מנחה חריבה רפו

וע"כ דל"מ מחשבה דעובד רק בקדשים דשייך מחשבה לשמו ולא בחולין וא"כ גם קושית כת"ר ל"ק ועיקר קושית הגאו"צ בלא"ה י"ל דיתכן דכבר שחטו סתם ואח"כ שלחו לשאול לרב יוסף הנ"ל עכ"ל, ואין בזה כדי שביעה וגם י"ל קצת מדקאמר שם בזבחים אמר אביי ראבר"י ור"א ורשב"א כולהו ס"ל זה מחשב וזה עובד הוי מחשב' ר"א דתנן השוחט לעכו"ם שחיטתו כשרה ור"א פוסל וכו' וא"כ כהנ"ל יש לחלק שפיר כסברא הנ"ל עיי"ש דמסיק הגמרא דילמא בעכו"ם הוא דאמרה כעין בפנים אבל שבת מ"מ אסרה תורה ע"ש, והספר גאון צבי הנ"ל לא ראיתיו מעולם וא"י מי הוא זה אדהכי נזדמן לידי (לרגלי עיוני בשו"ת מהרי"ל דיסקין ז"ל) ספר השדי חמד חלק ארבעה עשר מערכת מ"ם ושם מצאתי שחזר על דברות הראשונות ע"ד קושיא זאת והביא כמה מכתבים מגאוני הזמן ז"ל מה שהשיבו לו ע"ז ועיינתי בתוכן דבריהם וראיתי שהמכתב א' כוונתי ברוך השם לדבריו והיא הרב הגאון בעל תורת מרדכי, ובמכתב ב' מהגאון ר"י וויידענפעלד ז"ל כל דבריו ותירוציו הוא מה שנשנה בס' דברי חיים שהבאתי שם בפנים, ושהובא אח"כ גם בש"ח שם, ומה שדרך אגב העלה קושיא חמורה מאד דמדוע אם נישאת לכהן מנחתה נשרפת מפני שותפתה של איש, ומ"ש מדאמרינן במס' שקלים דאין מנחת השותפין קרובה כליל יע"ש שהאריך מאד, גם אני ב"ה עלתה לי הערה זו על רעיוני ודרך למודי במס' ערכין כעת) אלה שאח"כ מצאתי אותה בדורש לציון, ומשום זה נשמטו שוב מרעיוני להביאה, עיי"ש בדרוש ט' שהביא הסוגיא מנחות ע"ג ע"ב והוריות דף י' ומסיים ולפ"ז מנחה דוקא של יחיד נשרפת למעוטי מנחת השותפין וא"כ קשה במנחת סוטה וכו' א"ו דתנא דמתניתן סובר לה או כר"ש או כרבנן ולא סבר כראבר"ש ולדידיהו אין הכרח לחלק בין יחיד לציבור ושותפין וכו' יעו"ש באורך ותירוצי הגרד"פ ז"ל שם לא ניתן להאמר יע"ש וכאשר השיב גם הגרח"ב ז"ל עיין שם מכתב יוד ודברי הרב שיפמאן הם גיבובי דברים ובפרט מה שכתב דאימא אין הכי נמי בענין השקאת סוטה הוי יקר במציאות וכמו עיה"נ ובסו"מ ואי מהאי טעמא או משום דעדיפא מינה וכו' דלפי סברת הרשב"א דהבועל הוי ע"א דהאומר אשתך זינתה נאמן א"כ איך יש שום סוטה שתשתה הרי יש לה עד וכו' יע"ש וזה הוא דבר שכבר הרעישו האחרונים בזה וכמו שהבאתי כ"פ בשם הנו"ב והדורש לציון ומהר"מ מינץ ועוד ותירצו היטב אבל לא לאמור מה"ט שהשקאת סוטה לא הי' ולא עתיד להיות, ומה היה לר' יוחנן בן זכאי לבטל, ובמכתב חית שם מסייע שם לתירוץ הא' של הש"ח והביא ראיה עוד מלשון הגמרא דזבחים יע"ש ולא זכיתי להבין דכפי מה שביארתי בפתח דברי אדרבה צ"ע דברי הגמ' שם דקאמר מתניתין דלא כראב"י יעי"ש, ובמכתב ט' שם מחזק את מש"כ דדברי רש"י שכתב בשתיקה הוא לאו דוקא ובמכתב י' שם רלה גביר אחד לחלק דהא דבעלים מפגלין הוא דוקא בתודה ושלמים שיש לבעלים חלק דאכילת בשר, אבל בחטאת ואשם דרק הכהנים אוכלין איתו א"א בשום אופן לומר שהבעלים מפגלים וכן ה"ה שירי מנחה סוטה שנאכל רק לכהנים עיי"ש, ג"כ יש לדחות מסוגיא דזבחים שם דא"כ מאי קאמר ממתניתין דלא כראבר"י, הא י"ל דהמשנה ר"ל לגבי חטאת ואשם ושירי מנחה שם אין המחשבה הולכת אלא אחר הבעלים ולכך הצריכו לתקן תנאי ב"ד א"ו דלא שנא לא משום הכפרה קרינן ביה המקריב לא יחשב, ומה שהשיב שם הגרח"ב ז"ל דהמשיבים לא זכרו את הסוגיא בפרק השוחט (ל"ח ע"ב) דילפינן חוץ מפנים ואפילו אי יהיב ליה נכרי זוזא לטבח ישראל אי לא מלי מדחי ליה אסור וממילא אין מקום למה שישבו ע"פ דברי התוס' ועיקר המנחה היא של הבעל והיא אין לה אלא חלק בה וכו' יע"ש במחכ"ת אין הכוונה שהיא אין לה אלא חלק בה, פירוש חלק קטן, אלא כוונתם דהיא אין לה אלא חלק כפרה חלק הרוחני, וגם זאת הוא מקני לה או דרחמנא הוא דאקנה לה בכה"ג ואתי שפיר ועל קוטב זה סובב והולך כל מכתבי הרבנים ז"ל שם עיי"ש היטב, אך במכתב י"א שם כתב הרה"ג ר' נחום נ"י ליישב הקושיא בהמצאה עפ"י דברי התוס' זבחים דף כ"ט שפירשו היש מפרשים במקום משולש היינו דבעינן שכל מחשבת פיגול יעמוד המחשב במקום משולש בעזרה פרט לעומד חוץ לעזרה ושוחט בסכין ארוכה עיי"ש ולפ"ז ה"ה אם הבעלים הם המפגלין בעינן שיהא הבעלים במקום משולש דהיינו בעזרה וכו' וא"כ א"ש דבמנחת סוטה אין אשה יכולה לפגל דאינה יכולה לעמוד בעזרה בעת שמקריב הכהן במנחה דהא שלא לצורך עבודה אשה אסורה להיות בעזרה אף מן התורה ובחוץ לעזרה אינה יכולה לפגל עיי"ש, והומ"ל בפשיטות דהוציאוה לכתחילה מהעזרה מה"ט כדי שלא תוכל לפגל אך יש להעיר ולהסתפק אם גם במנחה בעינן זה אף להיש מפרשים דהקומץ הוא אף בהיכל ועוד מכמה טעמים ועוד יש להעיר אי מהני שליח לפגל אם הבעלים יכולים לפגל גם שלוחם יכול לפגל ויל"ע בזה באשלד"ע וכל השייך לזה וסוגיא דנדרים שם, וא"כ יכולה להעמיד שליח על זה ובשכר ואף שי"ל אם היא הוחזקה כל ישראל מי הוחזקו גם צריך להוסיף על דברי המתרץ דבאינו מקום משולש גם פסול לא הוי כמש"כ התוס' שם בזבחים וקצרתי

ויש להביא עוד קצת ראיה לזה מהא דהביא במדרש רבה סדר אחרי פרשה כ"ב אות ד' אחר שהביא מחלוקת ר"י ור"ע לענין בשר תאוה, אמה תני רבי ישמעאל לפי שהיו ישראל אסורין בבשר תאוה במדבר ולפיכך הזהירן הכתוב שיהיו מביאין קרבנותיהן לכהן והכהן שוחט ומקבל אע"פ