מנחה חריבה רפז

שהבעלים יושבים ומחשבין כל היום אין הכל הולך אלא אחר השוחט וכו' ופירשו המפרשים דס"ל לר"י שטעם איסור בשר תאוה מפני שהיו מחשבין בשחיטתן לע"ז והבשר אסור דהוי תקרובת ע"ז אבל כשיביאו לעזרה יהי' הכהן שוחט ומקבל לשם שמים ואע"פ שהבעלים יחשבו מחשבה רעה אין הבשר נאסר דבתר מחשבת שוחט אזלינן וכו', ומשמע דלמ"ד הבעלים מפגלין אכתי לא היה תועלת מה שהיו מביאין קרבנותיהן להכהן, והא אכתי י"ל דהכהן יקבל בפירוש ובאמירה לשמה ולא בשתיקה סתם, ואז לא יועיל שוב מחשבת הבעלים לע"ז א"ו דלא שנא וח"כ להאי מ"ד דהבעלים מפגלין אין עצה, וע"כ צ"ל דאין הכל הולך אלא אחר השוחט, (ימה שאמר והכהן שוחט ומקבל והעיר בעץ יוסף דאע"פ שאין מחיוב הקרבן שישחטנו הכהן דשחיטה כשרה בזר מ"מ מאורחא דמילת' שהכהן הי' שוחט הזבח עכ"ל והנה ע"י הערה זו נזכרתי בדברי שו"ת ושב הכהן שבקונטרסו שאלת הכהנים תורה בחידושי זבחים דף ל"א ע"ב הביא המדרש הנ"ל ועמד ע"ז למה צריך דוקא כהן ומחדש עפ"י זה דהא דשחיטה כשרה בזר הוא משום דלאו עבודה היא ומשום שנוהג אף בחולין, וכמש"כ התוס' ולפ"ז במדבר שהיו אסורין בבשר תאוה ובחולין הי' מות' נחירה ובקדשים היה צריך לשחוט והוי שפיר שחיטה עבודה והוה צריך כהן כיין שהיא עבודה יעו"ש עוד מילתא בטעמא ולפ"ד צ"ל דדוקא בקדשים היו דעתן לע"ז אבל לא בחולין וצ"ע ואכמ"ל בדבריו ז"ל ודבריו נעלמו מכמה אחרונים ופלא שלא ביאר הושב הכהן הגדול היטב כל המדרש הנ"ל ויש לעיין גם בספרו של הגאון הנ"ל הנקרא דעת קדושים על דרושים (ואפשר עוד קצת לימר דהתנא שבמדרש בא לאפוקי מהא דאיתא בזוה"ק פ' נשא בקרא דושחט את בן הבקר ושחט אחרא ולאו כהנא דכהנא אסור ליה וכו' וכבר הרעישו על זה גדולי הדור עיין בס' תולדות אדם ובהמטפחת ובהגהות חשק שלמה למנחות י"ט ע"א)

במה שהבאתי כ"פ דעת אחרונים אי עליה בסוטה ספק יש איסור, מצאתי כעת גם בברוך טעם דין עשה דוחה ל"ח (דף ל"ד דפוס ווארשא) שכתב והדבר פשוט דאיסור לאו הבא מכלל עשה הנ"ל אינו אלא על הבעל דלגבי דידיה יש ספק אם נטמאה וכו' אבל לגבי דידה אם יודעת בעצמה שלא זינתה ליכא איסור סוטה יע"ש לענינו ולא הזכיר דברי התוס' סוטה כ"ח ע"א וכבר סתרתי ד"ז ואכמ"ל עוד, – בפ"י המשניות להרמב"ם פ"ב משנה דאינו כותב על הלוח כתב דמי שהורה לפסול ס"ת שנכתבה במיני דיו הנקרא בערבי מיבער אינו אלא טועה. עיין היטב בקונטרס תעלומות סופרים מה שכתב בענין דבריו והביא שו"ת פאר הדור בע"ז

בדא שכתבתי בדף בענין קטלנית, מצאתי בביאורי הגר"א ז"ל לאהע"ז סי' ט' ס' א' על מש"כ המחבר דקטלנית אם נשאת לא תצא כתב הגר"א זצ"ל בא"ק ב' כמ"ש בפ"ק דסוטה ולא יסף וכו' כיון שידעה וכו' עכ"ל ודבריו קצרים ועמוקים וצ"ע בזה וכן מצאתי בחידושי בכור שור למס' סוטה שכתב כזה יע"ש

בדא שכתבתי כ"פ מחלוקת האחרונים אי איסור דמעוברת ומניקת חבירו הוא גם עליה, מצאתי ועיינתי לגדול האחרונים בשו"ת מוהראנ"ח ח"א סי' י' שכתב להדיא בזה"ל והיינו טעמא נמי שלא הוזכר נידוי זה לגבי אשה דהיא גם היא עברה על גזירת חכמים וכו' ותלי נמי בדידה והול"ל משמתינן להו וכו' אלא נראה דמשום קולת הנדו' זה לא חשו לנדוי דאשה דהוי קרובה יותר לשוגגת וכו' יע"ש

בדף ה' ע"ב ד"ה לאחר ולא ליבם וכו' עיין בארעא דרבנן בהשמטות אות א' סי' ח' – שם דף י"ט עיין גבורת ארי למסכת יומא יעיין ארעא דרבנן בהשמטות לאות הדלת סי' מ"ו ד"ה דיעבד ובעד"א שם, – שם כ"ו ע"א אפושי פסולין לא מפשינן וכו' עיין באד"ר הנ"ל בהשמטות אות י"ג ד"ה אפושי טומאה וכו'

לענין מה שהארכתי בהסתירה מגמ' דשבת מקדושין ס"ב גבי גר דאמרינן מי יימר וכו' יע"ש, עלה ברעיוני די"ל עוד חילוק קצת דגבי גר דקשין גרים לישראל כספחת לכך אמרינן מי יימר דלא יאבו להזדקק לו כ"ע, ועיין בשו"ת הרצ"ח סי' מ"ו ובבית הלוי חלק שני

לענין מה שהבאתי בשם המהר"ם לובלין יען שהענין מוזר מאד ע"כ אביא מה שמצאתי באור זרוע הל' עירובין סי' קמ"ז בהא דאמרינן בעירובין (דמ"ג ע"א) דילמא יוסף שידא אמרינהו ופרש"י דלא מנטר שבתא, כתב ע"ז דמורי הר"י חסיד זצ"ל היה אומר שהשדים מאמינים בתורה ועושים כל מה שאמרו חכמים ושאלו ממנו א"כ למה הוא בא על א"א והשיב לפי שפעמים פ' תעשה לו שלא כהוגן ואפילו בלא ידיעתה וכו' שעל מנת כן קבלו התורה שאם יזוק לו אדם אפי' בלא ידיעתו שגם הוא יזוקנו וכו' עי"ש דברים נפלאים ועיין מעילה (י"ז ע"ב) סיפור המעשה ובתוס' שם ד"ה יצא וכו' ירגיל בין הנשים להתלוצץ בהן ע"כ

בר"פ ארוסה הבאתי להטעים דברי רש"י עם שו"ת המהרי"ט ואחריו הח"ס דבכנסה בחזקת בתולה ונמצא שזינתה, הוה מום במקח וקדושי טעות יעו"ש, ויש לעיין קצת לדברי המהרי"ט א"כ בהא דפריך לעיל (כ"ו ע"ב) וביבמות נ"ח דקנו לה כשהיא ארוסה ומשקה לה כשהיא נשואה וכו' יע"ש והא אם באמת זינתה כשהיא ארוסה הרי יש כאן מום במקח ולא נשואה כלל ולא הוי כלל תחת אישך ולא בדקה לה מיא וצ"ל דמיירי בגוונא שאינו מקפיד הבעל לבטל הקדושין משום זה וצ"ע, (ועיין ח"ס סי' קמ"ח) ועיין