מנחה חריבה רצא

סייעתא לדבריו דבתוס' שבועות כ"ג ע"ב ד"ה דמוקי לה וכו' כתבו ועוד דמצי לאוקמי שלכד"א דאין אסור אלא מדרבנן יע"ש ולפ"ז ילע"ק מדוע לא קאמר באמת הכי ר"ל ולמ"ל למימר משום ח"ש דפליג ביה ר"י לימא משום שלכדר"א דכ"ע מודי בה, אבל לפ"ד ניחא דלר"ל באמת שלכדר"א אסור מדאורייתא משום הנאת מעיו ולא בכל אופן פטיר בשלכד"א וע"ז מוקים לה ביותר בח"ש, ועיין שם כ"ב ע"ב ובתוס' ד"ה אהתירא, ואכמ"ל בזה, ול"ל דמשכחת לה לר"ל בזר שבלע מאכל תרומה דלא מתחלל ע"י בליעה ואף דהוי שלכדר"א חייב לר"ל משום הנאת מעיו, זה ליתא דהרי ר' יוחנן נמי אמר זר שבלע שזיפין חייב וכתבו התוס' הטעם משום שנתחלל ע"י בליעתו עיין שם בתוס' ישנים ובמנחות ס"ט ע"ב וצע"ק לר"י דבעינן הנאת גרונו מדוע חייב קרן וחומש, ועיין נוב"ת חאור"ח סי' קט"ו דבצל"ח כתב דבתרומה חייב אפילו שלכדר"א עיי"ש היטב יש להאריך בזה ועיין לשין רש"י ביומא שם שאף היא דרך אכילתן ועי"ש משמע בשלדר"א פטור והצל"ח לא העיר מדברי רש"י אלו, יעיין בשו"ת שיבת ציון סי' ט"ו, ואפשר דשאני שזופין דחיך אוכל יטעם אף בבליעה, ועוד אפשר לומר דבלע לאו דוקא שלם אלא דנתמעך ע"י הבליעה תיכף וכדמשמע מתוס' מנחות שם, ויל"ע בתוס' יוכ"פ שם ומה שחלקתי שם מצאתי ברש"ש יומא שם שכ"כ, למש"כ בדף כ"ח לנידון ספק סוטה, עיין בשו"ת שיבת ציון סי' ע"ח עיי"ש בעיון – למש"כ על קושית התוס' בדף כ"ו דא"כ נימא לנפשי' יע"ש בשם הרצ"ח בשם היד המלך, לענ"ד לא"כ, חדא, דמ"מ רגלים לדבר הוא עפ"י ריב שמסתתרות לשם פריצות והורגין על רוב, ועוד, דהיכי שבא הע"א ואמר נטמאת א"כ איגלאי מילתא ורגלים לדבר שהסתירה היתה לשם פריצות וזנות, דעכ"פ אף אי נימא שאינו נאמן לאוסרה מ"מ משווא ליה שוב ספיקא דפריצותא ודבר מכוער וכיון שכן שוב נאמן נמי לאוסרה ודו"ק אלא שאיסתגר בקמייתא, – משה"ק בדף קל"ה לחלק בין טומאת בשר לטומאת הגוף שכחתי מלציין עוד שראיתי אח"ז גם הגהות מצפה איתן שהעיר ודיבר מזה

בגמ' דאמר מ"ם תחומין דאורייתא, עיין בתוס' יו"ט מה שהקשה על הרע"ב דסתרי הדדי דבספ"ב דשבת אמר קראי אסמכתא יע"ש א"ל דסבר הרע"ב דמ"ד תחומין דאורייתא היינו כמו איסור דחצי שיעור דהוא רק איסור קל, אבל לא שהוא מדאורייתא כמו לאו בעלמא וללקות עליו, עיין בספ"ק דעירובין ובזה י"ל כמה הערות אך אכ"מ לפורטם, שם במשנה ה' יש לדייק דבדברי ר"י בן הורקנוס אמר לא עבד איוב את „הקב"ה” ורבי יהושע קאמר בלישניה שלא עבד איוב את „המקום” אלא מיראה, וא"ל דאצל מדת האהבה אמר „הקב"ה” אבל אם לא עבד אלא מיראה הוא בבחינת מקום שהוא מפני שהוא מקומו לכך ירא מפניו וקצרתי, ועיין בצל"ח ריש פרק חמישי דברכות מש"כ ליישב בגירסת המשנה דשם דאמר כדי שיכוונו לבם למקום ובדרך רמז כתב כי למקום עולה במספר רי"ו והוא גימטרי"א גבורה יע"ש ואם הוא במדת גבורה א"ש ביותר הכא ובסוף מס' מדות ג"כ תנן שאמר ברוך המקום וכו' ועיין תיו"ט שם מש"כ בזה, ויש ראיה לדבריו ששוב כשאמרו עוד הפעם לא אמרו רק ברוך הוא עיי"ש ודו"ק

בחיבורי הבאתי כ"פ דעת רש"י ביבמות נ"ח ע"ב בהא דמשני רב פפא האי תנא הוא וכו' ופירש רש"י בלשון שני דהאי תנא הוא דלי"ל הך דרשא דונקה האיש מעון ול"ל הך דרשא שקדמה שכיבת בעל יע"ש והנה מלבד מה שהקשו התוס' שם דבכמה דוכתי פריך ומי בדקי לה מיא והתניא וכו' ולא משני האי תנא הוא משמע דליכא מאן דפלוג וכו' יעו"ש, יש להעיר עוד ממעילה (י"ט ע"א) ומפרש"י בעצמו דקאמר בגמרא שם ואקשה רחמנא (מעילה) לסוטה דאע"ג דלא פגים גבי הקדש נמי נתנה טבעת בידיה מעלה ופרש"י דבסוטה אע"ג דלא פגמה מעלה דסוטה פגומה ועומדת היא דאינה נוהגת אלא בבעולה כדכתיב וכו' יע"ש וא"כ מה יענה להאי תנא דנוהגת אף בשלא קדמה שכיבת הבעל וא"כ איננה פגומה מקודם, ועיין תוס' שם י"ח ע"ב ד"ה יכול וכו' דיש לפרש פירוש אחר אבל לפרש"י עצמו יקשה זאת וכנ"ל

בגמ' דף ל"א הנהו תרי תלמידי דהוי יתבי קמיה דרבא חד אמר ליה אקריון בחלמאי וכו' ויעלצו בך אוהבי שמך וכו', לי הכותב השפל ונבזה בימי ושנות ראינו רעה ימי המלחמה מחמת המצוק התורקי כשעמדתי בפרק השאלה אם לברוח מפה עיה"ק או לאו אקריון בחלמאי הפסוק „וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה” וע"י זה עשיתי כל טצדקי ובעז"ה עלתה לי ונשארתי פה ירושלם ולא הצרכתי להגלות לנוע ולנוד על אדמה טמאה, ירק כדי לספר חסדי ד' כתבתיה פה לזכרון

מש"כ בדף נ"ו ע"ב על פרש"י שבדף י"ג ע"ב שהרגיש שם שלא מכר פשו את הבכורה ליעקב אלא שהוא לא יטול פי שנים, אבל לא שיטול יעקב פי שנים מצאתי עכשיו בשו"ת למרן הגאון בבית הלוי ח"ש דרוש ג' שהרגיש בזה הענין והביא פרש"י דמס' סוטה כאן וכן הביא מפרקי דר"א פרק ל"ח שאיתא שם דאמר עשו ליעקב נחלק כל מה שהניח אבא לשני חלקים ואני בורר שאני בכור והרי כיון דערער ואמר שהוא בכור א"כ אמאי אמר שיחלקו הכל לשני חלקים שווים הרי צריך שיטול הוא יותר לפי טענתו אלא הענין הוא שהודה שאין לו זכות בבכורה יותר מיעקב