מנחה חריבה רצו

קס"א שם בעובדא דהוי שם כתב להעיר בדין זה שכתבתיו בעז"ה לענין ע"א בדבר מכוער דאינו נאמן, משום דבעינן דיאמר כמכחול משום דבעינן שיאמר דבר ברור יע"ש אברא דלפ"ז צ"ל הא דמבואר בש"ע סי' קט"ו וסי' קע"ח דאם הבעל מאמין לדברי העד חייב להוציאה זהו דוקא אם ראה העד כמכחול דבלא"ה אין העד מעיד בברור שבא עליה ולא מהני מה שהבעל מאמין לדברי העד, ומסתימת לשון הש"ע לא משמע הכי אלא גם בע"א אם העיד שראה כדרך המנאפין והבעל מאמין לדבריו נאסרת יע"ש, ולא העיר בעיקר הנאמנות של ע"א בטומאה ועכ"פ ב"ה שמצאתי לי רב להתעוררות סברא חדשה זו, והנה מבואר ברמב"ם ובמל"מ כתב דהתוס' ג"כ ס"ל דע"א אין מעכב שתית המים אם אינו לפנינו דאדרבה א"נ כלל, ואיני מובן לי כלל דברי המגדל עוז בפ"ט מנזירות דין ט"ז בהתנצלותו בעד הרמב"ם שכת בתוך דבריו „ולגבי סוטה כתיב ונסתרה למימר דבעיא מקום סתר הוא תדע דהא אסיקנא התם אפי' אחד בסוף העולם אין משקין אותה” יעו"ש וצ"ע, וגם יש לעיין מהא דאיתא בילקוט ובמדרש ובפסיקתה זוטרתא פ' נשא ונעלם מעיני אישה הא אם ידע בה בעלה אינו רשאי להערים עליה להשקותה יעו"ש ומשמע דמבדקה לה מיא אף שהוא יודע שנטמאה והלא אף הבע"ד וקרוב נאמן בעדות אשה וצ"ע וע"כ דע"א איני מעכב שתית המים ובודקין אותה שפיר, (שוב ראיתי במראה הפנים סוף פ"ו שהביא לשין הרמב"ם ז"ל הנ"ל והביא דברי הב"ח הנ"ל והוא כתב דבא ללמדינו בזה דאפי' לא העיד זה העד על הטומאה באותו פעם שהעיד על הסתירה אלא דאח"כ בא והעיד שנבעלה וכן נראה מלשונו שכ' והרי היא עומדת לשתות והיינו אחר שנתקבל עדות הסתירה ובא ע"א וכו' דסד"א אם איתא דכוונתו על אותה סתירה למה לא העיד על הטומאה במעמד הראשון וכו' אלא דכונתי על סתירה אחרת היא ולא מהימן קמ"ל דאפי"ה מהימן ולא חיישינן לזה בדקאמר סתמא אפי' הוא אחד מעדי הסתירה, וע"ד שכתבתי לעיל ת"ל)

שם בתוס' ד"ה כאן בבת אחת יכו', עייש"ה ובתוס' שאנץ כתב עוד א"נ י"ל דגבי אשה בעלמא שהיא מדרבנן ופירוש שהקילו רבנן להאמין ע"א מדרבנן משום חומר שהחמירו בסופה לכך החמירו להפליג בין בבת"א ובין בזאח"ז, (ולא בעינן להגהת הגליון)) אבל בסוטה שהיא דאורייתא אינו מפליג בין בבת אחת לזאח"ז, יע"ש, ואפשר עוד לאמר עפ"י מה שהביא הש"ש כ"פ דברי הר"ן בתשובה סי' מ"ז דבעדות אשה אע"פ שהגיד חץ לב"ד חוזר ומגיד בב"ד אע"פ שמכחיש דבריו הראשונים לפי שאיני מדקדק בדבריו במה שאומר חוץ לב"ד ואף כשאומר בב"ד נמי יכול לחזור ע"י אמתלא יע"ש ועיין בח"ד סי' קכ"ז ובקהלת יעקב שלו ובמשובב נתיבות ולפ"ז א"ש דכיון דכל זמן יכול לחזור מעדות אפי' הגיד בב"ד א"כ אין עדיין שם עד עליו כיון שיכולים בעצמם לחזור מדבריהם כש"כ אחרים יכולים להכחישם ולא יהי' אפשר לגמור עדותן אחרי שכבר הוכחשו וכיצד אנו יכולים לקבל עדותו כשנים משום שהתורה האמנתו הרי עדיין אין כאן נאמנות דלא עביד ומהני כלל בעדותו ולכך שפיר לא אמרינן דאין דבריו של אחד במקום שנים כי אם כשנתחזק עדותו בב"ד עד שהתרוהו על ידו ועשו מעשה ההוראה וכיון ששוב איני יכול לחזור בעצמו מדיבורו יש מעכשיו עליו תורת עדית והאמינוהו כשנים, אבל בעד סוטה דלפי מה שכתבו התוס' בדף י' ה"ה אפילו עד אחד שאפשר לו להעיד בב"ד אף שלא העיד עדיין אלא שהוא במדה"י מ"מ אין המים בודקין את אשתו ואינה שותות א"כ בדיבורו וידיעתו לבד נגמר הענין ושפיר אמרו דאין ע"א שאומר לא נטמא יכול להכחיש דנאמן הוא כשנים אף כשלא אמר בב"ד שהרי כבר מועיל עדותו אן שלא העיד עדיין שכך הוא הדין בעדי טומאה דאף שעדים בצד אסתן מעכב שתית המים ולכך בכל אופן נאמן הראשון כבי תרי, ואפילו בבת אחת, ואפשר דפליגי בזה עולא ומ"ד דשותה ודו"ק כי קצרתי, ואפשר נמי בזה ליישב קושית התוס' דלקמן ד"ה הא וכו' דהיכי היי מתרץ ר' יצחק ההוא דאמרו לו וכו' דמביא אשם תלוי כיון דהאמינה תורה ע"א וכו' חטאת הוי לי' לאתוי' עיי"ש דדוקא לענין סוטה ס"ל לר"י דלא היתה שותה משום ידיעת העד הראשון שחל עדותו תיכף, אבל לא לענין חלות העדות שאכל חלב ודו"ק ועיין היטב בש"ך יור"ד סי' קכ"ז, ושו"ר מש"כ בתוה"ק כאן יע"ש ודבריו נכונים, ומש"כ שם לפירש"י בשבת דהא דע"א נאמן בעד מיתה הוא מטעם דכל דמקדש אד"ר מקדש ואפקעי רבנן וכו' די"נ דלאו דמתקני התקנה הפקיעו הקדושין משעת עדותו אלא תקנו שהב"ד בהתרתם מפקיעין הקדישין והביא ראיה מגיטין ל"ו ע"ב דע"כ דהתקנה היה שהב"ד שבכל דור המה יפקיעו וה"נ בנד"ד תקני שכל ב"ד שיביא לפניהם ע"א להעיד על מיתה יתירו המה ובהתרתם יפקיעו הקדושין וממילא אם קודם ההתר' בא עד המכחישו לא יתירו עכ"ל, והו"ל להבי' סייעתא מדברי רש"י ז"ל בב"מ (צ"ו ע"ב) בהא דבעי רמב"ח בעל בנכסי אשתי מי מעל וכו' נמעליה ב"ד וכו' ופרש"י נמעלו ב"ד של ישראל שבאותו הדור שכל תקנות משפט תלויים בהן ועל ידיהם נוהגות חוקות המתוקנות לדיבור מאז והוי כמו שתקני לי הם קנין זה ונמצא הם המקנין עכ"ל ובס' ד"א סי' כ"ט הביא כן בשם ס' מקור מים חיים ח"ב סי' א' בענין ביטול הגט שהביא בשם הגר"י מקארלין זצ"ל ראיה מדברי רש"י אלו לשיטת הראב"ן דהא דאמרינן בכל דוכתי אפקיענהו וכו' ה"מ בימי חכמים הראשונים שהיה כח בידם להפקיע