מנחה חריבה רפח

בהלכה זו גם בשי"ת פנים מאירות ש' ה' חלק א'

בענין מ"ש דיש זכית תילה במים המרים שמבואר בהתוס' דף ו' ע"ב דבעלה מיתר בה לאלתר, עיין אריכות בפרט זה ובדעת הרמב"ם פ"ב דין כ"א ובדעת רש"י ז"ל דכ"ו יצ"ע בלשין הרמב"ם פ"ג דין כ"ג עיי"ש יעיין בספר קול אליהו הספרדי זצ"ל סי' מ"ג מחא"ה עיי"ש, בח"ב כן העיר שם על דברי המיצל מאש סי' נ"א בענין שתיית מי הלוג שהבאתי בספרי זה כ"פ יעי"ש שהעיר עליו שאין ראיה מהירושלמי יעש"ה ולא נפניתי לעיי"ש היטב ועיין בחיים שאל

יש להוסיף במש"כ בדף לענין נדר אם מקרי ראוי לקיימה יעיין נמי בשו"ת הרשב"א לענין מודר הנאה מלולב ואתרוג שהעתיקו הרמ"א באור"ח ס' תרמ"ח ובשעה"מ הל' לולב ואכמ"ל

לענין מה שבארת מחלוקת ר"י ורב ובהא דפרוצה ביותר חיישינן, אמרתי להעיר מהא דאיתא בגמ' דחילין (די"ג ע"א) גבי מין ישראל די"א דאף בניו ממזרים (ופרש"י שאינו מקפיד על אשתו ומפקירה,) ות"ק אשתו לא מפקיר עיי"ש, והוא דת"ק ס"ל דאף שבוודאי היא פרוצה ביותר מ"מ לא חיישינן ורוב בעילות אחר הבעל, וי"א ס"ל דכיון שאינו מקפיד ומפקירה הוי כמו ההיא דפסחים דהכל גומרין בה וכה"ג אדרבה רוב בעילות מאחרים היא

לענין אי מותר לסחור באיסורים מאכל שנדר מהם הנאה, מצאתי גם למודי זה דרך בקש"ע סי' ס"ד ב"מ ס"ז שם הביא דבאיסור נדר ושבועה אין בו איסור סחורה ברכ"י, ע"כ ואני לא מצאתי זה בברכ"י ולא בשיורי ברכה ונאמן עלי המחבר

בתוס' כ"ו ע"ב ד"ה שחוף וכו' ר"י אומר זה השחוף, עיי"ש והוא תוספתא פ"ה דבכורות ויל"ע דבמשנה פ"ו דבכורות מ"ה אמר ר"י כל שנמרחו אשכי', וצ"ל דהיינו הך ומה"ט א"י להזריע, – שם ואלא ש"ז למ"ל וכו' פרט לשקינא לה וכו', בירושלמי פ"ק בהל' ב' הקשה ר' ירמיה ור"י בשם רב דבש"ח ש"ז עד שיפלוט הכא כתיב ש"ז והכא כתיב ש"ז וכו' אר"י שניא היא דכתיב ונסתרה והיא נטמאה כיון שנסתרה התורה קראה טמאה ברם הכא ש"ז עד שיפלוט לידה מילה כתב ש"ז לשיעורין כהדא דתני וכו', כדי העראה וכו' ועיין שם בק"ע ובש"ק שהקשה דהא סגי בהעראה וכו' יע"ש ול"ד דמ"מ בעינן שיעור שעי"ז יכול לטמאה וכדאמרי שם כל התנאים ופריך ובן עזאי נשא אשה מימיו וכו' עיי"ש, וכבר כתב הרמב"ם בפ' המשניות פ"ז דסנהדרין דאין להוצאת ש"ז בענין חיוב העונשין סרך בשום פנים אלא כיין שהכניס יתחייב העונש עליה ואפי' פירש מיד יע"ש, ולכאורה ה"ה בש"ח דאף דבעינן ג"ב מ"מ לא בעינן שיוציא ש"ז, אבל מלשון הירושלמי משמע עד שיפלוט, ויל"ע בזה, ועיין כריתות (די"ב) דאי בעי אמר לא גמרתי ביאתי וכו' יע"ש –

מש"כ בדף פ"ח ע"ב בענין מלקות גבי אשה שם בא דברי הגאון דבריסק זצ"ל שלא בדקדוק שכ' „א"כ אין לנו מלקות כלל ויהי' הדין לפוטרה לגמרי ונמצא הכל נעקר וכו'” יעו"ש, דמלקות באשה מצינו מפורש בתירה גבי ש"ח דכתיב בקורת תהי' ובאה הקבלה דהיינו מלקות כדמפרש בכריתות (דף י"א ע"א) – שם בדף צ"ד ע"א במה שהבאתי בשם הגאון דבריסק זצ"ל דבעה"נ תיכף בגמ"ד הוי הורדה מקדושה ועובר על ל"ת כן יעי"ש, בזה ניחא נמי מה שיש להעיר דהלא יכול לקיים מציות שריפה ע"י גרמא מה שידליק ד"א וממילא יגיע לבית שהמזוזה בתוכו ולמ"ד אשו משים ממוני וכמו שכתבתי בדף פ"ח ע"א לענין שריפת האזכרות עי"ש, אבל בדבריו ניחא דהעיקר היא הביזיון משום הפסק דין לעשות ולהוריד המזוזה בדין שריפה ודו"ק, אכן אפשר להעיר דע"י גרמא לא יהי' מקיום המ"ע דושרפת דאפשר הכוונה דושרפת הוא שבידים ישרפוה, ולא שהמצוה הוא שישרף מ"מ, וא"כ ע"י גרמא לא מקיים המ"ע ויל"ע בזה אך א"כ יתחייב דאחר שיקבוץ כל השלל צריך שישרוף על כל חתיכה וחתיכה דאל"כ יהי' כלו לאו חציו ובפרט למ"ד אשו משום ממוני וכנ"ל ע"כ יל"ע בזה לעת הפנאי אי"ה, גם בזכרוני כי כתבתי בענין זה תשובה ארוכה לפני ט"ו שנה לכבוד חותני הרב הגאב"ד הק' אויצהערין באפריקא והבאתי שם מחלוקת אביי ורבא גבי גומרתא ומהתוס' דסנהדרין ע"ח גבי זרק סכין דשייך באשו משום חציו ועוד בכמה הערות נכונות אך א"א לי כעת לחפש אחר מכתבי זה ונפ"מ ג"כ לענין שריפת נותר ועוד בכמה ענינים שאכ"מ לברר

מש"כ והבאתי כ"פ דעת הרמב"ם דחייב על קריבות של ג"ע מלקות מלאו דלא תקרבו, אדכרנא מילתא מה שאמר לי ידינפ"ע הגאון הג' וכו' מוהריי"ד שליט"א גרגיר חריף על דברי הפסיקתא זוטרתא המכונה מדרש לקח טוב, והיא לו להדפסה, שבמדרש הנ"ל פרשת קדושים בפסוק ואיש אשר יקח את אחותו דרש אטו בראיה תליא מילתא אלא עד שיתרו בו שיראוהו טעמו של דבר עכ"ל והנה זה הוא מאמר עולא בסנהדרין דף מ' ע"ב ומסיים בה הכי אם אינו ענין לכרת תנהו ענין למלקות ע"כ והנה ע"כ זה אתיא דלא כר' יצחק דאמר ח"כ בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לדונו בכרת ולא במלקות עיין במס' מכות (י"ג ע"ב) אלא כאידך תנאי שם דח"כ לוקין כשהתרו בו למלקות ושוב באותה פסיקתא בפסוק זה הביא הדרש ונכרתו אחותו בכלל כל העריות היתה דכתיב ונכרתו הנפשות העושות ולמה יצאת לדונה בכרת ולא במלקות עכ"ל וזה אתיא כדר' יצחק וא"כ סתראי נינהו הנהו תרי דרשות הדדי בחדא מחתא ? וי"ל