מנחה חריבה רצח

לעקור לאו דמחיקה עיי"ש ועיין בית מאיר סי' קע"ח ובמק"א הערותי בדברי הקרבן נתנאל במס' מו"ק פ"ג אות פ' על דברת הרא"ש שם עייש"ה והעיר לבסוף ואפשר אותן חמשה נשים מתאבלין עליהם אף שאין משיאים אשה על פיהם וצ"ע עכ"ל וכאן קצרתי

ובהא שהבאתי מחלוקת האחרונים אי ע"א נאמן לטהר בסוטה עיין נו"ב חאהע"ז סי' ט"ז וש"ש ש"ו ובעמוד אור סי' צ"ו הביא שם מהתשב"ץ סי' פ"ט דאיני נאמן ע"ש, הנה דוגמת זה מצינו בשבויה דהכל נאמנין אצלה לטהר ואפי' מסל"ת וכתב הרמ"א שם אהע"ז סי' ו' דאינו נאמן להחמיר והביאו האחרונים שם דאפילו ישראל כשר לא מהימן להחזיק כוודאי טמאה ול"ד לסוטה משום דהוי קו"ס ועיין רש"י כתובו כ"ג ע"ב ד"ה איהו וכו' דע"א בטומאה אינו כלום אלא בסוט' בלבד יע"ש, – למש"כ בדף כ"ו אי בני ישראל ממעטי גרים יש להזכיר גם מה שהעיר בפ"ת ליור"ד סי' קנ"ז ס"ק ז' לחקור גבי מה שצריך למסיר נפשו על קידוש השם ית' או דוקא ישראלים ולא גרים כדאיתא במס' סוטה דף כ"ו ע"א דבני ישראל משמע למעוטי גרים והכא כתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל ושמא גם הכא יש איזה ריבוי עכ"ל

לסוטה דף כ"ח ע"א בתוס' ד"ה וו שאסורה בתרומה וכו' עיי"ש מש"כ, ועיין עוד תוס' הרא"ש ליבמות (דף ס"ח) ושם העיר עוד מבת כהן שנשאת לישראל יוכיח ותירץ דאיתא בחוזרת ע"ש, וראיתי למי שהעיר עוד בזה על דעת המגיה בט"ז אהע"ז (סי' ז' ס"ק י"ג) דהשיג על הב"ש דאין ראיה מתוס' יבמות דף נ"ז דנתחללה מחמת חופה בלא ביאה, משום דשם מיירי לענין פסול תרומה היא נפסל' בביאת' לחופה, אבל לענין חלול בהדיא קאמר בגמ' שם (דנ"ט) דביאה הוא דמשווה לה חללה עי"ש, וא"כ לדבריו נימא כאן חופה לפסול בלא ביאה יוכיח שאסורה בתרומה ומותרת לכהונה דלא נתחללה עדיין ע"כ, ולענ"ד יל"ד דל"ד דהתם הוי' טעמא דתליא אכילת תרומה בקנין ולכך בחופה לבד הו"ל קנין לפסול ואינה אוכלת, אבל בעצם החילול לא הוי עד שעת ביאה, אבל הכא דשניהם מטעם איסור הוא ולכך לא הוי יוכיח לק"ו דכאן והוא כעין שכתבו התוס' גבי בת ישראל, ודו"ק ויל"ע היטב בט"ז שם ותבין

למש"כ בענין אי בעדות נשים אמרינן עדות שבטלה מקצתה וכו' מירושלמי שהביאו התוס' דף ל"א, ראיתי כעת במקרה בתחילת ספר שו"ת עדות ביהוסוף בהגה"ה שם אודות זה, וכמדומה שכבר דיבר מזה בשו"ת ברית אברהם בחלק אהע"ז ועיין המעיין – מה שכתבתי בדף קל"ט ע"א שכחתי מלציין שגם הגאון יעבי"ץ ז"ל במכילתין דף כ"ז ע"א עמד בזה דמי ס"ד שזונה אסורה להנשא עוד גמרי וכו ברם בא"א שהיתה דומה ממש שמא אה"נ אסורה לאדם שישאנה וכו' עייש"ה

מצאתי בין כתבי ידי (הערה) בזה"ל לכאורה יש להעיר דבמשכן כ"ז שהיו ישראל שרויין במדבר לא היו צריכים כלל לבירור דהשקאת מי המרים גבי סוטה, משום דהא המן הגיד הכל כדאמרינן ביומא (ע"ה ע"א) וכן איש ואשה שבאו לפני משה לדין זה אומר היא סרחה עלי והיא אומרת הוא סרח עלי אם נמצא עומדה בבית בעלה בידוע שהיא סרחה עליו יע"ש ויל"ע ושייך דבר זה לדף ט"ז ע"א ובמש"כ שם בחדושי עיין בדף ס"ט ע"ב, ואף דאניסא לא סמכינן, מ"מ הרי לא נצטרך למחוק שם שמים ע"ז כדי לעשות שלום הלא השלום יבורר מאיליו וכה"ג כתב בתוס' ישנים שם גבי הא אי הוי בן ט' לראשון וכו' ועדיין לא גזרו שצריכות להמתין ג' חדשים הבחנה כי לא הוצרכו עדיין שהמן בודק עכ"ל, ואפשר לומר דבכה"ג שעשה קו"ס כדין לא היה המן מברר, אלא דוקא השקיית מי סוטה ויל"ע

עוד מצאתי כתיב אצלי חקירה אם אחר שבא עליה בעלה בדרך באו עדים שלא נטמאה באותה סתירה שקנא לה עליה דאז אין בה איסור דונטמאה מכ"מ אסורה לכהן מטעם זונה כיון דעכ"פ בעודה אסורה לו מטעם ספק בא עליה בעלה ביאת איסור ועשאה זונה עיין ערוך לנר יבמות דף ס"א, ויש לעיין בברכ"י אהע"ז סי' י"א כה"ג בבא על א"א ונודע אח"כ שמת בעלה כבר מקודם עיי"ש ובפ"ת שם ועיין בספר למודי ד' לימוד ועוד בספרי הספרדים ואכמ"ל

בסוטה דף כ"ד אי משקין מעוברת ומינקת חבירו דלר"מ אין משקין ועיין שיטת הר"י מאורליינש, יעוין בשו"ת שאילת שמואל סי' פ"ט אמנם מה שהעיר שם מתמורה על הרידב"ז, נעלם ממנו המל"מ דהל' גירושין שעמד על כל זה ועיין בשו"ת שבחדושי רע"א, ועיין בספר יד אהרן שעל אהע"ז ואכמ"ל בזה

ועיין שם בסימן ע"ו מש"כ על דברי התיס' דדף כ"ח ע"א, וג"כ נעלם ממנו דברי הגרעק"א ושו"ת ח"ס ושו"ת שיבת ציון, וכ"כ בזה בפנים בענין קמיצת כהן שנשרף ובכהן חלל עיין הגהות יד אברהם יור"ד סי' ס"א באורך יעו"ש, ועיין ברש"י דף ו' ע"א ד"ה ויש לו אחיו וכו' שנולד לאביו מן הגרושה ונתחלל מן הכהונה ומותר בנשים הפסולות לכהונה וכו' עיי"ש, וכ"פ באהע"ז סי' ז', ובסנהדרין ד"ח עיניו של אבא גבוהות היו עי"ש, – לסוטה דף י"ח ת"ר זאת תורת וכו' עיין פלפול בזה באור חדש פ' נשא ובכמה דברים הנוגעים למס' סוטה עיי"ש

במש"כ ר"פ לענין חצי דבר בעידי סתירה, כתבתי בזה לדייק לשון המשנה דריש סוטה מקנא לה עפ"י שנים ומשקה לה עפ"י שנים, דלכאורה הלשון מיותר דהול"ל ומקנא ומשקה עפ"י שנים, אבל לפי הנ"ל א"ש דא"ל דהי