מנחה חריבה רצג

בירושלמי הגירסא הוא כך ר"י בעי שמע מן העוף הפורח אני ראיתיה שנטמאת את אמר לא היתה שותה ובא אחר ואמר אני ראיתיה שנטמאת מה בא להעיד וכו' יע"ש ולפ"ז אדרבה מבואר כפי' הרמב"ם והר"ח דשמע מעוף הפורח היינו שנטמאת ומבע"ל אם ע"א שבא אח"כ מהימן להפסידה ממון לחוד וצע"ג דברי התוס"ש

שם אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה וכו' יש לדייק קצת בלשון המשנה דנקט בלשון עבר לא „היתה” שותה הומ"ל אינה שותה וכמו שאמר לקמן אלא שלא תשתה וכו', ואולי י"ל מכאן אסמכתא למה שחידשו התוס' לעיל ו' ע"א ד"ה דגם לאחר שתיה ע"א נאמן יע"ש והדברים עתיקים במשל"מ ומנ"ח מ"ע שס"ה ואשמעינן אגב אורחא בלשון זה דבאמר אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה, פירוש לא היתה צריכה לשתות והיה נאמן ונאמן לפוסלה, – עיין במנ"ח שם שכתב וז"פ דעדסוטה אפי' עד מפי עד נאמן כמו שמבואר אפי' מעוף הפורח וכו' וכל עדות שהאשה כשרה לה עד מפי עד כשר וכו' וז"פ, עיין ירושלמי פ"ק הל' א' קרוב מהו שישקה, מי קרוב מבעלה עד מפי עד מהו שישקה מה בינו לבין הקרוב ? קרוב אעפ"י שאינו כשר עכשיו כשר הוא לאח"ז עד מפי עד אינו כשר לא עכשיו ול לאחר זמן יע"ש וזה לרבי אליעזר בעדי סתירה וא"כ ה"ה בעדי טומאה לכ"ע וצ"ע דלא הביא הירושלמי את הברייתא דבכורות (דף ל"ו ויל"ע), וכן בירושלמי הכא הל"א אמר מה אנן קיימין אין בהן דשמע ולא ידע מן מאן שמע כעוף הפורח הוא, ואין בהן דשמע וידע ממאן שמע כעד מפי עד הוא אלא כן אנן קיימין פלוני מפלוני ופלוני מפלוני מילה דלית בה תומליוסים עכ"ל ועיין במפרשם שם בק"ע ופ"מ והו"ל להמנ"ח להביא זה

בתורת הקנאות הביא מש"כ הק"א על הרמב"ם פ"א מסוטה דאפילו עד טומאה זה אחד מעדי סתירה דקמ"ל דלא נימא דלא יחשב לעד סתירה אלא לעד טומאה וליכא שנים בסתירה אלא א' בסתירה וא' בטומאה וליכא עדות כלל קמ"ל דמצרפי תרווייהו לסתירה והאחד נאמן על הטומאה עכ"ל והעיר ע"ז דבע"א לסתירה וטומאה למש"כ הש"ך פי' צ"ב סק"ט דאין העד עושה שתי פעולות לחייב שבועה להחשוד ולפטור לשכנגדו משום עד המסייע ע"ש וה"נ הרי הא דסתירה וטומאה שתי פעולות מע"א בדבר אחד הוא וכו' יע"ש, ובמחכ"ת ל"ד כלל לדין שבש"ך הנ"ל דהתם בא מתחילה לחייב את התובע והוא באמת חייבו שבועה, אלא ששם הדין לפנינו דא"י לשבע משום שהוא חשוד ותקנתא הוא דכשנגדו צריך לשבע וכיון שכבר כלתה פעולתו א"א לו עוד לעשות פעולה שניה ולפטור עכשיו את מי שמסייע לו, ובפרט שלכמה ראשונים אין העד המסייע פוטר כלל כידוע אלא דאף לדעה זו מ"מ בכה"ג שכבר עשה שלו והוציא כח עדותו על המכחיש אלא שהוא חשוד וא"י לשבע מחמת שאין אני מניחים לו לשבע והי עכשיו כפעולה חדשה, שוב אין לו כח בעדות ע"א לעשות פעילה שניה, אבל הכא הוא רק מוסיף ע"י העדותו האחת והראשונה שבשעת הסתירה נטמאה ג"כ ואין זאת פעולה שניה המתיחסת מעדותו אלא עדות אחת היא ושפיר מהימן ודו"ק ועוד יש לחלק אלא שקצרתי

שם ע"ב ד"ה בה ולא בקינוי, עיין בתוה"ק שהביא שכבר הקשה בהא דמהני ב' כתי עדים א' לקינוי וא' לסתירה דיחשב חלי דבר כיון דזה בלא זה ל"מ ומהרי"ף משמע, דגם בראו כל מה שהיו יכולין לראות באותה שעה ח"ד מקרי אם לא מהני עדותם לאיזי דבר וכו' ומתרץ לה עפ"י דברי הבא"י יע"ש, כבר הארכתי בזה לעיל בכמ"ק והבאתי בזה דברי הגאון שו"ת מהרא"ל צינץ ובספרי או"ת בדיני קדושין הבאתי כן בשם הרב אור שמח עיי"ש, ועיין בשער המשפט סי' צ"ב סק"א ודו"ק

שם טעמא דקא מכחיש ליה הא לא קא מכחיש ליה ע"א מהימן מנה"מ וכו', פרש"י ז"ל ה"ה דהלל"מ ארישא דקתני בהדיא אחד אומר אני ראיתיה שנטמאת לא היתה שותה אלמא מהימן וכו' כי מכחיש יע"ש, ולולי דמסתפינא יש מקום להרהר ולצפצף, דלפי מה שכתבו גדולי האחרונים דהא שע"א נאמן בסוטה לומר אני ראיתיה שנטמאת, הוא דוקה רק שמועיל בעדותו שאינה שותה שוב ומעכב השתיה וממילא שהיא אסורה וביארתי בזה דיש להסביר דהא דנאמן ע"א לו' הוא לא דהוי בירור בעצם העובדא שאנו מאמינים לומר שבאמת זינתה, אלא דגזה"כ כך היא שבכאן ע"א נאמן משום דמסייע ליה הרגלים לדבר לכך הוי מילתא בטעמא בצירוף הגזה"כ דלכל הפחות מעכב השתיה, אבל בירור גמור עדיין אין לנו, ובאמת מצינו חידוש גדול בירושלמי כאן ואשכחינן תניא דרבי ישמעאל אומר שני עדים עיי"ש במפרשים דבעינן שני עדים לטומאה, וזה נפ"מ רבתי לכמה ענינים ודברים שאין כאן המקום לפורטם, ואף דתני דבי רבי ישמעל מפני מה האמינה תורה ע"א בסוטה וכו', עיין בדף ג' ע"א, והתוס' בשבועות דף ה' ע"א ד"ה דתנא דבי וכו', מקשו מר"י אדתנא דבר"י יע"ש מ"מ עכצ"ל דתרי תנאי אליבא דר"י, ואכמ"ל בזה, וכן מצינו שם בירושלמי המחלוקת דרבי עקיבא אמר כשם שע"א נאמן לטמאותה כך ע"א נאמן להפסידה כתובתה ואמר לו ר"מ היכן מצינו ע"א בממון כלום וכו' יע"ש והוא משום דר"ט ס"ל דע"א בסוטה אינו מצד בירור גמור אלא מגזה"כ וא"כ י"ל דלהא האמינו ולהא לא האמינו וכשם שמצינו בחמש נשים השונאות, אבל ר"ע ס"ל עפ"י ההלכה דע"א נאמן בנאמנות גמורה ומחזיקים