מנחה חריבה רצז

הקדושין אבל בזה"ז לא ומשום דשיטת הראב"ן היא שכל ב"ד וב"ד בדורו מפקיע הקדושין, ולא שהפקיעו ב"ד הראשונים בימיהם עד דור אחרון ועייש"ה, וילע"ק מהא דאמרינן אנן שליחותיהו קא עבדינן ועיין נתיבות ונחל יצחק חו"מ סי' א', ושוב ראיתי במשכנות יעקב להגאון דקארלין ז"ל הנ"ל וראיתי שם בסי' ל"א חחו"מ ששם למד דין חדש עפ"י דברי רש"י הנ"ל והא דהפקר ב"ד הפקר וודאי בעינן מומחין ואין יכולין להפקי' בזה"ז רק משליחותאי דקמאי וקיי"ל כי עבדינן שליחותייהו וכו' עי"ש וכל דבר שי"ל שאין בזה תיקון העול' לא עבדינן שליחות' ונפ"מ לענין שמטת כספים עיי"ש

שם בתוס' ד"ה הא וכו' תימה היכי הוי מתרץ ר' יצחק וכו' ירושלמי וכו' שמעין ב"ר אבא בשם ר' יוחנן כאן לא היתה שותה ובע"ע היו עורפין וטעמא מפני שכאן רגלים לדבר וכו', נראה דכיוונו בזה ליישב הקושיא על ר' יצחק די"ל דס"ל כר"י דדוקא הכא לא היתה שותה, אבל בע"ע היו עורפין וה"נ כן שם בע"א אמר אכל וכו' וז"פ ועיין כריתות שם, ומה שמסיימי התוס' דמסיק נמי התם דבעידי טומאה לא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מפני שרגלים לדבר ע"כ עיין היטב שם בפירוש המפרשים בק"ע ופ"מ, ולמה שחקרו הגרע"א ז"ל בתשובה וכן הנו"ב ז"ל אם בעדות מיתה אמרינן עדות שבטלה מקצתה וכו' ולכאורה אשתמיט להו דברי התוס' דהכא דמשמע דבשאר עדות נשים שייך ג"כ עדות שבטלה, דאי כסברת הנו"ב סי' מ"ה והגרע"א ז"ל ס' ק"ב א"כ למה הוצרך הירושלמי למיהב טעמא בסוטה מפני שרגל"ד הא גם התם כל הפסולים כשרים זולת רשע דאורייתא כמו בעדות אשה כמש"פ הרמב"ם פ"א מהל' סוטה, אך י"ל דכוונת הירושלמי הכי הוא באמת מהאי טעמא דמשום דרגל"ד ומהני רל עדות של הפסולים ולכך לא אמרינן עדות שבטלה וכו' ואדרבה הוי סעייתא מזה לדבריהם של הגאונים הללו אלא שהו"ל להביא התוס' הזה בשם הירושלמי, ומה"ט לא הבנתי מה שהעיר האמרי בינה דיני עדות סי' כ"ד במה שאמרינן כאן וכן פסק הרמב"ם דאם בא ע"א כשר ונשים רבות או הפסולין אומרים לא נטמאת ה"ז שותה שע"א ופסולים רבים כמעמ"ח דמי, ויקשה דאמאי הפסולין נאמנים לשווי' ספק נימא עדש"מ בטלה כולה כיון דהעידו על אותו זמן שאומר הכשר שראה שנטמאת דלא נטמאת והעידו על הכשר שהעיד בשקר וע"ז א"נ למפסלי נימא בטלה כל עדותן וכו' עיי"ש ולפ"ד הגאונים הנ"ל הלא י"ל פשוט דבכ"מ שנאמן ע"א ל"א עשמב"כ, ובעצמו הרגיש בהטעם דצ"ל כיון דאף פסול נאמן לענין טומאה ע"כ לאו שם עדות הוא רק מטעם רגל"ד ואומד' ונגד זה נאמן אף פסול להכחישו עייש"ה, ועיין בנחל יצחק סי' ל' סי' ב' באריכות על דברת המחנ"א הל' עדות סי' ו' אי שייך בכה"ג לומר עש"מ יע"ש

שם דף ל"ב תוס' ד"ה מהו דתימא וכו' י"ל דהכא איצטריך דאפילו לקולא אע"ג דרגלים לדבר וכו' עיין במהרש"א שהקשה דאדרבה כלפי לייא יע"ש ועיין בקרן אורה וברש"ש ובת"ה, ואפשר ליישב בדוחק דכוונתם לומר אע"ג דרגלים לדבר ולכך פסולי עדות נאמנים ולא היה צריך כלל לומר דניזול בתר רוב דעות כבכל עדות דעלמא ולכך קמ"ל דניזול בתר רוב דעות והא דפסולי עדות נאמנים מ"מ לאו שם עד עלייהו ודו"ק אבל דוחק הוא, וד' יזכני ללמוד ולהבין את תוה"ק בהרוחה ובשכל והבנה, הדרן עלך פרק מי שקינא

שירי מנחה

בהא דמבואר במשנה דגם עבד ושפחה נאמנים בסוטה, מבואר בנחל יצחק הל' עדות סי' ל"ה דנאמן מה"ת כמבואר בירושלמי סוטה פ"ב הל' ב' דז"ל ועד אין בה אין לי אלא עד מניין אף עבד ושפחה ת"ל ועד אין בה מ"מ עכ"ל משמע דנאמנים מה"ת ובפתיחה לספר מראות הצובאות כתב דעבד ואשה נאמנין גבי טומאה רק מדרבנן ע"ש אבל מן הירושלמי מוכח דנאמנים מה"ת יע"ש וכן יש להוכיח משמעת' דאל"ה יש לחלק בפשיטות בין ע"א לפסולי עדות דזה נאמן מדאורייתא, ואלו רק מדרבנן ודו"ק וקצרתי, והקשה שם בנח"י אי עבד נאמן מה"ת מאי פריך במכות דף ח' ע"ב דכוותי' גבי עבד שהעיד והוזם עבד ברעדות הוא, והא משכח' לה גבי עדות סוטה ולוקה משום לא תענה, ע"ש ומתרץ לה היטב דכל עד שאינו עד בשאר דוכתי אינו מתחייב משום לא תענה וע"ש וכ"כ באמרי בינה, ויש להעיר בזה על שיטת רש"י בפ"ק דגיטין דעבד כשר לעדות מה"ת שרמזו בתוס' ב"ק פ"ח ע"א שם, א"כ יקשה מאי פריך שם במכות עבד בר עדות הוא הא מדאורייתא כשר לעדות הוא בכמ"ק ? ואפשר דגם דעת רש"י המכשיר הוא דוקא בדיני ממונות, אבל לא בד"נ ומלקות והרבה סברות יש לחלק בהם וקצרתי, ועיין במראה הפנים בירושלמי לקמן פ' ע"ע כתב דהרמב"ם סובר דאשה אינה נאמנת בסוטה מדאורייתא כ"א מדרבנן יע"ש ובקרן אורה בחידושיו לסוף מס' יבמות מדחה זה עיי"ש ועיין בנחלת יהושע סי' י"ד בזה עייש"ה, ועיין באהע"ז סי' ז' סי' שפסק הרמ"א דאפילו נשים שא"נ בעדות אשה כגון חמותה וכו' נאמנות בשבוי' יע"ש כתבו בשם העצי ארזים שמתרץ שם קושית הב"ש, משום דיש ללמוד מסוטה דנאמנות שלא להשקותה וה"ה בשבויה ומתרץ שם קושית הגהת מל"מ פ"א מסוטה דפסק הרמב"ם כר"ע דה' נשים המעידות במיתת בעלה אם היא ב"י לכהן דמותרת לאכול בתרומה, ואמאי נאמנות בסוטה לאוסרה על בעלה יע"ש ותי' דהתם נאמנות מדאורייתא לענין שתיה כמו שאר כל הנשים ולא רצו חכמים