעלייהו שייך לומר דניחא להו דליהוי כפרה ועיין במנ"ח הנ"ל וקצרתי, ומצאתי בע"ה בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קע"ח שכתב דוקא בע"ז הטול עליו הכתוב ולא בשאר עונות ובע"ז גופא דוקא בעניני קרבן אבל אינו מוטל עליו לפרסמו ותדע דביומא דף פ"ו לא חילק בין ע"ז לשאר עבירות וראיה ברורה לזה מסוטה דף ח' וכו' הר' אם לא טעם זה היא אסור לפרוש חטאין אלא יתודה בינו לבין קינו ורשאי לשאול לחכם מה תשובה על חטא כזה ודומה קצת מה שאמרו כהן הוא דידע וכו' יע"ש את"ד וקיצר הרבה בזה וכמו שהאריך המנ"ח מכל המקומות שיש להרגיש ובענין פירוט החטא

שם ברס"י ד"ה ובמה היא נטמאה וכו' ואם שוגגת כגון אמרו לה מת בעליך או אנוסה לא יבדקוה ע"כ, עיין לעיל כ"ז ע"א ברס"י סוף העמוד וצע"ק ועיין מש"כ שם בשם הב"ש סי' י"א והמל"מ הל' סוטה וצע"ק ובלא"ה יש לראות דאם אמרו לה מת בעליך והיא הלכה ונסתרה, א"כ מי קינא לה, ובקינו ב"ד איך משקין וצ"ע, ועכצ"ל כגון שקינא לה בעלה והלך למדה"י ואח"כ נסתתרה משום שאמרו לה מת בעליך ולא שאלה פי ב"ד ואח"כ בא בעלה ומשקה אותה, ויל"ע בכה"ג אם נסתתרה, אם משקה לה לכתחילה בשלא היה הבעל בבית ולית לה אימתא דבעל עיין לעיל כ"ה ע"א דילמא שא"ה דל"ל אימתא דבעל כלל עיי"ש ובתוס' שם ד"ה שאני התם וכו', שם ד"ה ורבי וכו' ק"ש דאורייתא, עיין פני יהושע בלקוטיו השייך למס' ברכות בענין זה ובשאג"א וכדומה, שם ד"ה ורבנן וכו' תימה וכו' עיין תוס' שאנץ, קצת ישוב לזה, ועיין בקרן אורה ומלא הרועים, שם ק"ש מנלן דכתיב שמע ישראל וכו' עיין לעיל מש"כך ויל"ע קצת דבמשוח מלחמה נמי אמר שמע ישראל וכו' ומדוע דוקא בלה"ק ויל"ח

דף ל"ג שמע דכתב רחמנא למ"ל עיין לעיל מש"כ בזה על הערת הד"א, שם תפלה רחמי היא וכו', כזה בברכות כ' ע"ב לחייב נשים בתפלה שאין מלאכי השרה מכירין וכו' עיין תוס' שאנץ דכתב י"מ פ"ק דשבת דמכירין בו אבל אין חוששין בו, ואין נראה מכאן דמשמע בסמוך דאין מכירין בו כלל, ועיין בבאר שבע שכתב ג"כ כה"ג ומש"כ שם וכ"כ המחברים שאנו אומרים קדיש לשון תרגום מפני המלאכים שלא יתקנאו בנו וכו' עיי"ש, התוס' פ"ק דברכות ג' ע"א ד"ה ועונין וכו' הביאו טעם זה ודחו זה שהרי כמה תפלות יפות שהם בלשון עברי עיי"ש וגם הכא מסקינן דגבריאל מכיר בלשון ארמי ואף סי"ל דגבריאל לא יקנא