מנחה חריבה רצ

לא מהני אבל אם נשבע לאחרים הוי שביעה יעו"ש וחידש עליו על מהר"ץ חיות שלא השתמש בסברא זו לענין סוטה ועיי"ש עוד מה שהקשה החכם הנ"ל מש"ס יומא (מ' ע"ב) לענין קידש הגורל שפרש"י אם כתב וכו' יע"ש

במה שכתבתי בדף קל"ה על התוס' בדף כ"ח ע"ב ד"ה ברשות וכו' ובשם המנ"ק שם לענין שני שבילין, ראיתי לציין כאן גם דברי התוס' יבמות (קי"ח ע"א) ד"ה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה מספקא לר"י אי דוקא בתרומה דרבנן א"נ בתרומה דאורייתא דאוקמא אחזקה דדייקא ומינסבא ועל צרתה אין להאמינה ואוקמה אחזקת א"א מידי דהוי אשני שבילין מיהו איכא הכא חדא דעביד איסורא ממ"נ ובכה"ג לא ילפינן מסוטה וכו' את"ד וכתבתי על הגליון בעת שלמדתי בשנת תרע"ו עיין פסחים דף ט"ו ובתרומות פ"ח בתוי"ט ורע"ב שם וצ"ע פירוש דברי התוס' עכ"ל וכוונתי היה למה שהעתיק שם התיו"ט משנה ח' דברי הר"ש עיי"ש ובתוס' רע"א שם, וא"כ דברי התוס' שם צריך פירוש והבנה ואין להם המשך כלל, דהלא גם בשני שבילין איכא חדא דעביד אסור ממנ"פ ואין לי כעת שום מפורש על יבמות לעיין מה הם אומרים בדיבור זה, ואפשר לפרש כוונתם בדוחק דהתוס' הביאו שוב ראיה משני שבילין דאיכא חדא דעביד איסורא ובכה"ג לא ילפינן מסוטה כדאיתא בריש נדה וע"כ הטעם משום דמוקמי כל חדא אחזקתא כדאיתא בתוס' ריש נדה וכדכתבו כאן וא"כ ה"נ י"ל דתאכל בתרומה דאורייתא דאוקמי' אחזקה דדייקי ומינסבא, ועל צרתה אין להאמינה משום דאוקמינן אחזקת א"א ומוקמינן כל חדא וחדא בחזקתה כמו בשני שבילין דמוקמינן כל חדא אחזקתה אף דסתרי הדדי, אך זה איני דהא הוי כמו שבאי לשאול בב"א עליו ועל חבירו ששניהם טמאים וכמו שכתבו בפסחים דף י' ע"א דשניהם טמאים מדרבנן ומה"ת אוקמי' כל חדא אחזקה דטהרה, וא"כ ה"נ אדרבה מדרבנן הוי לו לאוסרה שלא תאכל בתרומה כמו בשני שבילין גם עוד יל"ע בתוס' שם דמאי ענין שאר איסורים לספיקות דטומאה דזה ילפינן מסוט' ומשום חיבוב דברי תוה"ק הטרחתי ותפשתי אחר המפרשים שים ז"ל על מס' יבמות ומצאתי בעל"נ שעמד על דבריהם כמובן וכנראה שרצה ג"כ לפרש כמש"כ אך כתב שמדברי התוס' הרא"ש לא נראה כן וכו' יע"ש ובקרן אורה לא האיר כלום בזה, אך בס' ישרש יעקב מצאתי שהרגיש ג"כ בדבריהם והביא שכבר העיר בזה בש"ש ש"ז פרק ב' עי"ש ולמדתי הש"ש ושכחתי וכן הביא שם משו"ת בית אפרים חאהע"ז סי' ל"ו שחולק על דברי הש"ש והגיה בדברי התוס' ופירש כמש"כ לעיל עיי"ש אך כולם לא העירו דכאן הוי כמו באו לשאול בב"א וכנ"ל ועיין במנ"ל בהל' אה"ט באורך דכה"ג הוי כמו באו לשאול בב"א וכמדרמז המנ"ק כאן וע"כ יל"ע בזה בעת הפנאי אי"ה ועיין ירושלמי פ"ז דתרומות בסוף ובציו"ר שם יפה וכאן אין המקום גורם, – מה שהערותי בדף קי"ד ע"א בהגהה במס' תמורה, ראיתי אגב אורחא בספר מחנה ראובן בחידושיו על מס' תמורה שעמד ג"כ בזה והביא שם תירוץ אחד כעין דברי השטמ"ק בשם הגאון אב"ד דברעסלוי ובימיו עדיין לא האיר אור ממזרח השטמ"ק ז"ל:

ובדבר מה שהקשתי בדף קל"ז למ"ד דעל הנאת מעילו עיקר החיוב בכל איסורים א"כ איך משכחת לה בזר שאכל תרומה דליחייב דהא כבר נתחלל א בהציעי הקושיא זאת לפני הגאון וכו' מהריי"ד שליט"א אמר לי לעיין בספר ברוך טעם בזה, וחפשתי ומצאתי שם בפרק ד' שבדין עדל"ת שמדבר בענין זה שנתחלל התרומה באכילתו והביא דברי התוס' ישנים ביומא שהבאתי וכתב דכ"ז אישטמיט מבעל משל"מ פי"א מתרומות דנחית לחלק בין סיכת כהן שהיה בהיתר ובין בליעת זר שהוא באיסור וכשהוא נהנה בגרונו לכ"ע מתחלל רק בלעיסה לחודא אינה מופקעת מקדושתה כנשמע מדברי התוס' ישינים כתובות את"ד שם ונתחזקה אצלי ההערה שלי אלא דזה צריך להוסיף דעל מזיד לק"מ דבמזיד א"ל דלא נתחלל וכמו בהקדש אף דיש לחלק כמובן, ועיין בתוס' הנ"ל אם לא אליבה דר"מ דאמר אף במזיד מתחלל, ועיין בברוך טעם דין א"א שא"ש דין א' אך י"ל דתרומה שאני ועכ"פ דבשוגג לא משכחת לה חומש כלל לר"ל ואף איסורא ליכא כמש"כ בברוך טעם שם דבתרומה כיון שנתחללה בתחילה בהנאת הגרון הותרה ונפקעה מקדושתה מכל וכל ואף איסורא בעלמא ליכא עכ"ל ודלא כהבי"צ דר"ל דדוקא לענין חומש מתחלל, ועיין ירושלמי ריש פ"ז דתרומות והובא בר"ש שם דשקיל וטרי שם אליביה דר"ל דס"ל ח"מ שוגגין פטורין א"כ האוכל תרומה מזיד האיך חייב יע"ש דמוקים לה ופריך כל מתניתין דר"מ קרייא דר"מ וכו' יעו"ש, וא"כ כה"ג יל"ע לר"ל האיך משכחת לה עיקר החיוב הא כבר נתחלל משעת הנאת גרונו ויל"ע, ואגב ראיתי היום בקובץ התבונה שי"ל ע"י הגר"י סלאנטר זצ"ל ושם אות נ"ט בחדושי הגאון בעל עמודי אור זצ"ל העיר להסתפק ביסוד זה של שלכה"ן דהרמב"ם כתב דאחד מן הדרכים דהוי שלא כדר"א כגון שהמחה את החלב וגמעו כשהוא חם שנכוה גרונו, וא"כ לר"ל דס"ל התם בחולין דאכילה במעיו בעינן א"ל דגם לחומרא אמרה ר"ל דאם אכל שלכדר"א שלא נהנה גרונו מ"מ כיון שבא האכילה במעיו חייבו וכו' ולר"ל בכל דוכתא דינא הכי דמיחייב אף שלכדר"א אהנאת מעיו וצריך תלמוד עיי"ש, ועיין במ"ל פי"ד ממאכ"א דין י"ב בחקירתו שם אם כרך דבר איסור בסיב יע"ש שבסוף דבריו שם מרמז למחלוקת ר"י ור"ל בכל האיסורים אם על הנאת גרונו חייב אם על הנאת מעיו עיי"ש, וי"ל קצת