מנחה חריבה רצה

דליכא שתיה להתירה נשארה באיסורא יעש"ה, ונראה מזה דאין האמנת הע"א פועל אלא שלא תשתה ומעכב הבירור, אבל לא בעיקר הדבר ובאמתתו שנטמאה ומפסידה כתובתה וכדומה והארכתי בזה במק"א אי"ה ועיין בעמ"א, (עיין לעיל) אבל כעת קשה לי הדבר מהא דשבועות ל"ב ע"א הכל מודים וכו' דרחמנא הימניה וכו' ויש ליישב זה עפ"י דברי התוס' שם ולא גרע בע"א במקום שאיל"מ עיי"ש ע"ב וקצרתי, וכן יש להעיר מהא דפסק הרמב"ם בפכ"א מהל' עדות הל' ה' דבא ע"א והעיד שזנתה אחר קו"ס ונמצא אותו העד זומם משלם כתוב' וי"ל בזה עפ"י דברי הקצה"ח סי' ל"ח ובמנ"ח ואכמ"ל

ועוד י"ל בפשטות דברי הרמב"ם שכתב ואפילו היה עד טומאה זה אחד מעידי הסתירה, דלפי סידור הלשון שכתב מקודם דהאשה נסתרה אחר הקינוי בעדים והרי היא עומדת לשתות, והרי הא שעומדת לשתות ע"כ משום עדי הסתירה, וא"כ הרי העד לא הגיד כלום בעת הגדת העדות של הסתירה, והיתה עומדת לשתות, ואח"כ בא העד אחד מעדי הסתירה והעיד שנבעלה בפניו, וא"כ איכא כאן קצת ריעותא, דאם האמת כדבריו הו"ל להגיד תיכף, ודוגמא לזה מצינו בגיטין (נ"ד ע"ב) רבא אמר כגון דאשכחי' ולא אמר ליה ולא מידי ולבתר הכי אשכחי' ואמר ליה עיי"ש ובהרא"ש שם ובתוס' קדושין ס"ה ע"ב ואכמ"ל בזה, וא"כ שפיר הוה מיסק אדעתין שיגרע מה שהוא אחד מעדי סתירה, וקמ"ל דהוא נאמן דרחמנא הימני' מ"מ ול"ד לגטין שם כמובן, אלא שעדיין יש לעיין ולמצוא מקור לדברי הרמב"ם אלו שבוודאי היה לו ראיה נכונה לזה, דאי מסברתו הוה אמר שיראה לי' כידוע דרכו בקודש, ועם כל הכוונות שבד"ק של הרמב"ם יש מקום ליישב קושית התוס' שבדף ג' ע"ב ד"ה ת"ל שהקשו בתמיה כיון דהוא קינא לה ונסתרה והשתא אתא ע"א דטומא' מסתמה בעל שתיק ולא מכחש א"כ מאי צריך קרא דע"א נאמן אפילו בטומאה בעלמא בלא קו"ס בכה"ג הוה מהימן וכו' יע"ש, די"ל דבכה"ג שנאמרו לעיל דאיכא ריעותא על העדאת הע"א איני נאמן אבל כאן בע"א דטומאה נאמן בכל נונא הנ"ל, ואולי שזה שקשותי' להרמב"ם הנ"ל קושית התוס' דבשותק גם בטומאה בעלמא נאמן ע"א, ולכך קאמר רבותא אפילו אם היה מעדי סתירה שיש בו ריעותא שכתבו הב"ח והב"ש או כמש"כ לעיל ואפ"ה גלי קרא שנאמן

ובענין אי בעינן שהעד שאומר שנטמאה יאמר שנטמאה עם אותו שנסתרה או אפילו שנטמאה שלא באותה שנסתרה עיין משל"מ בפ"א דין י"ד וכ"כ בזה כ"פ עיין בפ"א ועוד והמשל"מ שם הביא שו"ת הרשב"א דאם הודה החשוד דאמרינן פלגינן דיבורא ואין אנו דנין אותו כאילו העיד שהוא עצמו בא אליה אלא כאלו העיד שזינתה ע"כ ומתמיה שם מאד דאף שמאמנים אותו שזינתה ופלגינן דיבוריה מ"מ מנ"ל לומר שהטומאה היתה עם אותו שקינא לה והרי זה כאלו העיד ע"א שנטמאת וא"י מי הוא הבועל דאין בעדותו ממש משום דלא קא מסהיד על מי שקינא לה וכו' יעו"ש וכן הקשה בח"ל, ועיין במנ"ח מה שתירץ בזה במצוה שס"ה, ואנסה גם אני לאמור בה רק להתלמד בה להשתעשע באהבתה של תורה דאפשר לומר בזה דאם יסבור הרשב"א כהתוס' דע"א מעכב שתית המים מלבדוק אזי יש לומר דכיון דאיכא עדות דפלגינן דיבורא לפנינו ב"ד של מטה ויש לנו על מה לסמוך בעיקר הטומאה והזנות, אז מצרפינן מה שכלפי שמיא גליא דהוא בעצמו שקינו לה ממנו הוא הבועל ומעכב עכ"פ שתית המים מלבדוק ולכך שוב איני שותה דהרי יש לנו במה לספק שיש כאן ע"א כלפי שמיא שהסגולה השמיימית אינה מועלת שוב, ובזה ניחא מה שהקשו האחרונים בלא"ה על הרשב"א דלפ"ד א"כ איך משכחת לה שתיה של המים, הלא תמיד יש הבועל החשוד שהוא יודע מהטומאה ולפי השיטה שמעכב גם ע"א בשתית המים ל ולזה י"ל דכיון שאף אם יאמר ג"כ אינו נאמן לא מטעם פלגינן דיבורא בעלמא שזינתה סתמא וכנ"ל א"כ כ"ז שלא הודה, אין כאן שום תורת עד עליה כלל שיעכב עוד סגולת המים, דעדיין צריכין אנו לכמה דינים לאוקמי עדותו ונאמנותו ותועלתו לבדיקת המים וכקושית המל"מ, אבל אם באופן שבא והודה לפנינו וב"ד נחתי כבר לזה לאוקום אותו בתורת עד, אז כבר שוב מועלת ידיעת השמים שהוא הוא אשר טימא אותה לעכב עכ"פ בדיקת המים ומשום כך אינה שותה דאין לנו תועלת בהבדיקה, דשמא משום שהוא שקינא לה ממנו הבועל והעד שיודע ולכך לא בדקו אותה המים ודו"ק בזה, כי לא הבאתי עוד זה בכור הבחינה רק מפני חומר הקושיא הקלתי לי לדבר ולהמליץ בעד המלך מלכו של עולם התלמודי רבינו הרשב"א ז"ל, ועיין בנוב"ק א"ה סי' ע"ב ובנוב"ת א"ה סי' קס"א יעו"ש היטב, – והנה המל"מ העיר די"ל דהכא מיירי בשקינא לה מראובן ושמעון ובא ראובן והודה וכו' יעו"ש, הנה על דרך זה יש לומר עוד בגוונא דחיקי דמיירי שהיה ג"כ ע"א שאומר שזו זנתה עם איש ואיני יודע מי הוא, דלא מהני בלחודי' והשתא שבא הבועל ואמר כן ואמרינן פלגינן דיבורו, וא"כ איכא שני עדים על זנות ובשני עדים שאומרי' שנטמאה וא"י עם מי בוודאי דאיני שותה וכמו שמבאר שם המל"מ אח"כ ולא בעינן בעדים שיאמרו שזינתה דוקא עם מי שקינא, אלא שדוחק הוא, וגם י"ל דלא מהני דאפשר אמאן דקא מסהיד האי לא מסהיד האי ועוד כמה דיחוים ואכמ"ל עוד, ולפי הנ"ל יהי' נפ"מ להלכה כיון שאין אנו יודעין מי הבועל אסורה לכל העולם כמו שמסתפק בזה הברית אברהם שהובא בפ"ת סי' קט"ו ס"ק כ"ד עייש"ה ואחר כמה שנים מצאתי דאתי לידי שו"ת מהרי"א הלוי שהזכרתיו בפרק כשם ובסוף חלק שני לאחר הדרשות בסי'